הענק הירוק - KAWASAKI VERSYS 1000 SE - סיפור מסע מתגלגל.

[השושנים]

... אז למה גדול וארגזים, לגודל או המשקל מעולם לא הייתה משמעות עבורי, גם לא למותג או לשנה, כשהלכתי לקנות אופנוע הדגם הפריט הספציפי שראיתי נקנה
רק אם הוא דיבר אלי, היו לי אופנועים שקניתי רק ממראה תמונה, היו כאלה שנחתו בחיקי בלי התראה, רק כי החלטתי שפשוט מתאים לי, והיו רבים שנפסלו ממש
רגע לפני העברת הבעלות כי...המוכר עיצבן אותי, הייתה מדבקה לא במקום, גיליתי משהו קטן שלא אהבתי, שריטה שלי אני מודה. זה עבד גם הפוך, כאלה שלא מכרתי
אופנוע שלי כי לא באו לי בטוב, או הבנתי שזו לא היד שאני רוצה שתהיה הבאה של האופנוע.

מקום- אני גר בבניין דירות, אז אחרי שאני משחרר את האופנוע מהחניה ברחוב אני יכול בפועל להשאיר רק את השרשרת הגדולה והכבדה בחניה, כל השאר צריך לבוא
איתי וה-"שאר" הוא הרבה. כמי שגדל על ברכי אופנועי אספנות, גרוטאות מכניות ואופנועים על זמן שאול, תמיד יש איתי סט כלים נרחב לחילוץ, תיק ע.ר וציוד קשירה
לאופנוע ולציוד על האופנוע. לא פעם חזרתי מטיול או רכיבה עם דברים שמצאתי על הדרך. יש גם את הכיסוי והשרשרת השנייה שאני סוחב איתי, ותמיד יש מקום נוסף
לקניות "על הדרך". מצאתי שהארגזים לא מעכבים אותי ומה שאני מחסיר בזה שאני לא משתחל בין מכוניות אני מפצה אח"כ כשהכביש נפתח. אני גם לא חייב להיות
הראשון בכל מקום אבל אני כן חייב להגיע שלם ובלי דרמות.

ההנאה שלי היא מהדרך, מהרכיבה הטכנית הנכונה וממשחקים שהמצאתי לעצמי שמחדדים את הרכיבה. (בלי ברקסים, כמה נמוך, איפה עוצרים, חמוק מה...).
אני נהנה מהנוף, הרוח, המוזיקה, בעלי החיים שמצטרפים אלי לרכיבה ואת כל הטוב הזה אני עושה בקצב שלי, זה תלוי במצב הרוח, כמה חד קמתי בבוקר,
ואיך האופנוע מגיב היום, גם לו יש מצבי רוח וקריזות.

לקחת סיבוב ארוך במהירות אסטרונומית לא מדבר אלי, עשיתי את זה כבר המון שנים בתחילת דרכי כרוכב, תאכלס גם פתיחות מהירות, ווילי (לא עשיתי כבר שנים)
סטופי ופעלולי כביש, פחות מרשימים אותי, רכיבה שוטפת, מקצועית, בקו המדויק והנכון הרבה יותר מרשימה בעיניי ומעידה על רוכב בוגר ומנוסה.

מכל זה נגזרת בחירת האופנוע, ועם כל כלי מגיעה הנאה שונה ומיוחדת. אני יכול לראות את עצמי נהנה מפימפום קבוע של הארלי רוכב על גלי המומנט במהירות
של 60 קמ"ש בדיוק כמו רכיבה על סופרספורט משנות השמונים תשעים בעליות של נס הרים בואכה ירושלים. רכיבה על אופנוע אספנות עתיק לא פחות מהנה בעיניי
מאופנוע חדש נוצץ מהסוכנות כמו שיש לכולם.

לא סתם לרוכבים וותיקים יש טעם אחר השונה מרוכבים אחרים, עם השנים מתעצבת תבנית ייחודית לאדם של אהבה סגנון ורצון לדברים שהם לא בהכרך "נכונים"
בעיניי אחרים.

אופנוענות היא לא פנקס חשבונאות של שורת הסיכום, שווה לא שווה. טוב יותר או פחות, היא לא שיכלול נתונים, היא הרבה יותר מעבר לזה.

אז כששואלים אותי מה יהיה האופנוע הבא שלי, או מיהו האופנוע המושלם אני אומר - אין כזה וגם לא יהיה, יהיו כמה !

[shmulikv]

... אז למה גדול וארגזים, לגודל או המשקל מעולם לא הייתה משמעות עבורי, גם לא למותג או לשנה, כשהלכתי לקנות אופנוע הדגם הפריט הספציפי שראיתי נקנה
רק אם הוא דיבר אלי, היו לי אופנועים שקניתי רק ממראה תמונה, היו כאלה שנחתו בחיקי בלי התראה, רק כי החלטתי שפשוט מתאים לי, והיו רבים שנפסלו ממש
רגע לפני העברת הבעלות כי...המוכר עיצבן אותי, הייתה מדבקה לא במקום, גיליתי משהו קטן שלא אהבתי, שריטה שלי אני מודה. זה עבד גם הפוך, כאלה שלא מכרתי
אופנוע שלי כי לא באו לי בטוב, או הבנתי שזו לא היד שאני רוצה שתהיה הבאה של האופנוע.

מקום- אני גר בבניין דירות, אז אחרי שאני משחרר את האופנוע מהחניה ברחוב אני יכול בפועל להשאיר רק את השרשרת הגדולה והכבדה בחניה, כל השאר צריך לבוא
איתי וה-"שאר" הוא הרבה. כמי שגדל על ברכי אופנועי אספנות, גרוטאות מכניות ואופנועים על זמן שאול, תמיד יש איתי סט כלים נרחב לחילוץ, תיק ע.ר וציוד קשירה
לאופנוע ולציוד על האופנוע. לא פעם חזרתי מטיול או רכיבה עם דברים שמצאתי על הדרך. יש גם את הכיסוי והשרשרת השנייה שאני סוחב איתי, ותמיד יש מקום נוסף
לקניות "על הדרך". מצאתי שהארגזים לא מעכבים אותי ומה שאני מחסיר בזה שאני לא משתחל בין מכוניות אני מפצה אח"כ כשהכביש נפתח. אני גם לא חייב להיות
הראשון בכל מקום אבל אני כן חייב להגיע שלם ובלי דרמות.

ההנאה שלי היא מהדרך, מהרכיבה הטכנית הנכונה וממשחקים שהמצאתי לעצמי שמחדדים את הרכיבה. (בלי ברקסים, כמה נמוך, איפה עוצרים, חמוק מה...).
אני נהנה מהנוף, הרוח, המוזיקה, בעלי החיים שמצטרפים אלי לרכיבה ואת כל הטוב הזה אני עושה בקצב שלי, זה תלוי במצב הרוח, כמה חד קמתי בבוקר,
ואיך האופנוע מגיב היום, גם לו יש מצבי רוח וקריזות.

לקחת סיבוב ארוך במהירות אסטרונומית לא מדבר אלי, עשיתי את זה כבר המון שנים בתחילת דרכי כרוכב, תאכלס גם פתיחות מהירות, ווילי (לא עשיתי כבר שנים)
סטופי ופעלולי כביש, פחות מרשימים אותי, רכיבה שוטפת, מקצועית, בקו המדויק והנכון הרבה יותר מרשימה בעיניי ומעידה על רוכב בוגר ומנוסה.

מכל זה נגזרת בחירת האופנוע, ועם כל כלי מגיעה הנאה שונה ומיוחדת. אני יכול לראות את עצמי נהנה מפימפום קבוע של הארלי רוכב על גלי המומנט במהירות
של 60 קמ"ש בדיוק כמו רכיבה על סופרספורט משנות השמונים תשעים בעליות של נס הרים בואכה ירושלים. רכיבה על אופנוע אספנות עתיק לא פחות מהנה בעיניי
מאופנוע חדש נוצץ מהסוכנות כמו שיש לכולם.

לא סתם לרוכבים וותיקים יש טעם אחר השונה מרוכבים אחרים, עם השנים מתעצבת תבנית ייחודית לאדם של אהבה סגנון ורצון לדברים שהם לא בהכרך "נכונים"
בעיניי אחרים.

אופנוענות היא לא פנקס חשבונאות של שורת הסיכום, שווה לא שווה. טוב יותר או פחות, היא לא שיכלול נתונים, היא הרבה יותר מעבר לזה.

אז כששואלים אותי מה יהיה האופנוע הבא שלי, או מיהו האופנוע המושלם אני אומר - אין כזה וגם לא יהיה, יהיו כמה !

תודה, מרגיש כאילו אני כתבתי את זה. הייתי בטוח שאני מרגיש ככה כי כבר הזדקנתי

[השושנים]

111111.jpg

[lokimonster]

כל אחד וההזדקנות שלו אופס הסתכלות.

אני רוכב באופן חוקי מ1989 בערך.
היו לי אופנועים מכל ג'אנר אפשרי רובם כמובן תוצרת יפן (למעט יאווה ווספה וקאג'יבה פרצ'יה וכמעט שכחתי את הדיאלים הלבן שרכשתי לעולל ובסוף רק אני רכבתי עליו ).

אם הגעתי למנוחה והנחלה עדיין לא.

כמו שאני מסביר לילד שלי על ההבדל בין צריך לבין רוצה.
צריך זה אוכל
אוויר
אולי עוד דבר או שניים.
רוצה זה כל השאר
נייר טואלט
וכדומה.

נו טוב
לא קשור לשום דבר
טרייסר האופנוע הכי טוב בעולם

[קידוזו]

לא רוצה גלי מומנט ולא סושי על גלגלים. אני אוהב פיתולים אספלט טוב צמיגים עם אחיזה גבוהה וכלי שמעלה לי חיוך. לא אוהב רכיבות מנהלתיות ולא רגוע כשיש מסביבי מכוניות- לא בארץ לפחות. בחו"ל הסטרס יורד לכלום ובלי הטרפת מסביב אני יכול להוריד סל"ד ולשייט חולמני בתוך הנוף. עכשיו עם צמיג אחורי (פירלי סקורפיון) שננעל לי יותר 3 פעמים השבוע והתערבויות של בקרת האחיזה ביציאה מכיכרות. אבק חום, מצערת עצבנית אנאערף. אוטוטו אני עובר במוד רכיבה על קטנוע. יעני חולץ פקקים. בשביל זה הקמנו את מדינת היהודים?

[השושנים]

לא רוצה גלי מומנט ולא סושי על גלגלים. אני אוהב פיתולים אספלט טוב צמיגים עם אחיזה גבוהה וכלי שמעלה לי חיוך. לא אוהב רכיבות מנהלתיות ולא רגוע כשיש מסביבי מכוניות- לא בארץ לפחות. בחו"ל הסטרס יורד לכלום ובלי הטרפת מסביב אני יכול להוריד סל"ד ולשייט חולמני בתוך הנוף. עכשיו עם צמיג אחורי (פירלי סקורפיון) שננעל לי יותר 3 פעמים השבוע והתערבויות של בקרת האחיזה ביציאה מכיכרות. אבק חום, מצערת עצבנית אנאערף. אוטוטו אני עובר במוד רכיבה על קטנוע. יעני חולץ פקקים. בשביל זה הקמנו את מדינת היהודים?

מולטיסדרדה 4V וסגור פינה:

[השושנים]

לא רוצה גלי מומנט ולא סושי על גלגלים. להגדרתך שוב סובייקטיבי לחלוטין!

אני אוהב פיתולים אספלט טוב צמיגים עם אחיזה גבוהה וכלי שמעלה לי חיוך. פיתול כשעושים נכון אפשר מאד מהר גם עם מנוע בינוני.

לא אוהב רכיבות מנהלתיות ולא רגוע כשיש מסביבי מכוניות- לא בארץ לפחות. אף אחד לא אוהב, אבל משהו על לימונים ולימונדה.

בחו"ל הסטרס יורד לכלום ובלי הטרפת מסביב אני יכול להוריד סל"ד ולשייט חולמני בתוך הנוף. חו"ל זה משהו אחר לגמרי עולם אחר...

עכשיו עם צמיג אחורי (פירלי סקורפיון) שננעל לי יותר 3 פעמים השבוע והתערבויות של בקרת האחיזה ביציאה מכיכרות. אכן גמדים, שרדנו גם כשלא היו.


אבק חום, מצערת עצבנית אנא ערף. אוטוטו אני עובר במוד רכיבה על קטנוע. יעני חולץ פקקים. בשביל זה הקמנו את מדינת היהודים? קטנוע זה לקהילייה!

יש אופנוע אחד שהוא הכי טוב בעולם!

[lokimonster]

יש אופנוע אחד שהוא הכי טוב בעולם!

סר טרייסר

[השושנים]

...הקולות בראש מתגברים, בינתיים אני עושה הכל להשתיק אותם, החל משכנועים לוגיים הגיוניים ועד הצבת אולטימטום מלא בפני עצמי.
נשבעתי שאני לא קונה עוד אופנוע עד שיהיה לי מקום ראוי משלי להעמיד את כל הצי. אז למה אני עדיין בודק בלוחות ומחפש הזדמנות למה?

אני מתעדכן כל הזמן בתאונות אופנועים, כתב מישהו שעשיתי לו שחור לפני ראש השנה לאחר שקרא את תגובתי לתרבות הנהיגה פה בארץ,
אבל בכל יום יש כמה וכמה תאונות אופנועים, לא כולם מסתיימות בהרוגים אבל גם פצועים בדרגות שונות זה לא משהו שניתן לבלוע בקלות.

מצחיק אבל אני רוכב יחסית למה שחשבתי די הרבה משתדל להאריך את הדרך ולמצוא הזדמנויות בתוך בליל האירועים והמתלות שהחיים זורקים
עלינו, והגדלתי שלא מרצוני המלא גם את טווח הנסיעה ברכב אז אני רואה הכל. אני רואה את הרוכבים המתאבדים והרוכבים השפויים, אני מזהה
את חסרי הניסיון ומשוללי ההיגיון הבריא (כי מה ההיגיון לחצות צומת באדום מלא על גבי קטנוע איטי ומרעיש כשרואים בברור שיש כבר רכבים
נוסעים כחוק בתוך הצומת עם כפכפים וגופיה ולצפצף?). אני רואה טעויות רוכבים מלא על מלא. גם הרכבים לא בורחים מחלקם באשמה אבל האחריות
היא תמיד על רוכב האופנוע הוא ישלם את המחיר המלא לא משנה כמה צודק הוא.

בתחילת השבוע אכניס את האופנוע לביקורת, לתחושתי אחרי הטיפול האחרון יש תחושה של נמנום מהאופנוע לא משהו שבאמת מורגש אבל
הוא מרגיש לי פחות עצבני מהטיפול הקודם, למזלי המוסך שלי לא מתכחש והמליץ לי לבוא לכיוון לועות נוסף ובדיקה כללית ואני אעשה גם איזון גלגל
קדמי כי נפלה לי משקולת מהגלגל ומצאתי שארים של מדבקה קודמת של משקולת, אז אני רוצה לשלול גלגל קדמי לא מאוזן.

נעדכן לאחר הטיפול.

[השושנים]

42000 ק"מ

אז ככה מאז שחזרתי ועשיתי טיפול אצל זיו כמעט לא רכבתי לבד, ביום שישי לפני שבועיים יצאתי עם חבר לסיבוב כל אחד על האופנוע שלו,
לתחושתי האופנוע שלי היה אנמי הוא עשה הכל טוב אבל היה חסר לו פלפל,כאילו אני במצב ריד ולא ספורט.

הגעתי היום למוסכניק שלי שבדק ואמר שהאופנוע עובד מצוין אבל אם אני מכיר אותו ואומר שלא נחזור על כיוון הלועות שוב, (מכיר אותי)
גם השעון אמר שהכיוון מושלם אבל זיו התעקש וכיוון שוב, בשלב מסוים שמעתי את הצליל המוכר שאני מכיר עצרנו הכל,
וחיברנו את האופנוע חזרה.

בקיצור הדרך חזרה לירושלים הייתה מהירה יותר אפילו שעברתי דרך נס הרים, האופנוע חזר להיות עצבני וחזק כמו שאני אוהב,
זיו עשה את הקסם שלו ולא הסכים לקחת אגורה על הכיוון המושלם. תאכלס שווה להגיע אליו גם מאילת!

[השושנים]

42278 ק"מ

רכבתי בערבו של יום כיפור לצפון (עד ג' אולגה אל תגזימו) דרך כביש 6 התנועה בצהרים דלילה מאד והעיכובים היחידים שנרשמו
היו בגלל שהמחשבים בתחנות הדלק קרסו (פעמיים) האופנוע מגיב מצויין אחרי הכיוון, לאחר הוויכוח עם א' ניסיתי לבדוק את עצמי
אם זאת רק תחושה כמו אחרי שטיפת האופנוע כפי שטוען א' או לא, אז זהו שממש לא. בדקתי בכתובים ובצ'ט בדקתי גם עם
קבוצת הורסיס הגדולה בארץ ובחו"ל ומסתבר שזה דבר ידוע ניתן לכוון מראש את התערובת המוזרמת לכל צילינדר מבורג פנימי
ללא קשר למחשב ניהול המנוע לתערובת עשירה יותר או ענייה יותר היינו יותר או פחות חלקיי דלק מול חמצן ואז בשעוני הוואקום
להשוות את התוצאה בין כולם המחשב יקבע את קידום ההצתה על פי מה שיש לו לעבוד, זה פחות או יותר ההסבר שהבנתי.

בפועל ההבדל התחושה ובצליל המנוע מורגשים, ותגובת המצערת מתחדדת זה מוגש גם במהירות הרול און בכל הילוך במהירות
הסופית ובצריכת הדלק שעלתה במקצת (פה אני מסייג יכול להיות שזה נובע מכביש ריק ויד ימין רגיזה) האופנוע הפך לחד יותר
עצבני יותר בדיוק כמו בתחושה כשהאופנוע יצא בפעם הקודמת לפני המסע לחו"ל. אז מסתבר שיש חשיבות לכיוון על פני הטולורנס
שמציע היצרן בכדאי לשמור על זיהום האוויר חיסכון בדלק ותקנות היורו.

חדוות הרכיבה חזרה כי כאילו קיבלתי שוב את האופנוע שלי בחזרה... עכשיו מתחיל להיות מעניין אותי כיוון מפת ההצתה על דינמומטר
בפורמים בחו"ל מדברים על תוספת כוח משמעותית של 8-12% היינו מ-118 כ"ס ל-128 ויותר כ"ס בפועל,
בטווח הסל"ד לפני קו אדום. מעניין כי זה בעצם פחות או יותר מה שהיצרן מפרסם כנתון במנוע ה-1100 החדש 136 כ"ס
אז בפועל עם ה-1100 ניתן להגיע ליותר...

נכון לעכשיו האופנוע מגיב לי מצוין ואני עדיין פוזל למקומות אחרים אבל עוד לא עושה שום צעד, מה יהיה? רק ימים יגידו!

[השושנים]

42430 ק"מ

אני רוכב כחוק משנת 1982 ICM. טילון, טוסטוס, 50 סמ"ק, דו פעימתי, היה הכלי הראשון שנרשם במשרד הרישוי על שמי. היום מאות אלפי ק"מ
אחרי ועשרות אופנועים שעברו בין רגלי, אני עדיין לומד. לומד על עצמי, לומד על המכונות, לומד על העדפות ושינויים.

הגורם הקבוע ביותר בחיי רכיבה ארוכים כאלה הוא השינוי. והכל השתנה, תחזרו עכשיו 44 שנה אחורה ותגלו ששום דבר שאתם מכירים היום, הקשור
לרכיבה, אופנועים ואפילו הנוף אינו אותו דבר, מעבר לכך הוא שונה לחלוטין.

דמיינו כיצד תלמידי בית הספר מתייחסים לטלפון חוגה או מה עושים אם צריכים לדבר עם אימא מבית הספר ואין סלולארי, או לכתוב עבודה ללא עזרת מחשב.

איך יכול רוכב בן 16 שרכב עם קסדת 3/4 ללא מיגון ועם קטנוע שמתוחזק בצורה גרועה, וטכנולוגיה עתיקה, לשרוד ולאהוב את אותו הדבר כמו שהוא אוהב 44
שנים מאוחר יותר בגיל 60.

זה לא אותו דבר בשום צורה, הדבר היחידי שמחבר זה השינוי, ההתפתחות וההתאמה. אתה אוהב את אותם הדברים, אבל בדרך אחרת, כי הכל משתנה, כולל
הרוכב עצמו. מה שהיה נכון ואמת מוחלטת בגיל 16 לא בהכרך נכון היום. ואם השינוי באה הגדילה, צבירת הניסיון, הסינון והעדפה של דברים אחרים.

רכבתי בתחילת השבוע שוב עם חבר אני אוהב את הרכיבות האלה כי שנינו רגילים לרכוב ביחד מספיק סימן עם הראש, הנפת יד או הצבעה על משהו מסוים
בשביל להבין אחד את השני ההובלה מתחלקת בניינו אינטואיטיבית. הוא הכיר אותי ויודע לתת לי את ההובלה הקטעים האהובים עלי לאפשר מרחק ביטחון
ואני מאפשר לו להוביל בקטעים שלו. יש לו מקומות מיוחדים לעצירה ובתי קפה או עגלות מזון בפינות שבחיים לא שמעתי עליהם. אנחנו כמעט לא מדברים
רק רוכבים כל אחד לעצמו ביחד.

למדתי שוב אחרי כל השנים שאני לא אוהב לרכוב בקטעים המקשרים בין כביש נוף טכני לכביש אחר, הרכיבה המנהלתית הפכה לעול נסבל עם האופנוע אבל
עדיין עול. והנוף בארץ מצטמצם, משתנה והעיר פולשת יותר ויותר לשטחים הפתוחים. יבוא יום וכל רכיבה תהיה רכיבה עירונית הערים יתחברו הנוף ייהפך
למגדלים רמזורים וכיכרות.

זכיתי לרכוב בתקופה טובה על כלים שהפכו לטלפון חוגה, בכבישים שנעלמו לטובת הבטיחות וההנדסה ופחות לטובת ההנאה. ואני רואה את הנוף נעלם...

הרכיבה הפכה מהנאה להישרדות, מכייף משחרר לזהירות מגבילה. ועדיין 44 שנה ויותר לא מוותר!

[KKatkov]

42430 ק"מ

אני רוכב כחוק משנת 1982 ICM. טילון, טוסטוס, 50 סמ"ק, דו פעימתי, היה הכלי הראשון שנרשם במשרד הרישוי על שמי. היום מאות אלפי ק"מ
אחרי ועשרות אופנועים שעברו בין רגלי, אני עדיין לומד. לומד על עצמי, לומד על המכונות, לומד על העדפות ושינויים.

הגורם הקבוע ביותר בחיי רכיבה ארוכים כאלה הוא השינוי. והכל השתנה, תחזרו עכשיו 44 שנה אחורה ותגלו ששום דבר שאתם מכירים היום, הקשור
לרכיבה, אופנועים ואפילו הנוף אינו אותו דבר, מעבר לכך הוא שונה לחלוטין.

דמיינו כיצד תלמידי בית הספר מתייחסים לטלפון חוגה או מה עושים אם צריכים לדבר עם אימא מבית הספר ואין סלולארי, או לכתוב עבודה ללא עזרת מחשב.

איך יכול רוכב בן 16 שרכב עם קסדת 3/4 ללא מיגון ועם קטנוע שמתוחזק בצורה גרועה, וטכנולוגיה עתיקה, לשרוד ולאהוב את אותו הדבר כמו שהוא אוהב 44
שנים מאוחר יותר בגיל 60.

זה לא אותו דבר בשום צורה, הדבר היחידי שמחבר זה השינוי, ההתפתחות וההתאמה. אתה אוהב את אותם הדברים, אבל בדרך אחרת, כי הכל משתנה, כולל
הרוכב עצמו. מה שהיה נכון ואמת מוחלטת בגיל 16 לא בהכרך נכון היום. ואם השינוי באה הגדילה, צבירת הניסיון, הסינון והעדפה של דברים אחרים.

רכבתי בתחילת השבוע שוב עם חבר אני אוהב את הרכיבות האלה כי שנינו רגילים לרכוב ביחד מספיק סימן עם הראש, הנפת יד או הצבעה על משהו מסוים
בשביל להבין אחד את השני ההובלה מתחלקת בניינו אינטואיטיבית. הוא הכיר אותי ויודע לתת לי את ההובלה הקטעים האהובים עלי לאפשר מרחק ביטחון
ואני מאפשר לו להוביל בקטעים שלו. יש לו מקומות מיוחדים לעצירה ובתי קפה או עגלות מזון בפינות שבחיים לא שמעתי עליהם. אנחנו כמעט לא מדברים
רק רוכבים כל אחד לעצמו ביחד.

למדתי שוב אחרי כל השנים שאני לא אוהב לרכוב בקטעים המקשרים בין כביש נוף טכני לכביש אחר, הרכיבה המנהלתית הפכה לעול נסבל עם האופנוע אבל
עדיין עול. והנוף בארץ מצטמצם, משתנה והעיר פולשת יותר ויותר לשטחים הפתוחים. יבוא יום וכל רכיבה תהיה רכיבה עירונית הערים יתחברו הנוף ייהפך
למגדלים רמזורים וכיכרות.

זכיתי לרכוב בתקופה טובה על כלים שהפכו לטלפון חוגה, בכבישים שנעלמו לטובת הבטיחות וההנדסה ופחות לטובת ההנאה. ואני רואה את הנוף נעלם...

הרכיבה הפכה מהנאה להישרדות, מכייף משחרר לזהירות מגבילה. ועדיין 44 שנה ויותר לא מוותר!

איכשהו, הכתיבה שלך מאוד נגעה לליבי, למרות שיש בינינו פער של דור, ואני רוכב "רק" 16 שנה.
אכן, המדינה משתנה. הצפיפות עולה, כבישים קטנים הופכים לרחובות או מוחלפים באוטוסטראדות עם מחלפי ענק, קצב התנועה עולה ותרבות הנהיגה נעלמת.
חלק מזה, בעיניי, הוא תוצר של תכנון לקוי - בטענה של "שימור השטחים הפתוחים" המדינה הקפיאה את התפתחות המרחב הכפרי, שהוא הגורם העיקרי לסלילתם של כבישים קטנים וחביבים.
וזה עוד לפני שנדבר אתה הספקת לחיות במציאות שבה סיני היה הישראלי, ולתקופה שבה ערים ערביות של היום באיו"ש היו כפרים של 10 בתים...

[השושנים]

אני אפרסם פה מדי פעם אופנועים כלבבי שלדעתי ראויים לשימור חלקם מובנים וחלקם יהיו מובנים רק לי:
https://bringatrailer.com/listing/1974-bmw-r75-6-11/

[השושנים]

...את תומר ברעם (כרובי) אני מכיר כבר שנים, שנינו שרדנו שנים בסצנה הדו"ג בארץ כל אחד בדרכו דומים שונים.

שנים אנחנו מתנצחים בצחוק מעורב באמת על עניינים מהותיים (בעינינו) הקשורים לרכיבה, עוקצים, מצ'פחים, מתלוצצים.

לתומר יש בלוג (משהו של זקנים) בו הוא מפרסם הגיגיו ופילוסופיית רכיבה שלו ושל אחרים. הרבה חומר ותוכן מעניין (אותי)
ותחמושת לקרבות הדדים בינינו.

לאחרונה עלה הדיון על פער הגילים והתובנות בקרב הרוכבים ו-"הצלחת" האופנועים הסיניים בקרב דור הרוכבים החדש:
https://kruvi.net/2025/10/12/%d7%94%...NtqBdasFmeMSAg

דיון מעניין שמתפתח לכיוונים שונים, יש שימצאו בו הסבר ברור ואחרים ימצאו בו הרבה סימני שאלה.
(קראו את התגובות)

שאלות כמו נאמנות למותג, יפני מול אירופאי סיני אחר, אופן השימוש וחווית הרכיבה ואיפה זה תופס כל אחד.

באופן אישי ומתוך תפיסת עולמי המעוררת והבלתי שפויה בעליל, אני מעריך מותגים מסוימים על פני אחרים
יש לי דעה מוצקה לגביהם וסטיגמות מקובעות מניסיון ארוך ודעות קדומות. (כן אני מודע לחולשות שלי וחי איתם
בשלום).

לאחרונה מתוך הבנה שיש היום אופנועים מצוינים שייעלמו מנוף החלטתי לשמר לעצמי דוגמאות רכיבה (אופנועים)
של פעם במצבי צבירה שונים. ביום ששלל האופנועים בארץ יהיה מורכב מאופנועים שונים ומשונים. אני אמשיך
עם אופנועי ברזל ותוצרת "של פעם".