הצטרפתי לסטטיסטיקה, תחקיר ומסקנות

[קידוזו]

הנסיבות
צירפו אותי לקבוצת ווצאפ של רוכבים מושחזים. כאלה שמטיילים למרחקים ארוכים עם הרבה מקטעים קשוחים ברמה של 4 מתוך 5. רכבתי איתם פעם אחת. יש שם כמה רוכבי על חלל וכמה מנוסים מאוד וכל הרוכבים שאני מכיר משם מנוסים וטובים ממני. לעניות דעתי לרובם היו שברים פלטינות ושאר מזכרות מפציעות רכיבה. לפני יומיים קניתי אחורי קרבי חדש לאחר התלבטות (שרשור אחר) והייתי סקרן.

2b845ef7-51fe-4284-835f-fdc3f2276e7d.jpg
הצטרפתי לקבוצה שפונטנית למסלול של 100 ק"מ לאחר שיחה עם ר. המארגן כדי לוודא בוודאות שאני מבין את רמת הקושי. כמו למצוקי דרגות, כן?

המקרה והתחקיר
יצאנו בערך 12 ממישור אדומים בתוואי בממוצע של 2.8 עד התאונה. לא היה שום מכשול בתוואי ברמה של 3.5 או יותר. הקצב מההתחלה היה טיפלה מהיר עבורי אבל שמרתי לא להיסחף כי לוקח לי זמן להתחמם. מדי פעם במקומות הנוחים האצתי לצמצם רווחים. רכב מאסף מאחור. הצמיג אחורי הפתיע ואחז מצויין ואני מבסוט. באחת הירידות זה קרה. וזה קרה מהר. הקידמי איבד אחיזה חבטה בצלעות ראש בסלע סלטה וסיום בפרקדן חינני. אנחות כאב שנשמעות ממקור חיצוני, שמים כחולים מעל ולא נכנס אוויר לריאות. ניסיתי עוד פעם ועוד פעם -וכלום. הרגשתי חצי דקה כמו תינוק שהגיח לאוויר העולם עד לנשימה העמוקה הראשונה. כאב עז בצלעות והיד מנע ממני להתרומם. ר. התקרב וייעץ לי להמשיך לשכב. לקח לי מס' דקות לשבת ולהתאושש. היד הרגישה מעוכה.
WhatsApp Image 2024-03-09 at 11.34.11.jpg
WhatsApp Image 2024-03-09 at 11.34.11 (1).jpg
ירדתי ברגל ור. הוריד את גיורא. מגן ידית בלם נשברה, לא נורא. היד מצד שני ממש כאבה אבל הבעיה היתה שצריך לצאת מהמדבר ונשאר לי 30% כוח לחיצה ומגבלת תנועה חמורה של 3 האצבעות החיצוניות. ר. אומר שיש עוד ירידה אחת ואחר כך קל ואין ברירה. אני ממשיך לרכוב מטושטש מכאב ואולי בגלל הבוהק מהסלע הלבן בירידה פספסתי חריץ עמוק לרוחב השביל. הקידמי חטף מכה אדירה שעברה לכידון וישירות ליד השבורה ומשם לגרון- ונפלטה לי צרחת כאב בלתי רצונית. עצרתי בקושי מחוץ למסלול על מצבור אבנים מתנשף מכאב.

מקדימה חריץ הואדי ומיד מתחיל קיר תלול עם סימני צמיגים שאיבדו אחיזה. פתאום העסק נהייה אמיתי. כאן כבר מאתגר אותי. אני אוסף את עצמי ועם הרבה גז בישיבה ובקרת אחיזה לא מנותקת איכשהו עולה את הקיר בתחילת הגבעה וחוזר לשביל. לא יכולתי להחזיק את הכידון ולתפעל את הבלם בעמידה בגלל הזווית. אחרי 2 ק"מ ר. שאל אם אני צריך לעצור. בהחלט ובוודאי.

היד כבר התנפחה והיה קשוח עם הכפפות והקסדה.
סיגריית איפוס מים ונשימות. הורדתי דופק והתכוננתי לדרך הארוכה הביתה. הם ישנו את המסלול כדי ללוות אותי לכביש של הנביא משה. משם כבר אסתדר.

בנבי מוסא מיישרים לי את המראה, מוודאים שאני בסדר כמה פעמים, עוזרים עם הקסדה ומתריעים מהבורות בכביש. אחלה חבורה, יופי של אנשים. גם לא הלחיצו עם הקצב של הפצוע האנגלי. שמתי אטמים ורכבתי לאט לוודא שאני באמת מאופס. להפתעתי כבר ב- 58 קמ"ש אפשר להפעיל את הקרוז-קונטרול. יש לי שעה עד הבית. נראה לי שיהיה בסדר. עד כביש מס'1 לקח זמן... משם על 120 הרוב על קרוז-קונטרול ובלם אחורי. אני חושב שהפעלתי את האחורי ברכיבה הביתה בכמות השימוש השנתית שלי. הגעתי מותש והכאב החמיר. התקלחתי ונסענו לרופא צילום וגבס. בערב התברר שבהמשך הטיול רוכב נוסף שבר את כף היד, כמוני.

מסקנות

1. צאו עם אנשים טובים ואחראיים שיעשו מה שמצופה מבני אדם. במיוחד במדבר.
2. לא תמיד יודעים מה הסיבה. אני עדין עם השימוש בבלמים, לא היתה לחיצת פאניקה ובכל זאת הקידמי ברח. היתה מדרגה קטנה וקצת אבנים.
3. זה קורה מהר מדי מכדי לתקן או להגיב או להתכונן לנפילה.
4. נפילות שנשארתי בעמידה (היו לי כמה) במהירות הליכה מאוד שונות מנפילות של 10-15 קמ"ש ויותר.
5. רק אלוהים יודע איך תיפול. פשוט כאוטי לחלוטין.
6. רק אלוהים יודע איך זה היה נגמר בלי קסדה ומיגון. הוטחתי לקרקע ראש קדימה. איפון סלעים.
7. העסק עלול להסתבך באופן רציני. כדאי לא להדחיק תרחישי קיצון ולהיות מודעים. במיוחד כשרוכבים לבד.
8. צמיג אחורי 50-50 חדש אוחז בשטח יותר מפי 2 מ 70-30 משומש. (הקודם היה נוראי, מתברר).
9. אני מכיר רוכב שטח אחד (ד. שקורא כאן) שלא שבר גפיים. טפו טפו טפו. זה משהו שלקחתי בחשבון אבל עובר הערכה מחדש.
10. #קרוזקונטרול סייב מיי לייפ. בלעדיו לא הייתי מגיע הביתה.

האביב עומד להיגמר. צאו לטייל ורכיבות בטוחות לכולם.
אני בסדר גמור.

[mudale222]

וואי נשמע סיוט!
אל תהיו גברים, תהיו ילדות! כמוני.
כנפצעים בכביש לא צריך להתאמץ..
שוכבים על הכביש כמו ילדות קטנות, אחרי רבע שעה יש אמבולנס ובוא לא נשכח את הבונוס, כן?
מהכסף של הביטוח מתקנים את האופנוע ולפעמים נשאר אפילו קצת שאריות ליום סגריר...

[השושנים]

תרגיש טוב אנחנו זקנים מדי לשטח, אופנועים מכורים לגבס!

[קידוזו]

וואי נשמע סיוט!
אל תהיו גברים, תהיו ילדות! כמוני.
כנפצעים בכביש לא צריך להתאמץ..
שוכבים על הכביש כמו ילדות קטנות, אחרי רבע שעה יש אמבולנס ובוא לא נשכח את הבונוס, כן?
מהכסף של הביטוח מתקנים את האופנוע ולפעמים נשאר אפילו קצת שאריות ליום סגריר...

לא סיוט שיטריד אותי בחלומות אבל חוויה לא נעימה בעליל, בהחלט, לגמרי.
רק רכב שטח קרבי או מסוק יכול להגיע לשם. תאמין לי אם היתה אפשרות הייתי גם ילדה עם קוקיות...

תרגיש טוב אנחנו זקנים מדי לשטח, אופנועים מכורים לגבס!

אני צעיר כי אני מוכן לשלם כדי להישאר בגיל 16. אתה כבר ויתרת (והיתה לך הזמנה)- תתבייש.

[AsafA]

בריאות.

[השושנים]

לא סיוט שיטריד אותי בחלומות אבל חוויה לא נעימה בעליל, בהחלט, לגמרי.
רק רכב שטח קרבי או מסוק יכול להגיע לשם. תאמין לי אם היתה אפשרות הייתי גם ילדה עם קוקיות...


אני צעיר כי אני מוכן לשלם כדי להישאר בגיל 16. אתה כבר ויתרת (והיתה לך הזמנה)- תתבייש.

לא מצליח להבין למה לנסוע במקומות שנועדו לחמורים וחיות בר, ליפול, להיפצע, לעשות נזקים לאופנוע, לדחוף, להתאמץ,
לתקוע טיול שלם בגלל אחד עם פאנצ'ר - נפילה - חוסר מזל.
כשיש כביש מסודר עם פזנון וקנטינה, שאפשר לעצור ולשתות גזוז או קינלי, קווינס, או סתם אורנג'דה ולאכול מצופה.

[אביעד אברהמי]

איזה באסה, אבל Shit Happens.

רפואה שלמה!

[KKatkov]

רפואה שלמה!
עוד כמה חודשיים תחזור לרכב בשטח, עוד שנה יהיה לך מור"ק לפנים!

[lokimonster]

כשם שאני לא מבין למה חמורים נוסעים בכביש עם החבר הכלב שלהם וחוסמים את המעבר?

תרגיש טוב יא קידוזו

ידוע לך שאנו גרים סמוך והיינו דואגים לקחת אותך הבייתה

[קידוזו]

בריאות.

תודה אחשלו.

לא מצליח להבין למה לנסוע במקומות שנועדו לחמורים וחיות בר, ליפול, להיפצע, לעשות נזקים לאופנוע, לדחוף, להתאמץ,
לתקוע טיול שלם בגלל אחד עם פאנצ'ר - נפילה - חוסר מזל.
כשיש כביש מסודר עם פזנון וקנטינה, שאפשר לעצור ולשתות גזוז או קינלי, קווינס, או סתם אורנג'דה ולאכול מצופה.

הרמת להנחתה. אלו טיעונים שמפנים כלפי כל האופנוענים. האוטו בטוח ונוח יותר אז למה שושני מעדיף לקחת סיבובים בהטיה?
כאחד שמכנה רוכבי שטח אחרים כמכורים לאדרלנין ודאווין גם אני שאוהב נוף ועצירות קפה ממושכות בעצם ספוג בזה. בטיול הלפני אחרון נהניתי מבריחת זנב ביציאות מסיבובים הגעתי ל 130~ בשבילי פורה-רוחמה כשאני חצי בריא במדד הנאה פסיכי.

משחקים גם היצר ללמוד ולבטא יכולת שנרכשה טונה של סיפוק סתם שעשועים והמון רגעי קסם. פגישות מקרוב עם צבאים, תצפיות נוף מבודדות, ורכיבה בטבע בלי קשר לסכנה מאוד נעימה. אני גם מטייל ברגל לא מעט. אז יש סיבות טובות. השאלה באיזה מחיר בעצם טריקית לכולנו. תאונות יכולות להיגמר רע גם בכביש. יש יותר תאונות בשטח אבל פחות מקרי מוות.

הפתרון הוא פיתוח מיומנות (קורסים) והגדרת רמת סיכון. לכן ניסיתי ליצור סולם מוסכם אבל מלחמות יהודים ומורכבות מקשות על העניין. הגדרתי לעצמי רמת קושי 3 מתוך 5 עם ה 790 וחוץ מיוצאים מהכלל (לא הירידה הזאת) אני די עומד בזה. נמנעתי משבילי מצוקים ואקסטרים. כמו בכביש צריך להיזהר משופוני, תחרותיות ולהיות צנוע ואולי זהיר ואיטי יותר. גם ביקשתי מס' מקרים מחברים להוריד לי את האופנוע כשלא הייתי בטוח או במיטבי. יש בעיה למצוא רוכבים שנהנים מאותו קצב ורמת קושי וזמינות ואזור גיאוגרפי שמכתיבה לפעמים את הנסיבות.

אני שואל את עצמי לגבי המחיר כי גם באלטרנטיבה שמעניינת אותי (hike and fly) יש סיכון. אני חזק מנטלית ופיסית וממש אוהב את זה אבל הגיל והאין כושר נתנו בי אחלה סימנים. בפעם האחרונה שעשיתי כפיפות סמיכה כמס' ימי ההולדת היתה בגיל 50 ואני כבר קרוב יותר ל 60. הגיל של הדודים הגמורים כשהיינו ילדים. התאונה הזאת היא תזכורת יחסית זולה לתסריטי אללה יוסתור שכולנו מדחיקים. כרגע אני אוהב את זה יותר מדי.

איזה באסה, אבל Shit Happens.

רפואה שלמה!

תודה. היד כבר פחות כואבת ואני בטוב.

[erani99]

לא מצליח להבין למה לנסוע במקומות שנועדו לחמורים וחיות בר, ליפול, להיפצע, לעשות נזקים לאופנוע, לדחוף, להתאמץ,
לתקוע טיול שלם בגלל אחד עם פאנצ'ר - נפילה - חוסר מזל.
כשיש כביש מסודר עם פזנון וקנטינה, שאפשר לעצור ולשתות גזוז או קינלי, קווינס, או סתם אורנג'דה ולאכול מצופה.

גם אני לא מבין, כי - אני לא שמה בדודא של השטח, אבל מבין אותו !!!
זה כמו לשאול אותי - למה אתה עדיין עושה מילואים כלוחם ביחידת צנחנים בגיל כמעט 55 ??!! .. אתה לא זקן מדי ?? (לא עונה על זה, שהחבר'ה הצעירים בצוות/פלוגה שלי בגיל של הבת שלי יענו לך, מסמיקים שאני עושה כפול עליות מתח מהם.. בוא נגיד שאחרי כפר עזה ב 7 לאוקטובר שני צעירים שזה המילואים הראשונים שלהם נטשו על בעיות נפשיות, ואח"כ בחאן יונס הצעירים היו צריכים כתף ואוזן קשבת אחרי שהחבר שלהם נהרג בן 21.. אבל זה דיון אחר)

...
הרמת להנחתה. אלו טיעונים שמפנים כלפי כל האופנוענים. האוטו בטוח ונוח יותר אז למה שושני מעדיף לקחת סיבובים בהטיה?
כאחד שמכנה רוכבי שטח אחרים כמכורים לאדרלנין ודאווין גם אני שאוהב נוף ועצירות קפה ממושכות בעצם ספוג בזה. בטיול הלפני אחרון נהניתי מבריחת זנב ביציאות מסיבובים הגעתי ל 130~ בשבילי פורה-רוחמה כשאני חצי בריא במדד הנאה פסיכי.

משחקים גם היצר ללמוד ולבטא יכולת שנרכשה טונה של סיפוק סתם שעשועים והמון רגעי קסם. פגישות מקרוב עם צבאים, תצפיות נוף מבודדות, ורכיבה בטבע בלי קשר לסכנה מאוד נעימה. אני גם מטייל ברגל לא מעט. אז יש סיבות טובות. השאלה באיזה מחיר בעצם טריקית לכולנו. תאונות יכולות להיגמר רע גם בכביש. יש יותר תאונות בשטח אבל פחות מקרי מוות.

הפתרון הוא פיתוח מיומנות (קורסים) והגדרת רמת סיכון. לכן ניסיתי ליצור סולם מוסכם אבל מלחמות יהודים ומורכבות מקשות על העניין. הגדרתי לעצמי רמת קושי 3 מתוך 5 עם ה 790 וחוץ מיוצאים מהכלל (לא הירידה הזאת) אני די עומד בזה. נמנעתי משבילי מצוקים ואקסטרים. כמו בכביש צריך להיזהר משופוני, תחרותיות ולהיות צנוע ואולי זהיר ואיטי יותר. גם ביקשתי מס' מקרים מחברים להוריד לי את האופנוע כשלא הייתי בטוח או במיטבי. יש בעיה למצוא רוכבים שנהנים מאותו קצב ורמת קושי וזמינות ואזור גיאוגרפי שמכתיבה לפעמים את הנסיבות.

אני שואל את עצמי לגבי המחיר כי גם באלטרנטיבה שמעניינת אותי (hike and fly) יש סיכון. אני חזק מנטלית ופיסית וממש אוהב את זה אבל הגיל והאין כושר נתנו בי אחלה סימנים. בפעם האחרונה שעשיתי כפיפות סמיכה כמס' ימי ההולדת היתה בגיל 50 ואני כבר קרוב יותר ל 60. הגיל של הדודים הגמורים כשהיינו ילדים. התאונה הזאת היא תזכורת יחסית זולה לתסריטי אללה יוסתור שכולנו מדחיקים. כרגע אני אוהב את זה יותר מדי.
...

כל מילה סלע !!! (לא זה ששלח אותך לחשב מסלול מחדש)
כשאתה באיזור רוחמה, תרים יד לשלום, אולי אני אצל אמא שלי בבית הצפון מזרחי על הגבעה מעל לשורת הבתים החדשה.. אה כן - דיר באלקום לרכב על שדות החיטה המעובדים !!!, אל תנסה את האמל"ח שהבאתי איתי מהלחימה

[קידוזו]

כשם שאני לא מבין למה חמורים נוסעים בכביש עם החבר הכלב שלהם וחוסמים את המעבר?

תרגיש טוב יא קידוזו

ידוע לך שאנו גרים סמוך והיינו דואגים לקחת אותך הבייתה

תודה

רפואה שלמה!
עוד כמה חודשיים תחזור לרכב בשטח, עוד שנה יהיה לך מור"ק לפנים!

תודה

גם אני לא מבין, כי - אני לא שמה בדודא של השטח, אבל מבין אותו !!!
זה כמו לשאול אותי - למה אתה עדיין עושה מילואים כלוחם ביחידת צנחנים בגיל כמעט 55 ??!! .. אתה לא זקן מדי ?? (לא עונה על זה, שהחבר'ה הצעירים בצוות/פלוגה שלי בגיל של הבת שלי יענו לך, מסמיקים שאני עושה כפול עליות מתח מהם.. בוא נגיד שאחרי כפר עזה ב 7 לאוקטובר שני צעירים שזה המילואים הראשונים שלהם נטשו על בעיות נפשיות, ואח"כ בחאן יונס הצעירים היו צריכים כתף ואוזן קשבת אחרי שהחבר שלהם נהרג בן 21.. אבל זה דיון אחר)



כל מילה סלע !!! (לא זה ששלח אותך לחשב מסלול מחדש)
כשאתה באיזור רוחמה, תרים יד לשלום, אולי אני אצל אמא שלי בבית הצפון מזרחי על הגבעה מעל לשורת הבתים החדשה.. אה כן - דיר באלקום לרכב על שדות החיטה המעובדים !!!, אל תנסה את האמל"ח שהבאתי איתי מהלחימה

שמפו יא לוחם ללא חת. אין חשש לחיטה ולא לשמיטה. השכונה שם מדהימה עכשיו.

[אביעד אברהמי]

כשאתה באיזור רוחמה, תרים יד לשלום, אולי אני אצל אמא שלי בבית הצפון מזרחי על הגבעה מעל לשורת הבתים החדשה.. אה כן - דיר באלקום לרכב על שדות החיטה המעובדים !!!, אל תנסה את האמל"ח שהבאתי איתי מהלחימה

אחד האזורים היפים בארץ בעונה הזו של השנה. נשארו שבועות בודדים ליהנות מהיופי הזה עד העונה הבאה.

כבוד על הלחימה ועל הרוח!