איך לימדתי חרגול גרמני לאכול פאייה. - סיפור מסע.

[השושנים]

הלילה יורד על ספרד מאוחר מאד ומחשיך שם באזור השעה 22:00 שהיא בעצם 23:00 אצלנו בארץ
ורק אז מתחילים חיי הלילה האמתיים.

[השושנים]

מחר בבוקר נפגוש סוף סוף את החרגול הגרמני....

[השושנים]

...לנוכח בעיית המשקל של התיק הענק, הוחלט ללכת רגלית לסוכנות מרחק של כ-400 מטר
כי מי שמתכונן בערב שבת נח בשבת, נמרצים ומתרגשים פסענו לסוכנות ומצאנו דלת סגורה,
הספרדים כספרדים פותחים את העסקים שלהם רק בשעה 10:00 בבוקר ואין מה לחפש שם
לפני, אז התיישבנו לנו לקפה ראשון של בוקר עד לפגישה. בשעה היעודה התייצבנו לפגוש סוף סוף
את החרגול הגרמני.

הוא עמד שם ממש באמצע, בין עשרות אחיו ובני משפחתו, נקי, מצוחצח וגבוה, כמי שרוב חייו בילה
על דו"גים נטולי מחשב, אלקטרוניקה ושאר הפתעות גרמניות נדרשה לי שעה ארוכה ללמוד מפי איש
צוות ההדרכה על עשרות הקומבינציות שאפשר לדגדג לו בבטן ולקבל נתונים חסרי משמעות עבורי,
כי לך תסמוך על אופנוע שאומר לך תוך כדי רכיבה מה לחץ האוויר בגלגלים...

הבחור גם התרשם מכך שאנחנו שני רוכבים וציוד וידע לכוון את האופנוע לפי ציור שהופיע בלוח השעונים
שתי קסדות ותיק... (טעות טעות).

ברכות, קסדות והג'ינג'ית עולה מאחור ולמרות העצה החכמה שלה לבדוק את החרגול לבד ולהתיידד איתו
התעקשתי להתחיל לזוז, במהירות אפס ברחוב לא מוכר פנייה ימינה אני שולח רגל לרצפה להתייצב ו...
אין ריצפה, זאת אומרת יש אבל היא רחוקה מהרגל שלי והמשקל הגבוה, הג'ינג'ית, האגו שלי ואני מוצאים עצמינו
נחים על הכביש. מרים את החרגול הפדיחה נותנת לי כוחות של סופרמן, מסתדרים שוב ושוב המשקל מושך אותי
למטה...הג'ינג'ית ברגל חזרה לסוכנות ואני על החרגול נאלץ להקיף את הבלוק חזרה.

בדרך אני חושב על האופציות שמחכות לי, להחליף למשהו נמוך יותר, לוותר או...הבחור לא מצליח להבין
מה הבעיה, דבר ראשון אני מוחק מלוח השעונים את הקסדה השנייה והתיק, עכשיו החרגול כבר מספיק נמוך
בשביל שאני אשב עליו בבטחה, מקבל באיחור את ההצעה של הג'ינג'ית ויוצא למקצה רכיבה בסביבה.
החרגול שותק, הג'ינג'ית לחוצה וקצת חסרת אמונה שאני אומר לה שהסתדרנו, אבל אין ממש הרבה ברירה
עכשיו צריך להתמודד רק עם עיר לא מוכרת, זיווד החרגול, נהגים ספרדים ולצאת סוף סוף לדרך לאנדורה
198 ק"מ משם...פשוט לא?

[השושנים]

...שימו לב למגני הברכיים, זאת אולי התמונה האחרונה שתראו אותם, הם יקרעו בכניסה לאנדורה ויוחלפו.
שיטת העמסת הציוד הייתה חכמה והלכה והשתכללה ככל שהתקדמנו ביחד, ההחלטה לקנות תיק גדול הוכיחה
את עצמה ופיזור הציוד בין הארגזים והתיק, והידוק ברצועות קשירה ורשת אלסטית הוכיח עצמו כבחירה טובה.

נפרדנו מהמלון הראשון בברצלונה ואנחנו בדרך לפיריניאים לאנדורה. הבעיה הראשונה שהבחנתי בה היא
שהמתאם בין נק' ספק המתח (המצית) של החרגול שייוצר עבורי ע"י האלכסים כאן בארץ במחיר של 120 ש"ח
לא מתאים. בדגם החדש בית המצית קטן ולא ניתן לחבר שום מכשיר אלקטרוני, אבל...כבר מהבית הצטיידנו
בסוללה חיצונית נוספת, גם את מכשיר ה-GPS לא ניתן היה לחבר לזרוע של החרגול "כי הוא לא המקורי" אבל
גם לכך נמצא פתרון, הג'ינג'ית תשמש גם כמצלמת גופרו וגם כנווטת בעזרת וויז וכרטיס טלפון מקומי, בהמשך
יתווספו לה תפקידים נוספים חכו בסבלנות.

[הפלג הצפוני]

ספר לנו עוד.
במבט ראשון מוזר לראות חנייה שמוקדשת לדו-גלגל בלבד אבל זו אירופה ושם חושבים אחרת.
תמונות מהדרכים בבקשה.

[השושנים]

...אנחנו קרוב לצהרים, יש כ-200 ק"מ עד לאנדורה ועוד קצת עד למלון שנמצא על אחד ההרים על יד, עניין של
שעתיים וקצת לא? ... ממש לא!

הדרך שבחרנו בהמלצת המקומיים עוברת בתוך ישובים מקסימים בהם המהירות המותרת היא 30-40 ויש מצלמות
מרגע שהתחלנו לטפס על ההרים ירדה המהירות וההילוכים לשפל מגוחך. נוף מדהים שמחייב עצירות רבות, פלגי
מים, בתי קפה, וכביש שלא נגמר. החרגול התנהג כמו שהוא יודע, האמת הוא הרגיש לי קצת משונה אחרי הקרנף
ולמדנו אחד את השני בזמן אמת, יותר מדי קרקושים ורעשים זולים נבעו ממנו, מנגנון הקירור שלו מרעיש כמו ברכב זול
והחלפת ההילוכים רחוקה מלהיות משהו שכדי לרוץ לספר לחברה, אפילו במפלץ העתיק ההחלפה הייתה שקטה יותר.
מכלי כזה ציפיתי ליותר...אבל אולי זה בכלל אני.

[השושנים]

לאנדורה הגענו מאוחר אחרי שרוב החניות כבר נסגרו, למלון המדהים הגענו הרבה יותר מאוחר עקב בירבור
שנבע מטעות של מתחילים, הפיצוי שחכה לנו במלון היה שווה הכל...

[הפלג הצפוני]

ירוק מרגיע את העיניים ושם יש את זה בכמויות.
וואלאק,מה אנחנו עושים פה..

[השושנים]

[השושנים]

האופנוענים באירופה מנופנפים ביד לשלום בכל פעם שהם רואים אותך זה תענוג והתפתח למשחק נחמד.

[השושנים]

[השושנים]

[השושנים]

[השושנים]

[השושנים]

אנדורה ממוקמת בין ההרים המלון שלנו היה ל אחד ההרים אבל על איזה?....