איך לימדתי חרגול גרמני לאכול פאייה. - סיפור מסע.

[השושנים]

..."לי זה לא יקרה", אני "פיצחתי את השיטה", "אני רוכב רגוע" (גרוע זה רק סיקול אותיות), "30 שנה על הכביש טפו טפו".
זה רק חלק מרפרטואר התירוצים/תובנות שתשמעו מרוכבים ותקים שמאמינים שתאונות דרכים זה צרות של אחרים, אופנוען
שאינו נותן כבוד לאופנוע שלו, זה שלא מבין שבעצם שום דבר לא תלוי בו, וסטטיסטיקה היא סוג של הימור מטעה רק את עצמו.

עכשיו חישבו על זה אופנוע זר, כבישים זרים, תרבות רכיבה אחרת, וכל מצומצם לכמה ימים, הרי שהסכנה הקיימת ראויה לתגובה
הולמת. כן הכנה, תרגול מנטלי, מיגון חסר פשרות וביטוח ראוי ומלא. אחרי שורה שלמה של בדיקות, נבירה בפרטים טכניים
משעממים, השוואות מחירים מול תמורה מובטחת ואינשאללה שלא נזדקק, נבחר גם סוכן ביטוח מוכר שנתן חבילת ביטוח חו"ל
מיוחדת. עכשיו ניתן לסמן עוד וי קטן בפנקס ההכנות ולהמשיך להתפלל לזה ששומר עלינו שיישאר דרוך.

בימים הספורים שנותרו לנו עד ליום א' נבצע את אריזת הניסיון של התיק, נרכז ונכין את כל מה שנזדקק לו במסע הזה,
נשלים רכישות אחרונות של כסף זר ומס' פריטים של הרגע האחרון, עד לרגע שנעבור על הרשימה ונגיד..."זהו אין עוד
מה לעשות, מעכשיו מתחילה ההרפתקה הגדולה באמת"...

איך אמשיך להעביר לכם את פרקי הטיול הזה במשך שלושת השבועות בחו"ל, הסלולרי יכול להיות פתרון חלקי, אבל
על מנת שסיפור המסע הזה יהיה שלם, מכסה, ויעמוד במבחן אני אשתדל לשלוח לכאן כמה מילים מדי פעם ותמונות
מהסלולאר, את הסיפור עצמו עם התמונות האיכותיות מהמצלמה המשוכללת אצטרך להעלות אח"כ כשנחזור.

אז בדיוק כמוני כולנו נצטרך להתאזר בסבלנות, ליהנות מתמונות הפרומו ואפשר יהיה להציץ גם בדף הפייסבוק שלי.

https://www.facebook.com/profile.php?id=784813547

עוד חמישה ימים...