הצטרפתי לסטטיסטיקה, תחקיר ומסקנות

[קידוזו]

בריאות.

תודה אחשלו.

לא מצליח להבין למה לנסוע במקומות שנועדו לחמורים וחיות בר, ליפול, להיפצע, לעשות נזקים לאופנוע, לדחוף, להתאמץ,
לתקוע טיול שלם בגלל אחד עם פאנצ'ר - נפילה - חוסר מזל.
כשיש כביש מסודר עם פזנון וקנטינה, שאפשר לעצור ולשתות גזוז או קינלי, קווינס, או סתם אורנג'דה ולאכול מצופה.

הרמת להנחתה. אלו טיעונים שמפנים כלפי כל האופנוענים. האוטו בטוח ונוח יותר אז למה שושני מעדיף לקחת סיבובים בהטיה?
כאחד שמכנה רוכבי שטח אחרים כמכורים לאדרלנין ודאווין גם אני שאוהב נוף ועצירות קפה ממושכות בעצם ספוג בזה. בטיול הלפני אחרון נהניתי מבריחת זנב ביציאות מסיבובים הגעתי ל 130~ בשבילי פורה-רוחמה כשאני חצי בריא במדד הנאה פסיכי.

משחקים גם היצר ללמוד ולבטא יכולת שנרכשה טונה של סיפוק סתם שעשועים והמון רגעי קסם. פגישות מקרוב עם צבאים, תצפיות נוף מבודדות, ורכיבה בטבע בלי קשר לסכנה מאוד נעימה. אני גם מטייל ברגל לא מעט. אז יש סיבות טובות. השאלה באיזה מחיר בעצם טריקית לכולנו. תאונות יכולות להיגמר רע גם בכביש. יש יותר תאונות בשטח אבל פחות מקרי מוות.

הפתרון הוא פיתוח מיומנות (קורסים) והגדרת רמת סיכון. לכן ניסיתי ליצור סולם מוסכם אבל מלחמות יהודים ומורכבות מקשות על העניין. הגדרתי לעצמי רמת קושי 3 מתוך 5 עם ה 790 וחוץ מיוצאים מהכלל (לא הירידה הזאת) אני די עומד בזה. נמנעתי משבילי מצוקים ואקסטרים. כמו בכביש צריך להיזהר משופוני, תחרותיות ולהיות צנוע ואולי זהיר ואיטי יותר. גם ביקשתי מס' מקרים מחברים להוריד לי את האופנוע כשלא הייתי בטוח או במיטבי. יש בעיה למצוא רוכבים שנהנים מאותו קצב ורמת קושי וזמינות ואזור גיאוגרפי שמכתיבה לפעמים את הנסיבות.

אני שואל את עצמי לגבי המחיר כי גם באלטרנטיבה שמעניינת אותי (hike and fly) יש סיכון. אני חזק מנטלית ופיסית וממש אוהב את זה אבל הגיל והאין כושר נתנו בי אחלה סימנים. בפעם האחרונה שעשיתי כפיפות סמיכה כמס' ימי ההולדת היתה בגיל 50 ואני כבר קרוב יותר ל 60. הגיל של הדודים הגמורים כשהיינו ילדים. התאונה הזאת היא תזכורת יחסית זולה לתסריטי אללה יוסתור שכולנו מדחיקים. כרגע אני אוהב את זה יותר מדי.

איזה באסה, אבל Shit Happens.

רפואה שלמה!

תודה. היד כבר פחות כואבת ואני בטוב.