"חלומות לעולם אינם מתים. לפעמים נדמה לך שהם מתים,
אבל הם רק ישנים את שנת החורף שלהם, כמו איזה דוב קוטב זקן וגדול.
ואם החלומות ישנו הרבה זמן, הדוב הזה יתעורר עצבני ורעב"
-הרלן קובן-
השירשור הבא עוסק בחלומות, כאשר חלום חובר לחלום וביחד כולם מתמזגים לפנטזיה מתמשכת.
ניסית להזכר ממתי מקנן בי החלום, אבל ככל שחפרתי עמוק יותר לתוך ילדותי תמיד מצאתי סיבה מוקדמת יותר.
כך שבעצם זרעי החלום נזרעו עוד כשהייתי עובר בבטן אמי ההרה, כשהיא רוכבת יחד עם אבי על ווספה ברחובות
י-ם.
באמצע שנות השישים עוד בטרם ידעתי לעמוד, הווספה הזו הסיעה אותנו לכל מקום. התחושה, הריח, הרוח המכה
בפנים, מלווים אותי מאז.
ירושלים השתנתה, ואיתה כלי הרכב, גדלתי התבגרתי אבל בכל התחנות בדרך ליווה אותי העניין המוטורי. אין
ספור תיכנונים איך להפוך את אופני הראלי שלי לממונעות, סיבובים גנובים על האופנועים של הבוגרים בשכונה,
והדחף הגובר להיות בעליו של כלי כזה.
אין ספור שעות בליתי עם חזי השכן, בעל ידי הפלא ושיפתי הדבש, בהסבריו הפשוטים, הפכו תנועה קווית
לתנועה סיבובית, שהניעה את החלומות, חלקי מנוע מטונפים הפכו תחת ידינו למתכת מבהיקה ונוצצת.
חלודה הוחלפה בצבע, ומתכות דוממות לכלי החופש האולטימטיביים. תחת ידנו חזרו פיגרי אופנועים לנסוע
ואני הפכתי לאביר השדות והשבילים.
כמה פעמיים וכמה קילומטרים הלכתי רק על מנת להביא עוד בקבוק דלק לאופנוע, וכמה סחבתי אותו והוא אותי.
שנתיים ספרתי יום יום כמה נישאר לי עד ליום ההולדת ה-16 וכמה התרגשתי בשיעור הראשון, המורה
שהרים גבה לאחר השעור ושאל אם אני בטוח שזה השיעור הראשון שלי, אני רק חייכתי, אחרי השיעור הרביעי
הלכנו לטסט...." תזכור שאתה בטסט, ועל תישתולל" ככה עמי המורה, דקות לפני הטסט.
את רשימת של הכלים שעברו בין רגלי כבר קשה לזכור, חלקם היו חלק ממני וחלקם הפכו לסיוט, רובם
היו פיסחים ומוכים, בני בלי בית מוזנחים, שמצאו פינה חמה ויד אוהבת.
רובם התאימו לתקופתם, וכמובן לי בשנים הדלות יותר הכלים החסכוניים והקלים, פה ושם יפני חצי ליטר
או פחות, כולם שירתו אותי באמונה, אבל דוב הקוטב הגדול עדיין ישן....
הכל נמצא פה:
http://www.carsforum.co.il/vb/showth...94%D7%A8%D7%94
ציטוט ההודעה בתגובה
נכתב במקור על ידי השושנים
תנסה זה כיף
