20220802_181255.jpg20220802_181347.jpg20220802_181419.jpg20220802_181435.jpg20220802_181443.jpg
הכול התחיל ביום אחד (לא זוכר אם בהיר או מעונן) כשפתאום הבנתי שאני כבר קרוב ל-9 שנים על אותו אופנוע. ולא שלא חשבתי בתקופה הזו על החלפה, אבל הוורסיס 1000 היה כיפי ועוד לא הייתה לי ההרגשה של מיצוי (באופנועים קודמים זה לקח שנתיים-שלוש). התחלתי לחשוב: BMW, KTM ודוקאטי נפסלו על הסף – אני חיפאי ולא מתאים לי לרכב כ-100 ק"מ לכיוון כדי לקבל שירות ממי שמכירים את האופנוע. ועוד 2 דברים: אם בעבר נוחות הרכיבה בזוג הייתה חשובה לי, אז עכשיו, מאז שיש לי את ה-124 ספיידר, אשתי מעדיפה לטייל אתו ולא על האופנוע, כך שנוחות המורכב(ת) הפסיק להיות שיקול. דבר שני – מת על הישיבה הזקופה – לכן בדקתי רק "אדוונצ'רים". לפיכך נקבעו 4 רכיבות מבחן: הוורסיס 1000 SE, טרייסר 9, CFMOTO 800MT ומוטו גוצי V85tt.
הוורסיס 1000 הרגיש מוכר, קצת יותר מאותו דבר שהיה לי. לא שינוי ממשי שאותו חיפשתי. אז כן, הוא "יותר טוב" משלי מודל 2014, אבל לא מספיק יותר טוב. אם הוא היה עולה 20 או אפילו 30% יותר, ייתכן שהייתי הולך עליו. אבל לשלם פי 3 ממה שאפשר לקבל על שלי – ממש לא שווה לי.
הטרייסר 9 היה משעשע. הרבה פחות נוח מהוורסיס אבל שובב מאוד. ספוילר: אם לא הייתי הולך על המוטו גוצי זו הייתה הבחירה שלי, כשמיד אחרי הקנייה הייתי הולך לרפד.
ה-CFMOTO הרגיש לא לגמרי אפוי. ללא ספק הוא מהווה best value for money, אבל לא רציתי להתפשר. הוא גם היה גבוה מידי (עבורי) ולא ממש נהניתי מהרכיבה עליו.
הגוצי – סיפור אחר לחלוטין מכל השאר. למעט דרייב שאפט (שאני אוהב) על הנייר הוא נחות מכל השאר. כשמניעים אותו שומעים היטב כל בוכנה. האופנוע רועד בסרק וכשנותנים גז (בעמידה. לא מורגש ברכיבה) כל האופנוע נוטה ימינה. בקיצור, ההפך מהוורסיס המודרני (עם המנוע הכמעט חשמלי). אבל, יש לו טונות של האיכות החמקמקה הזו שנקראת אופי. צורת הרכיבה עליו והתחושות שמקבלים ממנו שונות לחלוטין מהוורסיס. הוורסיס תרבותי, לא נותן לך להרגיש שבמנוע יש צילינדרים, מומנט שמאפשר לך לא להחליף הילוכים אם אתה לא רוצה ומרכז כובד יחסית גבוה שמכתיב את צורת התמרון. בגוצי יש שני צילינדרים גדולים (כ-425 סמ"ק כ"א) בתצורת V רוחבי שמיידעים אותך היטב בכל מהלך למעלה-למטה שלהם, שלא תחשוב (חלילה וחס) שאספקת הכוח רציפה כמו במנוע חשמלי. המומנט שלו מעולה, אבל מרגישים היטב את עבודת המנוע אם נותנים הרבה גז בסל"ד נמוך (המנוע אומר לך "תרגיש איך אני עובד בשבילך ותעריך זאת"). מרכז הכובד הנמוך הופך סיבובים, במיוחד בכבישים טכניים לכיף לא קטן. בשורה התחתונה – ירדתי מהגוצי עם חיוך על הפרצוף שנשאר להרבה זמן.
לקח לי זמן להחליט אם ללכת עליו. חשבתי שאולי כל אותו "אופי" יפריע לי בשימוש יום-יומי ולאורך זמן. בסופו של דבר החלטתי ללכת עליו – מקסימום אחליף עוד שנה-שנתיים למשהו תרבותי (יפני?) יותר.
לאחר מו"מ מתיש ומרגיז עם סוכנות עופר-אבניר בחיפה (הגוצ'י הוא, כפי הנראה, שני אופנועים: הראשון והאחרון שאני קונה מעופר-אבניר) סוכם על מחיר ובוצעה הזמנה. כפי שמסתבר, אין לעופר אבניר שום דבר מעבר למלאי סטנדרטי – אפילו ארגז היה צריך להביא מהסוכנות הראשית שלהם. (על חווית הקנייה בעופר אבניר בפרק נפרד). הזמנתי מאיטליה מגן מנוע ומשקף גבוה – שניהם של givi. הם הגיעו מספיק מוקדם כדי להביא אותם לסוכנות ולהרכיבם לפני שהאופנוע נמסר לי. את פנסי הערפל, זוג צופרים, מגן שקוף ללוח השעונים וכיסוי רשת נושמת למושב הזמנתי מדוד עלי המהיר והרכבתי בעצמי.
1500 ק"מ של הרצה עברו להם די בנחת. קצת מתסכל שאסור לעלות מעל 4500 סל"ד (כ-110-115 קמ"ש), אבל זה נותן זמן להתרגל לאופנוע (ולאופנוע להתרגל אלי). בתחילה הוא היה לא נוח לישיבה אבל לא היה ברור לי בדיוק למה. עכשיו כנראה התרגלתי והוא מרגיש סבבה לגמרי. כל אותו אופי שדברתי עליו למעלה קיים גם בכלי שלי (לא רק באופנוע ההדגמה) ונכון לעכשיו אני מאוד נהנה ממנו. הצמיגים המקוריים לא משהו ומתישהו אחליף אותם לפירלי angel GT II (בוורסיס זה היה הבדל משמעותי באיכות הרכיבה). המשקף מתכוונן וזה נהדר: בעיר הוא למטה ומאפשר אוורור של הקסדה ובחוץ הוא גבוה ומאפשר לרכב בלי לסגור את המשקף. יש מצבים שחום מהצילינדרים מגיע לרגליים – לי זה לא מפריע אבל זה עלול להפריע לרגישים יותר. יש בתכנון גם התקנת מד-טמפרטורת שמן (שריטה שלי). צריכת הדלק לפי המחשב הייתה בהרצה 18-19 ק"מ לליטר. במדידות ידניות התקבלה תוצאה קרובה יותר ל-20 ק"מ לליטר. אני מניח שברכיבה "רגילה" (לא בהרצה), כשהמנוע יתאמץ יותר צריכת הדלק תעלה. בכל מקרה, מספרים לא מוכרים מהוורסיס או מהסופר טנרה שהיה לי לפניו.
ביום ראשון הוא עבר טיפול אחרי הרצה. סוף סוף הרשתי לעצמי לסובב את המצערת יותר מכמה מעלות ולא להסתכל כל הזמן על שעון הטורים. איזה כף. האופנוע עף. טונות של מומנט ותאווה לסל"ד. ויחד עם הסאונד והתחושות שהוא מעביר – תענוג אמתי. התחושה שהוא משדר (לי) היא של קלילות (ההפך מרצינות), כאילו "אנחנו כאן בשביל הפאן. אז יללה, סובב את יד ימין ונתחיל ליהנות".
והוא גם חתיך.
ועכשיו לעופר-אבניר: אני לא יודע איך להגיד את זה בדיוק: פגשתי שם אנשים נחמדים יותר ונחמדים פחות אבל בסה"כ נדמה לי שלא אגיע לשם שוב כדי לקנות אופנוע.
נתחיל ברמה המקצועית: איש המכירות לא ממש מכיר את האופנוע. שתי דוגמאות – האחת – לפני רכיבת המבחן הלך להתייעץ עם מכונאי כדי להראות לי שינוי mode רכיבה והשנייה – הראה לי כפתור בצד שמאל של הכידון ואמר לי "אני מת לדעת מה הכפתור הזה עושה" (תשובה: מפעיל חימום ידיות). מאוד לא מקצועי. הסיכום היה לקבל עם האופנוע משקף גבוה. נזכרתי שאני רוצה גם מגן מנוע. אחרי כמה ימים אני מקבל טלפון שאין לעופר אבניר משקף גבוה ומגן מנוע (!?) נראה סביר שלסוכנות הרשמית של האופנוע אין הדברים האלו? לא בעיני, אבל מסתבר שאצל עופר-אבניר לא סביר זה הסביר החדש. אותו איש מכירות מסר לי את האופנוע החדש: הדבר היחיד שאמר לי הוא שבהרצה לא לעלות מעל 5000 סל"ד. שום הסבר על תכנות לוח השעונים, איפוס מונים, עבודה עם התפריט וכו'. מזל שיש אינטרנט עם נתונים נכונים (גג 4500 סל"ד בהרצה) והסברים מפורטים על כל האופציות, כמו לכוון נורות אזהרה לסל"ד מסויים – מאוד נוח בהרצה. מאוד לא מקצועי לשחרר ככה אופנוע חדש. ויש עוד - לא אכתוב את הכל.
הדבר השני – כל הזמן הייתה תחושה שמנסים לרמות אותי. הנה כמה דוגמאות: האופנוע הוצג לי כמודל 2021. נכון שהוא "עלה לכביש" ב-2021, אבל זה מודל 2020 ויש מספר הבדלים בין המודלים. כמובן שיש הבדל במחיר ובעופר-אבניר תמחרו אותו (בהתחלה) לפי מודל 2021. דוגמה נוספת: בדקתי אפשרות של טרייד אין. הסכום שהוצע לי היה מגוחך. כששאלתי את אחראי הטרייד אין הוא הוציא מחירון של מוטו ואמר שהוא מתחיל משם. שאלתי למה לא מחירון יצחק לוי, והתשובה הייתה "כולם עובדים לפי מוטו. כל חברות הביטוח עובדות לפי מוטו". צלצלתי לסוכנות של יובל בר כדי לוודא, חברות הביטוח עובדות לפי יצחק לוי. עכשיו שלא תהיה אי-הבנה. זכותו המלאה לתת לי איזה מחיר שהוא רוצה – כולל להגיד לי שאין לו עניין בטרייד אין בכלל על האופנוע שלי. אבל לשקר כדי להצדיק את ההצעה המגוחכת? משאיר רושם רע. דבר אחרון: את העסקה סגרתי בסופו של דבר מול מנהל המכירות הארצי שהיה במקרה בסניף. העסקה כללה את האופנוע, משקף גבוה וארגז מספיק גדול כדי להכיל קסדה מלאה. טיפול אחרי הרצה הוסף מיוזמתו כחלק מהמחיר. אחרי שהסתבר שאין משקף גבוה, הורדו מהמחיר 1000 שקלים (המשקף שקניתי עלה יותר). לאחר כשבוע שבועיים (יומיים לאחר שהבאתי את המשקף ומגן המנוע לסוכנות) קבלתי הודעה לבוא לקחת את האופנוע. כשבאתי, לא היה ארגז. לשאלתי איפה הארגז, אמר לי סוכן המכירות שהארגז לא היה כלול. לאימות הוא קרא לאותו בחור שנתן לי את הצעת הטרייד אין. נתנו לי הרגשה שאני משקר אותם, ומה פתאום ארגז. אתה רוצה – תקנה. לקח לא מעט זמן עד שהם הסכימו להתקשר למנהל המכירות הארצי (סירבו לתת לי את מספר הטלפון שלו) שאישר שאכן ארגז היה כלול בעסקה. כמובן שבחיפה לא היה ארגז. נאמר לי להגיע בשבוע הבא, אבל בסוף הם נמלכו בדעתם והוציאו משלוח מיוחד מת"א, כך שלמחרת הגעתי וחיכיתי שם עוד איזה שעתיים עד שהארגז הותקן. עכשיו – טעויות עלולות לקרות. אבל לתת לי הרגשה שאני משקר ומנסה סתם לסחוט ולסרב לתת לי את מספר הטלפון של האדם שאתו סוכמה העסקה – לא ככה נוהגים בלקוח ששילם לכם זה עתה כמה עשרות אלפי שקלים.
נקודת האור הוא המוסך. יש מנהל מוסך עם תודעת שירות, מכונאי או שניים שמכירים וידעים לעבוד על האופנוע – כולם נגישים ועונים ברצון על שאלות וכו'.
אני חושב שהבעיה העיקרית היא אופן הניהול של עופר-אבניר ולא אדם כזה או אחר. כשסוכן אחד (צעיר) אמור למכור כל כך הרבה סוגים של דו-גלגליים, ברור שהוא לא יכול לדעת מספיק על כל כלי אלא אם הוא עובר השתלמות על כל כלי ומחזיק אינפורמציה קלה לגישה (והוא לא). כשהגישה היא להרוויח כמה שיותר על כל כלי בלי לקחת בחשבון שימור לקוחות זו חייבת להיות הנחייה מלמעלה. כשאין חלפים או אביזרים במלאי או, לחילופין, הזמנות אקספרס מחו"ל (ולו כדי לעמוד בדרישות החוק) – זו בעיה ניהולית שמגיעה, כנראה, ממקום של שימת ז## על הלקוח. אנחנו, כלקוחות, פוגשים את הש"גימלים, אבל כמו כמעט תמיד, האחריות היא על מי שמנהל את העסק. את הדברים האלו אני כותב ממקום של מי שב-25 שנים האחרונות רכב על אופנועים של מטרו (קוואסקי וימהה), מטפל כל אותן שנים במוסך מורשה מטרו וששני האופנועים האחרונים נרכשו מסוכנות מטרו בחיפה. אז אני יודע די טוב איך חוויה של רכישת אופנוע מסוכנות יכולה להיות.
ציטוט ההודעה בתגובה
נכתב במקור על ידי א הזקן
