איך לימדתי חרגול גרמני לאכול פאייה. - סיפור מסע.

[השושנים]

אז איך מסכמים קרוב ל - 3600 ק"מ של רכיבה משלובת בנהיגה, שתי מדינות ונסיכות אחת, 21 יום של חוויות
מדהימות, אתרים מרתקים, והרפתקה שלא נגמרת?

מהיכן להתחיל ואיל לזכור לספר הכל, התכנית שלי להתכתב אתכם תוך כדי הטיול עצמו נמוגה כבר בלילה הראשון,
עוצמתה של החוויה, המקום בו הייתי ואולי גם העייפות קיבלו את ההחלטה בשבילי. החלטתי להגיע להעלות את
התמונות למחשב, ומשם לספר לכם יום אחרי יום בליווי תמונות נבחרות (ויש למעלה מאלפיים חמש מאות).

לספר לכם על תרבות אחרת, מקומות קסומים, אנשים טובים, ולנסות ולשתף אתכם במה שעברנו שלושתנו,
הג'ינג'ית, החרגול הגרמני (כן השם נשאר!) ואני.

התמונה הראשונה היא ההוכחה שהצלחתי, לא בלי מאבק לא בקלות אבל כן, הצלחתי...אבל בואו נתחיל
ברשותכם מההתחלה, ולמה מופיעות בכל פעם שתי תמונות זהות, אולי אביעד ידע לתת תשובה.

אז נתחיל...

[השושנים]

היות וזה לנו לא הביקור הראשון בברצלונה הסתפקנו בכמה תמונות נחמדות.



כמו אופנוע שסובל ממשבר זהות ואריות שהם סמל המזל שלי.

(אני נאלץ להוסיף בכל פעם רק 4 תמונות בגלל מגבלות המערכת.)

[השושנים]

הלילה יורד על ספרד מאוחר מאד ומחשיך שם באזור השעה 22:00 שהיא בעצם 23:00 אצלנו בארץ
ורק אז מתחילים חיי הלילה האמתיים.

[השושנים]

מחר בבוקר נפגוש סוף סוף את החרגול הגרמני....

[השושנים]

...שימו לב למגני הברכיים, זאת אולי התמונה האחרונה שתראו אותם, הם יקרעו בכניסה לאנדורה ויוחלפו.
שיטת העמסת הציוד הייתה חכמה והלכה והשתכללה ככל שהתקדמנו ביחד, ההחלטה לקנות תיק גדול הוכיחה
את עצמה ופיזור הציוד בין הארגזים והתיק, והידוק ברצועות קשירה ורשת אלסטית הוכיח עצמו כבחירה טובה.

נפרדנו מהמלון הראשון בברצלונה ואנחנו בדרך לפיריניאים לאנדורה. הבעיה הראשונה שהבחנתי בה היא
שהמתאם בין נק' ספק המתח (המצית) של החרגול שייוצר עבורי ע"י האלכסים כאן בארץ במחיר של 120 ש"ח
לא מתאים. בדגם החדש בית המצית קטן ולא ניתן לחבר שום מכשיר אלקטרוני, אבל...כבר מהבית הצטיידנו
בסוללה חיצונית נוספת, גם את מכשיר ה-GPS לא ניתן היה לחבר לזרוע של החרגול "כי הוא לא המקורי" אבל
גם לכך נמצא פתרון, הג'ינג'ית תשמש גם כמצלמת גופרו וגם כנווטת בעזרת וויז וכרטיס טלפון מקומי, בהמשך
יתווספו לה תפקידים נוספים חכו בסבלנות.

[השושנים]

...אנחנו קרוב לצהרים, יש כ-200 ק"מ עד לאנדורה ועוד קצת עד למלון שנמצא על אחד ההרים על יד, עניין של
שעתיים וקצת לא? ... ממש לא!

הדרך שבחרנו בהמלצת המקומיים עוברת בתוך ישובים מקסימים בהם המהירות המותרת היא 30-40 ויש מצלמות
מרגע שהתחלנו לטפס על ההרים ירדה המהירות וההילוכים לשפל מגוחך. נוף מדהים שמחייב עצירות רבות, פלגי
מים, בתי קפה, וכביש שלא נגמר. החרגול התנהג כמו שהוא יודע, האמת הוא הרגיש לי קצת משונה אחרי הקרנף
ולמדנו אחד את השני בזמן אמת, יותר מדי קרקושים ורעשים זולים נבעו ממנו, מנגנון הקירור שלו מרעיש כמו ברכב זול
והחלפת ההילוכים רחוקה מלהיות משהו שכדי לרוץ לספר לחברה, אפילו במפלץ העתיק ההחלפה הייתה שקטה יותר.
מכלי כזה ציפיתי ליותר...אבל אולי זה בכלל אני.

[השושנים]

לאנדורה הגענו מאוחר אחרי שרוב החניות כבר נסגרו, למלון המדהים הגענו הרבה יותר מאוחר עקב בירבור
שנבע מטעות של מתחילים, הפיצוי שחכה לנו במלון היה שווה הכל...

[השושנים]

[השושנים]

האופנוענים באירופה מנופנפים ביד לשלום בכל פעם שהם רואים אותך זה תענוג והתפתח למשחק נחמד.

[השושנים]

[השושנים]

[השושנים]

[השושנים]

[השושנים]

אנדורה ממוקמת בין ההרים המלון שלנו היה ל אחד ההרים אבל על איזה?....