איך לימדתי חרגול גרמני לאכול פאייה. - סיפור מסע.

[ilang]

קודם כל נראה יופי של מסע. והגינגית .

רק תן גם תמונות של אופנועים אחים וסקוטריות אחיות.

הריי עם כל הכבוד למשטרת ישראל , לא סגרו את הכבישים רק לאדומת השיער ושוטר ישראלי.

או שכן ?..וואמוס שושנים.

[השושנים]

[השושנים]

[השושנים]

[השושנים]

מתחילים לטפס שוב על הפרינאיים מצרפת לספרד...

[השושנים]

...לאחר דיון סוער, בעצם על כנפי חוסר הברירה, החלטנו שממשכים לעיר הקרובה הבאה פו (PUO).
דרכה של הרפתקה היא שלא משנה להיכן אתה רוכב, היא תמצא אותך בכל מקום בלי מפה, כתובת, או
וויז. מיקרנו בעוד מקום אחד שהיה ממש על הדרך שאלנו אופנוען נוסף שלא ידע לתת תשובה ברורה
והמשכנו בדרך, מרחוק ראיתי שלט של תחנת דלק אבל אנחת הרווחה ששחררתי הייתה מוקדמת מדי
נכנסנו פנימה ומדובר בתחנה שוממה ונטושה שלא הייתה פעילה כבר כמה שנים.

דבר אחד צריך להבין ולהכיר בספרד, אולי בגלל המצב הכלכלי או בגלל שהרבה מהתושבים עברו לערים
גדולות יותר, בכל מקום ניתן למצוא נכסים נטושים או כאלה שמוצעים למכירה/השכרה. הכל, מעסקים
וחניות, דרך בתי מגורים שלמים, דירות בודדות, חוות ואפילו מצודות, טירות ומבנים עתיקים, שנמצאים בכל
פינה.

כשאין ברירה אז ממשכים, כשעין אחת שלי על האור הכתום המבשר "גש לתדלק" והעין השנייה מנסה לחפש תחנה.
הדבר השני שצריכים אתם להכיר זו חמקמקותם של תחנות הדלק, כשלא צריכים אותן הן נמצאות בהמוניהן, גדולות,
קטנות, אוטומטיות, רגילות, עם מסעדה צמודה או מרכז קניות, המון, אבל ברגע שנדלקת הנורה הכתומה...יוק
הן יותר נדירות מחד קרן! והנעלם השלישי הוא, כל עוד לא נדלקה הנורה, שמח החרגול להגיד לי עוד כמה
ק"מ נשארו לו לגמוע עד שהמיכל יתרוקן, אבל מרגע שהנורה נדלקת...כלום...הלו גרמניה, וואט דה פאק?

עולים על הכביש לפו, כמה עשרות מטרים ו.....טה טאם...רפסול כתומה מחכה רק לנו...המחייאה...אנחנו
והחרגול לוגמים כל אחד את הרעל שלו.

[השושנים]

https://www.facebook.com/photo.php?f...type=1&theater

[רונן]

הלו, רן, בשביל זה אנחנו משלמים לך? שתזרוק אותנו לפייסבוק לראות תמונות?
לא מספיק הפורום זה יבש כמו פלפל מאז שעזבו אותו וותיקי פולגז?
אתה כאן כדי לכתוב! תמונות זה יפה אבל אנחנו רוצים תיאורים פיוטיים, קדימה למקלדת...

[השושנים]

מבטיח לעדכן עושה סדר ב-3500 תמונות.

[השושנים]

...העלייה חזרה מהצד הצרפתי של הפירנאים לצד הספרדי הייתה מדהימה ועם תחושות מעורבות, כשתכננתי
את הטיול היה ברור לי שאני רוצה לגוון כיוון שטיול ארוך שכזה חייב מגוון, אחרת הוא עלול לשעמם ולהתיש.

את צרפת רציתי לראות, למרות יחסי הציבור הגרועים שלה, התנחמתי בעובדה שכל מי שביקר בדרום צרפת
אמר כי היא שונה לחלוטין מפריז או מרכז צרפת, וכל מי שביקר באזור בספציפי למרגלות הפירנאים נהנה מאד.

בפועל מאד נהנינו בצרפת והרגשנו בבית ולכן העזיבה הייתה מלווה בעצב קל סקרנות ורצון לשוב ולחזור לחקור
עוד מקומות, את הטיפוס במעלה ההר ליווה גשם קל ושם גם רכבנו במנהרה הארוכה ביותר בה הייתי מעולם
כ-7 ק"מ או יותר אורכה חוויה מדהימה ומצננת. ושוב אנחנו בספרד.

[השושנים]

**** אוף טופיק ****

כשהתחלתי לכתוב את הפוסט הזה חשבתי על משהו בסגנון מסע האילוף של הקרנף, שהיה המשך ישיר
לאילופו של המפלץ. אם לומר את האמת למרות הדמיון בממשקים עליהם נכתב הפוסט, הממשק הנוכחי
מוציא את החשק לכתוב בו. הוא מסורבל מלא בבאגים וכמאותר טכנולוגי קשה לי להתמצאות, במיוחד נושא
התמונות שמהווה כאן נקודת עניין ראשית.

הבעיה הנוספת היא כמות התמונות שמקשה על העלאת מרוכזת לאתר שמירת תמונות ממנה ניתן לגזור
קישורית, ולכן סיפור המסע בניגוד למציאות מקרטע.

הדבר השלישי והחשוב ביותר הוא שצריך זמן ופרספקטיבה בכדי שהזיכרונות והתחושות יחלחלו ויחליפו
את תחושת האדרנלין הראשונה והגעגוע לאותם אנשים ומקומות יעשה את תפקידו.

בנוסף התחושה שלי נכון להיום, שהחרגול הגרמני לא נזקק לאילוף, מעט קשיי הסתגלות ראשוניים וזהו
כיאה למוצאו נרתם למאמץ וביצע תפקידו בצורה טובה. היום אני יכול להבין למה כל מי שרוכש אותו, דומה
בתכונותיו לשאר החברים בקבוצה זו והמאפיינים של בעלי האופנועים האלה דומים. חלילה מלפגוע במשהו
אבל יש אופנוע לכל תקופה בחיים.

רציתי לכתוב סיפור מסע אבל התוכן קיבל תפנית אינפורמטיבית וכיוון שלנכתב יש חיים משלו אני אנסה לשחזר
את התחושות המחשבות והמקומות כמיטב זיכרוני.

[השושנים]

את הלילה עמדנו לבלות במלון קסום בעיירה קטנטנה ומיוחדת אבל את זה עדיין לא ידענו...

בינתיים עצרנו בעיר ג'אקה עיר קסומה עם מבצר מעניין:

[השושנים]

[borsood]

זה הכל? המשך בבקשה

[השושנים]

הק"מ מצטברים הדרכים פתוחות, אבל מעניין ככל שיהיה לטבע צרכים משלו, והגוף מתעייף, כואב,
הג'ינג'ית למדה בין יתר המטלות לעסות לי את הכתף הדואבת מפציעה ישנה בצבא, מבנה הכידון בחרגול שונה
ממבנה הכידון בקרנף והוא מאלץ אותי לישיבה זקופה יותר והזרועות פתוחות יותר לצדדים לרכיבה כזו
יתרונות רבים ויכולת מינוף לגלגל, אבל היא מפעילה בדיוק את השריר הפגוע שלי וגורמת לי לכאב עז
וחוסר יכולת להטות את הראש לאחור ושמאל. כשהרגשתי כבר שאני מאבד סבלנות התגלתה בפיננו התמונה הבאה:






זוכרים שדיברנו בשיבחן של הערים הקטנות, והחוויות המדהימות שהן מספקות?

זה הנוף שנשקף לנו מחדר המלון:



אחרי מקלחת מרעננת, אכלנו ארוחת ערב מדהימה והחלטנו להקדיש את הבוקר לטיול במקום.