עד כמה הרכיבה יכולה להחליף פסיכולוג

[השושנים]

אופנוע הוא תחביב, כל מי שקנה את האופנוע מאהבה ולא כאמצעי לחילוץ מהפקק ואני מדבר בעיקר על אלה שבאמת אוהבים את האופנוע
מוצאים בו משהו. קראתי בעבר כי בעלי ההארלי מצוחצחים והמבריקים מוצאים בניקוי האופנוע והצגתו מאין טיפול תרפויטי שנותן שקט נפשי.

אחרים מוצאים ברכיבה ארוכה ובטיול עצמו מנגנון לשחרור מהלחץ והרגעה מחיי היום יום, היציאה לכביש הפתוח לנופים משחרר מההרגשה
הקלסטרופובית ונותנת תחושה של כוח ושליטה וחופש באוויר מסביב.

אחרים מתמכרים לאדרנלין ולסכנה וליכולת השליטה שלהם בכלי ומשחקים על הגבול בסכנה ובפחד.

לאחרים דווקא המפגש החברתי והתנועה בקבוצה עוזרת לבטא את עצמם ולמצוא שייכות וחברות.

רכיבה זוגית משפרת את תחושת הביחד והזוגיות ויצירת זיכרונות משותפים שתורמת לזוגיות בדרך שונה.

יש כאלה שמוצאים את הייחוד והשונות שלהם דרך האופנוע, או מאתגרים את עצמם בלימוד תחום שונה
מחיי היום היום בעת הטיפול עצמי באופנוע והם יעדיפו את השיפוץ והתיקו אל מול הרכיבה אבל יזכו בסיפוק
מסוג אחר.

אגב זה מתאים גם לרוב סוגי התחביבים שהם מקום מפלט אהוב ממקומות קשים אחרים בחיים, זה יכול להיות
תחביב של יצירה, זה יכול להיות ספורט אתגרי, או טיפול באחרים.