ציטוט ההודעה בתגובהרק מהטקסט שלך אפשר להבין כמה בדוק בך החיידק הזה אחי!
דבר אחד משותף יש למי שנמצא בפורום הזה . דבר 1 ויחיד,|-
החיידק הדו גלגלי. אחרת מה מחבר אותנו אם לא זה .?
אני יודע שאצל אחד זה העניין הפרקטי , החופש לא לעמוד בפקק,
ואצל האחר זו ממש אהבה , אהבת אמת .
הצורך להיות חופשי ולהרגיש את הרוח , לסרב להזדקן.
אני נגעתי בפולגז זל " בשאלות דומות ,השרשורים נעלמו בחלל.
ואז חשבתי למה לא להעלות את השאלה הזאת לכאן.
הריי אן לנו ארכיון , יש רק את כאן ועכשיו להחזיר עטרה ליושנה.
את אהבה שלי לאופנועים אני זוכר עוד בילדות.
את הצורך להבין , לשמוע , להריח כל אופנוע וכל סקוטר חדש.
ומה היה אז בכבישים { שנות ה70} הונדה 250 , גילרה , הונדה 350 ו360,
כמה ווספות , ולמברטות , כמה ניצולי bsa מעשנים.
אני זוכר את עצמי כילד שומע מרחוק צליל של אופנוע ועושה לעצמי חידון מוזיקלי.
לגלות איזה אופנוע זה , לפני שהמכונה מגיע אלי ואני יכול לזהות.
החיידק הזה פשוט לא עזב אותי. כל שכן שהיה לא אופנוע מבחינתי היה גיימס דין.
מעיל העור , הכפפות , הבחורה מאחור , גם אני רציתי.
אלא מה ההורים קראו להם פושטקים שלא יגמרו טוב.
אז נשארתי עם החלום עד אחרי צבא, אז כבר יכולתי למצוא את התרופה למחלה.
בשבילי למרות שמכרתי , הפסקתי , האישה הראשונה , הילדים , האישה השנייה ,
אשתי השלישית היא קבועה. , בדרך כלל ההונדה שלי . .
למדתי שאפשר להחליף אישה , עבודה , מקום מגורים, 3 דברים הולכים איתי תמיד.
הילדים , האהבה לאופנוע , ואהבה לקבוצת הכדורגל הלא נכונה .
השאר הכל חולף , לכל יש תחליף. זו האהבה שלי.
גם אם יש לי וגם אם תכופות אן לי , תמיד אופנוע היא אשת חלומותי.
ומה אתכם רבותי וגבירותי.י?
רק מהטקסט שלך אפשר להבין כמה בדוק בך החיידק הזה אחי!
תודה לך אחי ולאלפי הפונים והפונות, אוהב את כולכם 1 ,1
יוצא לרכב לסופר , האישה נתנה משימה בלתי אפשרית .
הודעה זו תשמיד את עצמה בעוד 10 שניות .
עד אז סאלאם עלייכום .
אחזור באביב.
אני רוכב כי זה מרגיש לי חיי זה מעניין וכייף, אפילו לקנות חלב מרמי לוי זה כייף.
אני רוכב כי יכול לרדת עליי גשם, אני יכל להריח את העשב שגדל או לצערי את החיה המסכנה שדרסו. וזה סוג של הרפתקה בשבילי
גם בשביל האתגר והידע הנרכש תוך כדי בניגוד למכונית באופנוע צריך הרבה יותר ידע וטכניקה גם לפעולות פשוטות על מנת שהיו חלקות.
אני בעיקר רוכב בשביל הכייף והרגשת החיים האופנוע מפיח בי ולכן אין לי רצון למכונית שמבחינתי זה כלי רכב שמגיע מנקודה א' לב' בצורה משעממת (וזה למה לפי דעתי הרבה משתמשים ונהגים נוהגים עם הסלולר).
עם אופנוע אפשר לטייל עם אוטו אפשר לצאת לטיול !!!!
הלוואי והייתי יודע לכתוב יפה כמו משתמשים אחרים פה שיודעים להציג את זה הרבה יותר טוב
זה אחד המשפטים העצובים שקראתי בזמן האחרון. אתה כותב יפה מאוד והמשפט הזה עצמו מביע בדיוק את מה שניסית לומר ומעורר הזדהות עמוקה.הלוואי והייתי יודע לכתוב יפה כמו משתמשים אחרים פה שיודעים להציג את זה הרבה יותר טוב
הכותבים כותבים והרוכבים רוכבים.
אה, ואני רוכב כי אני לא מצליח להפסיק.
לניגוד ברובם של מצועפי העיניים אני עני. עני הודי, או תאילאנדי, או סיני.
לפני הצבא לא ריירתי על איקסים שמיקסים וואוואים מקוררי מיים.
ואחרי הצבא ... מה כבר אפשר לקנות במענק שחרור של אלף זוזים? מה שבטוח לא אוטו. כי זה יקר. כי אין חניה. כי ככה זה תל אביבי בורן אנד רייזין.
אז קונים rv ומשתגרדים לג'אווה ווספה ועוד ווספה אספנות... מתגלגלים.
בדרך לומדים להעריך אמינות. למעשה סוגדים לה. וצופים בהחבא בחצות בפדהנצל ואוריאולי ומיאוני עם דיבוב בריטי ... (ומאוננים על הביג של השכן)
בנתיים השנים רצות. הפבריציו נפטר, הקרקסדקאר עבר (אמריקה) ומה נשאר? ביטוח יקר.
מה שכן שני הרגלים נטבעו עמוק.
1) משקף פתוח תמיד. אבל תמיד! גם אם זה באוטו מזדמן עם חימום רגליים וכובע פליס וחלונות פתוחים.
יש לנו אף להריח (ניצני פרדסים) ועיניים לראות (הרי יהודה מלובני ראש צבועים בשקיעה) ולשון לטעום (זבובים)
2) מבחני עבירות.
זאת אומרת שאם במקרה אתה עובר ליד רמות מנשה (למשל) אתה חייב להיכנס ולבדוק. לא משנה על מה אתה - אתה לא יכול סתם לעבור. ליד.
קסד יקר
" שני הרגלים נטבעו עמוק.
משקף פתוח תמיד . אבל תמיד.
" יש לנו אף להריח "ניצניי פרדסים
אשרך אני את חוש הריח איבדתי מזמן, {אובר פודרה..}
מה שכן עדיין רואה לפעמים את רמות מנשה.
" אם אתה רוצה שאלוהים יצחק = ספר לו על התוכניות שלך."
רכיבות טובות מדי פעם.
"חלומות לעולם אינם מתים. לפעמים נדמה לך שהם מתים,
אבל הם רק ישנים את שנת החורף שלהם, כמו איזה דוב קוטב זקן וגדול.
ואם החלומות ישנו הרבה זמן, הדוב הזה יתעורר עצבני ורעב"
-הרלן קובן-
השירשור הבא עוסק בחלומות, כאשר חלום חובר לחלום וביחד כולם מתמזגים לפנטזיה מתמשכת.
ניסית להזכר ממתי מקנן בי החלום, אבל ככל שחפרתי עמוק יותר לתוך ילדותי תמיד מצאתי סיבה מוקדמת יותר.
כך שבעצם זרעי החלום נזרעו עוד כשהייתי עובר בבטן אמי ההרה, כשהיא רוכבת יחד עם אבי על ווספה ברחובות
י-ם.
באמצע שנות השישים עוד בטרם ידעתי לעמוד, הווספה הזו הסיעה אותנו לכל מקום. התחושה, הריח, הרוח המכה
בפנים, מלווים אותי מאז.
ירושלים השתנתה, ואיתה כלי הרכב, גדלתי התבגרתי אבל בכל התחנות בדרך ליווה אותי העניין המוטורי. אין
ספור תיכנונים איך להפוך את אופני הראלי שלי לממונעות, סיבובים גנובים על האופנועים של הבוגרים בשכונה,
והדחף הגובר להיות בעליו של כלי כזה.
אין ספור שעות בליתי עם חזי השכן, בעל ידי הפלא ושיפתי הדבש, בהסבריו הפשוטים, הפכו תנועה קווית
לתנועה סיבובית, שהניעה את החלומות, חלקי מנוע מטונפים הפכו תחת ידינו למתכת מבהיקה ונוצצת.
חלודה הוחלפה בצבע, ומתכות דוממות לכלי החופש האולטימטיביים. תחת ידנו חזרו פיגרי אופנועים לנסוע
ואני הפכתי לאביר השדות והשבילים.
כמה פעמיים וכמה קילומטרים הלכתי רק על מנת להביא עוד בקבוק דלק לאופנוע, וכמה סחבתי אותו והוא אותי.
שנתיים ספרתי יום יום כמה נישאר לי עד ליום ההולדת ה-16 וכמה התרגשתי בשיעור הראשון, המורה
שהרים גבה לאחר השעור ושאל אם אני בטוח שזה השיעור הראשון שלי, אני רק חייכתי, אחרי השיעור הרביעי
הלכנו לטסט...." תזכור שאתה בטסט, ועל תישתולל" ככה עמי המורה, דקות לפני הטסט.
את רשימת של הכלים שעברו בין רגלי כבר קשה לזכור, חלקם היו חלק ממני וחלקם הפכו לסיוט, רובם
היו פיסחים ומוכים, בני בלי בית מוזנחים, שמצאו פינה חמה ויד אוהבת.
רובם התאימו לתקופתם, וכמובן לי בשנים הדלות יותר הכלים החסכוניים והקלים, פה ושם יפני חצי ליטר
או פחות, כולם שירתו אותי באמונה, אבל דוב הקוטב הגדול עדיין ישן....
הכל נמצא פה:
http://www.carsforum.co.il/vb/showth...94%D7%A8%D7%94
פעם, האופנועים היו מברזל והרוכבים מפלדה!
רן אתה חייה ללמוד להטותנכתב במקור על ידי השושנים
תנסה זה כיף
הרשאות פרסום
