אני יודע שעדיף לא לרכב עם אקדח כי במקרה של נפילה זה יכול ליפול או לשבור את האגן אבל רק עם האופנוע אני יכול להגיע לעבודה של האבטחה.. איזה אפשרות הכי טובה לשאת אותו איתי ברכיבה? שמתי לב שהוא מפריע לי עם המיגון ככה שאני חייב לשים את המעיל מיגון מעליו
אני יודע שעדיף לא לרכב עם אקדח כי במקרה של נפילה זה יכול ליפול או לשבור את האגן אבל רק עם האופנוע אני יכול להגיע לעבודה של האבטחה.. איזה אפשרות הכי טובה לשאת אותו איתי ברכיבה? שמתי לב שהוא מפריע לי עם המיגון ככה שאני חייב לשים את המעיל מיגון מעליו
אין באמת מקום טוב על הגוף.
בכל מקום שהוא יהיה - אם תהיה עליו מכה ישירה מספיק חזקה, הוא כנראה ישבור את מה שמתחתיו.
אני שם אותו רגיל, שעה 3 בתוך החגורה.
עברתי אתו גם עם נרתיק חיצוני וגם עם פנימי במיקום הזה ולא קרה כלום אבל זה נטו מזל.
אתה יכול לשים אותו בתיק\ארגז\מתחת לכיסא - אבל זה סיכון אחר שאני הרבה פחות מעדיף.
יש פה מנהל פורום אחד ... קוראים אותו מאסטר עוז ...
http://fullgaz.co.il/forums/showthre...l=1#post173337
http://fullgaz.co.il/forums/archive/...p/t-14357.html
http://fullgaz.co.il/forums/archive/...hp/t-2650.html
אז ככה...
שנות התשעים, אקדח בתיק גב, החלקה עם סוזוקי 600F הידוע בכינויו ששמאות-עף
מחפש שעתיים עם רגל שבורה ופרמדיקים את התיק שעף - לא עוזבים שדה מערכה בלי הנשק
ובסוף נמצא התיק.
דצמבר 2014 https://did.li/J5krl כפי שהוזכר כאן
מפחד מעיכת האקדח את האגן, ירד האקדח לנרתיק קרסול...
מאחר והנרתיק ובו האקדח הפריעו לחביקת המפלצת שלי
כאשר הנרתיק (ליורים ביד ימין) נמצא על קרסול שמאל והאקדח בצד פנים הרגל,
העברתי אותו לקרסול ימין כשהאקדח על הקרסול אל הצד החיצוני.
מזל ביש ובתאונה, את רוב אימפקט המכה קיבל האקדח שפירק לי את הקרסול,
והביא אותי לכמעט חצי שנה על כסא גלגלים, שלושה ניתוחים ושנה בבית.
אגב - גם במקרה הזה האקדח עף וגם הפעם לא עזבנו את שדה המערכה בלעדיו.
בשני המקרים...לאקדחים שלום :-)
מסקנה: ממשיך לרכוב חמוש ואז האקדח...
1. לפעמים על האגן
2. לפעמים על מגן החזה (כן, אני רוכב עם מגן חזה)
3. לפעמים על הקרסול - פנימי
4. לפעמים על הקרסול - חיצוני
5. לעולם לא חשוף לעין רואה
6. לעולם לא על הירך
7. ברכיבה - לעולם לא "הפוך" על החגורה בשעה 6 (בכל מצב אחר אין בעיה)
8. לא סומך על תיקים וארגזים
20141225_155913_HDR.jpg
רוכב עשרות שנים עם אקדח בכל מצב בכל מזג אוויר לאקדח יש מקום אחד ומקום אחד בלבד.
האקדח נמצא מתחת למותן בשקע הלחי הימנית חיצונית (ליורה ימני-הפוך לשמאלי) כשקת האקדח
מופנית באלכסון גבוהה מגובה פטיש האקדח בדיוק מעל עצם הזנב.
משם מתאמנים בשליפה ולשם היד מגיעה בצורה אינסטינקטיבית כשצריך. הוצאת האקדח בשליפה
כשהזרת גבוהה מהאגודל שנכנסת בין הגוף לאקדח. אין מיקום אחר. זה לא אידאלי לרכיבה זה מסוכן
בדיוק כמו שתוצאות התאונה עם מערבל בטון מסוכנת. זה רע הכרחי והיות ואין תאונה אחת דומה
לשנייה אין ערבון שמיקום אחר יעשה פחות נזק. זה מה שיש.
למי שיש הערות לגבי המיקום יכול להפנות אותם לבית הספר לטרור, לקורס ההדרכה של הימ"מ, קורס
מאבטחי אישים של השב"כ. ומדריכי ירי מבצעי בכל הארץ. אפשר גם להתרשם מתוצאות וזמני הירי שלי.
כל מקום אחר שנלמד הוא לצורך משימה ספציפית, בורות או נוחות שבאה על חשבון דברים אחרים.
עדיף אקדח על הגוף מאשר אקדח בכספת. כולם מפסידים. אין בחירה טובה חוץ מדרכון שוויצרי ומנוי שנתי
לתערוכת הפרחים.
פעם, האופנועים היו מברזל והרוכבים מפלדה!
יש תמונה?נכתב במקור על ידי השושנים
ההסבר מסובך לי.
Ducati Multistrada 1100
Alfa Guiletta 1.4 Manual
תיקון קטן כתבתי בלהט הדברים עצם הזנב כשהכוונה כמובן לעצם האגן.
פעם, האופנועים היו מברזל והרוכבים מפלדה!
זה בגלל שאתה ילד.
סבי (עליו השלום) היה מצמיד את התופי (עם חריטה של סמל הפלמ"ח על הקת) לעצם הפז"ם.
או, התשובה הכי הגיונית פה.. לכל אלו שרוכבים כאילו הם ימ"מניקים על בימר של השירות באמצע פעולה בתוך הקסבה של שכם
........................................ KKK-BITCH
......................... We Ride Together, We DIE Together
... Respect Your Bike & All Others that Ride the Same Kind of Beast
תבוא לבקר, אדגים לך.
פעם, האופנועים היו מברזל והרוכבים מפלדה!
סגור ומה לגבי המחסניות? שמים בתיק או גם עליכם? נראה לי שאותם אין בעיה לשים בתיק עד שאני מגיע למקום העבודה לא ככה?
אני מסתובב עם המחסנית בכיס...
לא מקצועי.
נראה לי שבאמת אאלץ להגיע להדרכה אצל שושני. הבירה עלי
Ducati Multistrada 1100
Alfa Guiletta 1.4 Manual
יש לי 17 כדור במחסנית, אז ביום יום אני לא מסתובב עם עוד אחת, בטיולים ארוכים יש לי נוספת בפונדה בצד שמאל.
פעם, האופנועים היו מברזל והרוכבים מפלדה!
לי יש מחסנית אחת.
מעולם לא קרה שסיימתי מחסנית במקרה אמת.
ויש כאן גם קריצה,
והמבין יבין.
המציאות עולה על כל דמיון, ואין לנו מושג עם מה נאלץ להתמודד מחר.
כמי שמסתובב במקומות הכי פחות "נחמדים" במדינה אני שמח תמיד על הידיד
השחום והשקט שמלווה אותי על המותן.
אני תמיד מקווה שהוא לא יצטרך להתערב, אבל אם הוא יבחר לעשות כן, אני יודע
שהוא יהיה שובר שוויון ראוי.
אני מאמן אותו, מאכיל אותו ושומר היטב על תקינותו, על מנת שבשעת מבחן הוא יהיה
שם.
אין לי שום רצון או חשק לעשות את זה, אבל לדעתי האישית והמבולבלת זה האס שיכול
לנצח לי את המשחק...אז הוא תמיד שם!
איך אני משתמש בו, או מתי זה כבר תלוי בכישורי השחקן, אבל אני מעדיף להיות הבעיה
ולא שהוא לא יתפקד בשעת הצורך, גם אם זה מצריך ממני קצת יותר.
דפוק אבל אופטימי...כזה אני.
* הכותב אינו רופא ואין לראות בהמלצותיו התאמה לכולם.
פעם, האופנועים היו מברזל והרוכבים מפלדה!
הרשאות פרסום
ציטוט ההודעה בתגובה