במקום להכניס את התגובה לשרשור מעדיף כאן
פורטוגל, קנדה, אוסטרליה פעם גרמניה...- תמיד היו אנשים שהאמינו שכאן רע ושם טוב יותר.
עניין של תפיסה.
הבושמני היחף שזוחל מתחת לעץ עם חץ וקשת שחייב היום לצוד אוכל ולדאוג שהאריה לא יטרוף אותו לא עסוק בפחד שהוא מפספס משהו טוב יותר.
יש לנו אפשרויות לבחור איזה בשר נאכל ובאיזה אופן יבושל ומתי ועם מי ואיפה ומכאן צמח ה FOMO.
אפשרויות הם סימפטום לשגשוג.
למה לא רואים שגשוג?
כי כלי התקשורת מתמקדים ברע יום ולילה. מפיצים רעל מנטלי התפיסה משתנה והקופסא נדפקת ואנחנו צורכים הרבה מדי מהחרא הזה.
אז יש פקקים - אוי אוי אוי.
באיזה עיר מערבית גדולה אין פקקים?
כמה זמן נוסעים "שם" למשרד בצנטרום של הסיטי?
באיזה מרכז עיר מערבית גדולה זוג צעיר יכול לקנות או לשכור דירה בזול- במנהטן בטוקיו או בברצלונה?
כמה הומלסים ומשפחות שנקלעו לחיים בפחונים יש בישראל?
כמה אנשים נשדדים ונרצחים בישראל בגלל פדיון יומי של חנות, ארנק או לפטופ לעומת "שם"?
כמה זקנים מתו כאן כי המשפחה יצאה לחופשת הקיץ?
ברור ששום דבר לא מושלם בישראל אבל רבאק- מה עברנו והמלחמות והחרמות והעליות והערבים והנה הנס:
ישראל הפכה למדינה חזקה ועשירה ובהרבה מדדים היא בטופ.
אז הנה אנחנו בטופ והנה יש אפשרויות והנה ה FOMO.
לכן התפיסה מהסבנטיז שהכל דפוק וחרא (והיה כאן סוסיתא כלבו והשחר) לא עוזבת. שכאן רק בעיות ושם הכל דבש.
תמיד אפשר לחיות זול יותר במקום יפה יותר, בטוח יותר וברמת חיים גבוהה יותר.
הכי מערבי זה אני וכשיש שני אופנועים נוצצים במחסן שיחקתי אותה.
זה בסדר ומתאים לחלק אבל לרובנו יש קשרי ילדות, צבא, הורים, ילדים וחיי חברה עשירים ומשמעותיים יותר (יחסית למדינות עם האפשרויות).
איך אפשר לחיות שם "טוב" כשההורים צריכים עזרה ובלי לראות את הילדים ובלי ארוחות שבת וחגים ובלי השפה?
לדברים יש מחיר נפשי. תחביב זה חשוב רק צריך לשקלל את המחיר הכולל כשמדברים על שם.
חיים פה עד גיל מאוחר בזכות המשמעות התרבות והשפיות ואני טוען שבכלל טוב פה.
ציטוט ההודעה בתגובה
נכתב במקור על ידי lokimonster
