..."ליום הולדת חמישים שלך אנחנו נוסעים לטיול אופנועים" ככה הג'ינג'ית "ואני לא רוצה משהו קטן"...רמז?
חרשתי קצת את טיולי האופנועים המובנים המצויים, אלה המאורגנים שנותנים לך הכל ולא כלום, אבל איפשהו
זה לא ממש התלבש, לא בתאריכים המוצאים, לא בהרכבים ולא בכמות הזמן הפנוי לשנינו.
אנחנו אוהבים לתייר בקצב שלנו, ללכת לאיבוד ולחזור ולמצוא את עצמינו, לחפש את השווקים הקטנים, ואת
המקומות הפחות מתוירים, שם אנחנו פוגשים את האנשים האמתיים, נמלטים ממלכודות תיירים עמוסות ומלונות
מפוצצים, יכולים לבלות יום שלם באיזה עיירה נידחת רק בשביל לצלם איזה מבנה באור אחר הצהרים, או את
השקיעה שנשפכת לים. חוזרים בזמן בשוקי הפשפשים והעתיקות, מאכלים את הברווזים והברבורים במזון שתמיד
נמצא אצל הג'ינג'ית בתיק, במיוחד למקרים שבהם נפגוש בעלי חיים. אזור זמן שלנו.
לוקח לנו זמן לטייל, לספוג את האווירה ולהרגיש חלק מהמקום, החלטנו על שבועיים סגרנו על שלוש....
את נושא הפיננסים סידרנו מראש התקציב היה גדול אבל לא בלתי מוגבל וסכין המציאות הייתה חייבת ליפול
במקומות מסוימים, אתגר שעשה את התכנון מהנה ומעניין יותר.
חיפשנו מקום בו ניתן יהיה למצוא הכל מהכל, את כל הדברים שאנחנו אוהבים לעשות, את המגוון וההרפתקה
קצת היסטוריה, כפריים מימי הביניים, נוף מרשים, הרים גבוהים, ספורט אתגרי, אוכל טוב ומקומות קסומים.
הפור נפל על ספרד, כמעט כל ספרד, על מנת שנרגיש עוד יותר טוב עם עצמינו, אז גם חלק מדרום צרפת.
ככה מתחיל הסיפור, משלב נביטתו כחלום רחוק לפני שנים, ועבור לשלב הביצוע, עכשיו מתחיל התכנון, אבל
המוטו העיקרי הוא שכל תוכנית היא בסיס לשינויים, שום דבר לא קבוע, והכל פתוח, כי הרי מה הטעם בהרפתקה
אם הכל ידוע מראש....
ציטוט ההודעה בתגובה