השוק הרותח ביותר בעולם האופנועים הוא שוק ה- "אדוונצ'ר" יצור חמקמק שנתון לפרשנות אישית אבל מוכר כמו משוגע הבטחות.
בתכלס רק לנישה הזאת יש היום כבר כל כך הרבה קטגוריות שזה הפך לעולם בפני עצמו.
היום כל אופנוע עם ישיבה זקופה יותר מתנוחת העובר של אופנועי הספורט כבר מזכה אותך בתואר הנחשק. פעם עוד יכולת להבדיל
ולזהות את המתחזים על פי קוטר הגלגל הקדמי, היום כבר גם הזיהוי הזה כבר לא אמין.
אז אם הבנו ש-"אדוונצ'ר" הוא שם קוד לסוכני המכירות החמדנים, מה בעצם מוכרים לנו?
זה פשוט מאד, מוכרים לנו אופנוע שימושי רב גווני, בעבר הזקנים קראו לו דו"ש (דו שימושי) שידע לרדת מהכביש לכורכר באחוזים
שונים כל ייצרן בחר את המינון וגרם להפרעת קשב נוספת אצל הלקוח המבולבל.
היום ישנם גם אופנועי GT שהם אופנועי תיור שלא יראו "שטח" אבל בנויים לחצות בכביש יבשות מעברי הרים ולכסות מרחקים
בנוחות בזוג ועם מטען. אבל אותו יצרן מייצר את אותו המנוע עם גלגלים קצת אחרים מיגון קצת שונה לכלי שמסוגל לרדת
מהאספלט למי שמסוגל להחזיק אותו שם. הצורך הזה גרם להם להפחית משקלים להוריד נפח וליצור מכונות ביניים לכאלה
שפחות מסוגלים לא רוצים לאבד את ה- "אדוונצ'ר" החמקמק.
בקיצור תרגיל מקסים של יחסיי ציבור שבלי להשקיע כלום רק במיתוג שמי מגדילים את המכירות.
אם נסתכל רגע לאמת בעיניים יש בעצם קטגוריות אחרות.
אופנועי ספורט מסלול/נייקד (בשלוש נפחי מנוע-קטנים בינוניים גדולים)
אופנועי שטח שוב בשלל נפחים
ואופנועי כביש/שטח עם ישיבה זקופה שכולם קוראים להם היום אדוונצ'ר.
בסופו של היום ההרפתקה היא לא האופנוע אלה הרוכב שיודע לקחת כל אופנוע וליהנות איתו הכי הכי.
ההרפתקה שלי על המשאית הירוקה:
ציטוט ההודעה בתגובה