איך לימדתי חרגול גרמני לאכול פאייה. - סיפור מסע.

[השושנים]

...הריטואל קבוע, הג'ינג'ית ואני אחרי בילוי/סיור או סתם מנוחה לשמה והוד חרגוליותו ממתין לנו במקום
שהחניתי אותו בפעם האחרונה, זה מאד נוח שלא צריך לקשור אותו, מספיק רק לנעול את כידון.

שום תלונות לא שמעתי מצידו, פעם אחת בלבד הפסיקו האתתים (וינקרים) לעבוד והאור הגבוה הושבת
ממלאכה, טלפון זריז לחבר בארץ אישש את ההנחה שלי שמדובר בפיוז, בהנחיתו מצאתי את הפיוז המדובר
מתחת לכיסא, ניקוי קל והכל חזר על מקומו בשלום. קורה.

הג'ינג'ית ואני לא הפסקנו להתרגש עד כמה קלים החיים עם דו"ג באירופה, במיוחד לאור מאבקי החניות בארץ
שם החיים פשוטים הרבה יותר והיחס לדו"ג מעבר לכל דמיון.

לא פעם השארנו את הציוד על הארגז האחורי ואיש לא חשב אפילו לנגוע, חנינו ברשות בכל מקום אפשרי ושום
פקח לא הציק, חניונים מסודרים לאופנועים מיד בסמוך לחניית הנכים בכל מגרש חנייה פרטי או ציבורי, ואם אין אחד
כזה פשוט תחנה בצורה מסודרת ע"י אופנועים אחרים שעשו כך. פשוט וקל. ללא תשלום חנייה, ללא בעיות גישה,
וללא התנגדות של איש, הגדיל לעשות שומר אחד המצודות שהצביע לי על מקום חניה לחרגול, מטר מהכניסה למצודה
בסמוך לחומה העתיקה...