ציטוט ההודעה בתגובהואתם ---שתפו על הכלות ,הכלים שהיו , - לשכוח , לזכור , להמליץ , לברוח . -
רשימת אופנועים , סקוטרים ,שהיו לי בחיי - לשכוח \ לזכור \ להמליץ \ לברוח.
לא זוכר את השנים , זוכר את הכלים.
חלקם רוצה לשכוח , חלקם רוצה לזכור ולהתגעגע להמליץ.
הכלי הראשון שהיה לי היה ווספה 150. מעשנת , מרעישה , אבל חיה רעה.
שהייתי מגיע לסיבוב בתי קפה במרכז הכרמל אנשים שישבו בחוץ או שברחו , או שנחנקו מהעשן ..
אחר כך זוכר ורוצה לשכוח את הדיוק 150 של סאן יאנג. מבחוץ הוא היה דוכס , מבפנים הוא היה דראק.
אני זוכר שעבדתי איתו שליח בגן הסיני , מנוע אחד הלך קאפוט , והשני גם הוא הלך קיבינימט..
אחר כך אמרתי סאמק , וקניתי הונדה 250 , אם אני זוכר , שימש אותי ככלי פרטי וגם בעבודה.
הונדה יא חביבי. החזקתי שנה , מכרתי ועליתי לסוזוקי gs 500, י איזה שינוי , היא לא היתה חדשה אבל היא לי לימדה אותי דבר או שניים...
חיידק חוץ לארץ הציף אותי , וחבר קרא לי לבוא " תבוא יש הכל "... אז באתי למנהטן , אמריקה . ובדרך מכרתי את הgs.
באמריקה יחד עם עוד חבר היינו שלושת המוסקטרים.
לא מפחדים מכלום , מסתובבים בסנטר פארק מחפשים עלים וגרגירים, לא מפחדים משחורים , ומצבעוניים.
גרנו בספניש הרלם רח "100, ועד שלא דברנו חשבו שאנחנו מקומיים..
חזרתי לארץ הקודש רזה יותר ומאושר , התחדשתי בחיפושית שהגיע עד לאילת , ושם נמכרה ,
תפסתי קצת חורף באילת ובקיץ המעיק חזרתי לצפון.
מאז היו לי הונדה sh 150 , ואחר כך sh 300, יופי של כלות . , תמיד נותנות , לא מתלוננות,
למרות המראה גם לא משעממות.
בנתים מכרתי וקניתי אנטגרה הסקוטר לדעתי , , וחטאתי לכמה חודשים עם nc700 .
ועכשיו יש לי בחנייה , פחית עבודה , הונדה אצבק של האישה השנייה .
ולא תאמינו היחידה שנשארה לי זו הsh 300 היפה שלי , ששמח שהשארתי אותה בסטנד ביי.
עד הכלי הבא . ואם שכחתי משהו , או מישהי מהכלות שלי מבקש סליחה.
סאלאם עלייכום עליכם .
ואתם ---שתפו על הכלות ,הכלים שהיו , - לשכוח , לזכור , להמליץ , לברוח . -
איזה כיף לקרוא את הפוסט שלך! אני אשתף מעט, אני ילד גדול בן חמישים. ורק לפני שלוש וחצי שנים בגלל אילוצים של עבודה עשיתי זריז רשיון, הלכתי ללא שום הבנה וידע לסוכנות יד שנייה וקניתי את המובי 125 שלי. ומאז אני רוכב עליו כל יום ומספר פעמים ביום. המובי הזה פשוט ללא מוסך וללא תקלות בכלל פרט לטיפולים! הוא הדבר שאני הכי מאמין בו. לפני חודשיים קיבלתי רשיון A1. אני אקנה בקרוב אופנוע כביש. אבל, תאמינו או לא, אני כבר מאז בתהליך פרידה קשה מהקטנוע שלי. אני מרגיש בוגד
Sent from my Elephone P6000 using Tapatalk
אין הרבה מה לשתף. ילד בן 21 עם cbf250 קטן, ישן וצמא לאהבה שמשרת אותי ככלי הראשון והיחידי שלי כעת, עם הרבה חלומות להתקדם לתחום האדוונצ'רים הגדולים ולרכב על גבו של הטווין האפריקאי, אך נכון לעכשיו - הבייבי הקטן שלי מספיק לי.
אני אנסה לשחזר
התחלתי עם סאן יאנג סופר טקט מודל 89 כמדומני שלא שרד יפה את רוח הנעורים
החליף אותו פאנטיק אינדורו 50 מודל 85 שכשנסע היה הכי מהיר בעיר ובשטח ידע לתת.
הפאנטיק הוחלף אחר כבוד עם מנוע גמור לts50w שליווה אותי עד לרשיון הלא מוגבל.
את מקומו תפסה קג׳יבה פרצ׳יה
C12 125
כלי שידע לעשות את נס הרים כמו הגדולים ושם מצא את מותו ( אם לא אספו אותה היא באחת הוואדיות עד היום)
את הפרצ׳יה החליפה יאווה 350 ( למעשה 2) בניגוד לדעה הרווחת היא לקחה אותי לכל מקום והבעיות הסתכמו במיישר זרם החלפת חיווט וכיוון פלטינות מזדמן. היאוות ניתנו אחר כבוד לחבר במתנה. אגב היה גם פיאג׳יו סי שליווה אותי תקופה קצרה חוץ מדלק נסע בכבוד.
לאחר היאווה בא ויראגו 250 שעליו רכבתי כ60000 קילומטר ללא תקלות והוחלף לויראגו 500 שגם עבר אצלי מספר קילומטרים דומה. התקלה היחידה הייתה דיאפרגמה בקרבורטור שהוחלפה. הויראגו נמכר ליוסי ( כן זה שקיבל את היאווה).
את מקום הויראגו תפסה ווספה px150 שתאמינו או לא נסעה כל יום לנתב״ג וחזרה עד שנשבר לי והיא נמכרה ובמקומה בא gs500
כלי אמין וטוב שלקח אותי לנתב״ג וחזרה לירושלים ( שכחתי לציין).
אחרון חביב הבאנדיט 1200s שעדיין משמש אותי מזה כ5 שנים.
היו גם לפרקי זמן קצרים הונדה xr600 שבלע את הפרפר של הצ׳וק r750 מודל 86 מוטומוריני אקסקליבר אך כל אלו היו מספר חודשים ונמכרו.
אני רוכב מ1989 סדקתי 3 צלעות שבר בזרת ייתכן שעוד כמה פציעות אבל החיידק חזק מהשכל!
יש יעד ויש מטרה-היעד הוא הדרך להגשים את המטרה נשוב באפריל
⚡️
מצאתי על מה לקטר הוינקר של ימאהה נושר!!!
SIC TRANSIT GLORIA MUNDI
אופנוע ראשון לונסין lx250gy לפני כשבעה חודשים.
שמח ומרוצה, בקיץ הבא אולי נגדל ואולי לא.
קימקו ניו דינק 200 - סוס עבודה אבל שבר לי את התחת.
סוזוקי DRZM- חוליגן קטן. לא אספר לכם כמה פעמים עלה לי לווילי לא נשלט ועפתי ממנו. מכרתי אותו חבוט מכל כיוון. לתוך העיר פשוט כיף אמיתי. בחוץ ממש לא.*
קימקו דאון טאון 300 - ביקר הרבה במוסך אבל היה טיל שהייתי עדיין תמים בגז.
NINJA 300 - קניתי אותו חדש בשבוע שהתחילו לשווק אותו בארץ. קניתי מתמונה באינטרנט. אפילו לא ראיתי פיזית. ככה אני. אימפולסיבי.
קווסאקי Z750R - סופסוף אופנוע. למדתי מזה כח.*
קימקו ניו דינק 125- סוס עבודה ששבר לי שוב את התחת. נמכר ממש מהר.
כיום - קווסאקי J300- אין לי מילה רעה אחת להגיד עליו. קווסאקי שיפרו אותו מכל בחינה. אוהב אותו ממש. לדעתי קטנוע מעולה.
סאן יאנג ג'ויירייד 125 קטנוע שאני רוכב עליו מידי פעם של העבודה- לא אוהב אותו. עם ניו דינק מרגיש יותר בטוח לרכב.
מכולם היום אני מוכן להשאר עם הJ300. מעולה לצרכים שלי היום. פשרה טובה באמצע חייב מקום אחסון בגלל ציוד לעבודה ונווחות של קטנוע בגלל הנסיעות היומיומיות.
*מצטער לפעמים שהפסקתי את הקפיצה בנפח לפני שהגעתי לZ1000.
יש יותר מידי שיקולים כלכליים לצערי, אבל מי יודע מה יוליד יום. אולי עוד אפתיע( את עצמי בעיקר )
Sent from my LG-D855 using Tapatalk
Gpz חבוט כל כיוון אפשרי. נטול חרב תחתונה, משקף שבור, ההגדרה המילונית של תחזוקת שבר. לא היה לי שקל על התחת להחזיק אותו, אבל עשיתי את זה - חייל תפרן עם 2000 ש"ח בחודש שהחזיק אופנוע - הכל כולל הכל. הכיף נגמר כשהוא פגש בגאז' של מונית. מה שכן, סידר לי רישיון בלתי מוגבל בגיל 18 וחצי בגלל 60 כ"ס בתקופת הגבלת ה-54.4. סה"כ פחות מחצי שנה של הנאה ומעל 20 אש"ח שהלכו לאיבוד.
אחרי הצבא חזרתי לגרנד דינק 250. חרא של בולם אחורי, קטנוע סתמי לחלוטין, אבל רציתי לחזור. תוך שלושה חודשים נשברתי ועברתי ל-cbr600f3 מסוכנות בטרייד חלקי על הגרנד דינק. הובטח לי שההונדה במצב מעולה ועבר יישור קו ממש לאחרונה. יצאתי תמים, האמנתי וקניתי כלי שנמכר באזור ה-20k לפי ערך של 30 כולל טרייד על קטנוע שבאמת, אבל באמת, היה במצב מעולה. תוך שלושה ימים מהרכישה הלך מיישר זרם, ומאותו היום הצרות המשיכו להגיע אחת אחרי השנייה. אחרי עוד כמה חודשים של סבל מוחלט מכרתי אותו, ממש אחרי שסיימתי לשלם, **בהפסד** של 18 אלף ש"ח. ככה התחלתי את החיים אחרי הצבא.
במשך כמה שנים הייתי עם פחית של סוזוקי ואחריה קורולה. לפני שנה וחצי חזרתי סופסוף. בהתחלה לבורגמן 400 שנקנה מעל המחירון ועבר בדיקה שאמרה דברים טובים - אממה - לא הוכיחה את עצמה בשטח. המון, המון, המון כסף נשפך על "יישורי קו" תמידיים. נקנה ב-9k, הושקעו עליו לפחות אותו הסכום. נמכר בערך ב-4000 ש"ח. אחרי חצי שנה.
היום - vfr800 - כבר כמעט שנה. הושקעו עליו סכומים לא מבוטלים גם כן - אבל הפעם, סופסוף - באמת על יישור קו התחלתי וצפוי ואח"כ בעיקר תחזוקה שוטפת.
מסקנות -
1. אין לי הרבה מזל עם התחום.
2. שילמתי מלאנתלפים כסף.
3. אני לא לומד.
4. אני מת על האופנוע שלי.
"The thing I like about bikes is that only people who like bikes are on them... Cars are full of people who don't care." - James May
אני התחלתי עםyamaha aerox50 כלי אדיר! בין הקטנועים היחידים שעברו את ה90 קמ"ש באותה תקופה... ממש חוליגן רציני
לאחר מכן עברתי לhonda xr125l, וואלה ממש לא נהנתי ממנו בתוך אופנוע ראשון.. הוא היה אמור לשמש בתור אופנוע שטח ראשון אבל ממש התאכזבתי ממנו.
אחרי זה עברתי לsuzuki drz400s אופנוע מדהים!!! דו"ש אמיתי! באמת כיף לרכב איתו בשטח. בכביש הוא סבבה ההאופנוע שבאמת הכי נהנתי ממנו!! מקווה לחזור אליו יום אחד.
החלטתי לשנות כיוון ברכיבות שלי ועברתי לducati hypermotard 796 . כלי חזק בטירוף. כפי ממש! הכי חתיך שיש... עלות אחזקה מאוד יקרה אבל שווה כל שקל!
בתכלס אפשר לומר שהדרוזי היה הכלי שהכי אהבתי עד היום.. אבל דרכי עוד ארוכה באופנועים ומקווה למצוא משהו שיעקוף אותו
הכלי הראשון שמעולם לא באמת היה שלי ועדין נמצא בגינה הוא klx650 של אבא שלי שמגיל 15 הייתי לוקח אותו לרוב בשבתות בבוקר לדיונות מאחורי הבית ונהנה מכל רגע אתו.
בפועל התחלתי לרכב בגיל 21 עם רישיון ביד וקניתי יוסאנג 250 שלא הורידה לי את החיוך מהפנים כל פעם שעליתי עלייה אבל במוסך הורידה לי אותו מאוד מהר, כעבור שנה מכרתי אותו ביותר מ2000 שקל ממה שקניתי אותו ועד היום לא מבין איך זה קרה.
משם התקדמתי לgs500 שנתן לי את התמורה המלאה, התניידות ביום יום בנסיעות ארוכות ויכולת ללמוד בעצמי איך לתחזק אופנוע בלי צורך ללכת למוסך, עד היום זה האופנוע הכי חסכוני שהיה לי, חוץ מהחלפת מצבר, לא התקלקל לי בו שום דבר וזה אחרי שנה ועם 18 אלף ק"מ עליו, תוך כדי התחלתי לפזול לאופנועים חדישים יותר, מתקדמים יותר, עדין לא הבשלתי לעלות לסופר ספורט, אז עליתי בשנים וקניתי er6f במחיר מציאה עם ק"מ נמוך עליו, נהניתי מכל רגע עליו, נסעתי עליו במשך שנה שלמה ללימודים בנוחות ובביטחון אבל הרגשתי שמשהו היה חסר לי, האדרנלין הגבוה. התחלתי להתחבר ליותר ויותר חברים עם סופר ספורט והשלב הבא היה ברור לי לחלוטין, עוד לפני שמכרתי את הer6 שלי שהיה ברשותי כשנה. מצאתי את הכלה הבאה שלי cbr600rr בצביעה יפהפה ומאז שקניתי אותו לא הבטתי לאחור, נרשמתי לפרו ריידנג בשביל באמת להבין איך להשתלט על הבהמה הזאת, שברכיבות הראשונות שלי, לא הבנתי לאיפה הוא רץ כל הזמן ושתי האצבעות היו מכונות על הברקס באופן קבוע. האופנוע הזה לימד אותי כמה העולם שלנו מסוכן שאתה רואה 200 קמ"ש על הצג במהירות מדהימה ושאתה מבין שיש לך עוד הרבה החיוך שנמרח לך על הפנים שווה הכל.
עם כל אופנוע שהיה לי למדתי המון, החכמתי, השכלתי ובעיקר התמקצעתי עד למי שאני היום, בדרך הכרתי את בת הזוג והטיולים איתה בימי שישי בבוקר (כי שבת שמורים למשהו אחר) פתחו אותה לעולם הזה וגרמו לה להתאהב בו עוד יותר, לקחתי אותה לרכיבות שטח עם הklx שעדין ברשות אבי ועם הזמן היא עלתה ממיו 100 לvs125 ובאמת שאני גאה בה ומעריך אותה על כך שהיא מבינה אותי ואת החיידק שזורם בדמי שלעולם לא יעבור.
אז עכשיו מחפש את הכלה הבאה, כי עברה שנה ואני מחליף אופנוע כמעט כל שנה וקצת רק בשביל הגיון ובקרוב יתווסף עוד כלה לאוסף, שמקווה שתגרום לי להמשיך לחייך כמו תמיד ברגע שאני בתוך העולם הפרטי שלי בתוך הקסדה.
התחלתי מאוחר. אמצע שנות הארבעים עם drzsm. אחלה כלי עירוני, לאחר מכן z750 שהיה קפיצה מפחידה בהספק ולאחריו z1000. לאחרונה הוספתי לz גם קטמ 125 לשטח. תענוג ממש
החיידק התחיל בגיל 10 עם מיניבייק ישן משנות ה 70.
בגיל 15 כבר לא יכולתי להתאפק וקניתי דרבי 50 סמ"ק מוגבה ומורחב ל-65 סמ"ק שנגנב לאחר כשנה בערך.
לאחר מכן מלאגוטי קסטום 50 סמ"ק שהורחב ל-75 סמ"ק שנת 86 (האופנוע היה נדיר גם בתור אפנוע חדש מכיוון שהגיע רק משלוח אחד שלו בשנת 86 ולאחר מכן הופסק היבוא) שהושבת בגלל בעית קלאטצ' וחוסר של יבואן וחלקים, בסופו של דבר הבאתי את החלקים החסרים מאיטליה (לא היה קל בעידן הטרום אינטרנט ואיביי) אבל האופנוע כבר היה זרוק מפורק במקלט ונעלמו לו עוד חלקים (מי יודע אם השכנים לא זרקו אותו אולי עד היום הוא שוכב שם).
בגיל 21 לאחר השחרור מהצבא קניתי קאג'יבה פרציה שנת 90 יפיפה צהובה כמו של נערות הספרינג, שבועיים אחרי שמכרתי אותו לחבר, האופנוע התרסק.
600f שנת 93.
לצערי אחר כך היתה הפסקה מאופנועים בגלל לימודים ועוד אילוצים והיה לי דיוק 150 הקטנוע הראשון והאחרון שאי פעם יהיה לי שגם הוא הושבת בסופו של דבר מבחינה מכנית.
לאחר מכן לאחר הפסקה של כמה שנים( הפסקה מאולצת) רציתי לחזור בהדרגה ולכן קניתי קאווסאקי vn800 שנת 96 שהתברר כטעות מכיוון שממש לא התחברתי לסגנון הזה ומאז גם הגיעה השנאה למטרו.
לאחר מכן היה לי באנדיט 1200 שנת 2002. אופנוע כלבוייניק מעולה שמאוד אהבתי שהוחלף לטובת סוזוקי היאבוסה שנת 2008 לבנה ויפיפיה.
במהלך טיול וברגע של שטות קניתי דוקאטי דיאבל שנת 2012 ואז לצערי הייתי צריך למכור את היאבוסה.
הדוקאטי אופנוע מדהים אבל היבואן רחוק מזה, לאחר שגזלו אותי שם ברמות שאף פעם לא נתקלתי, החלטתי שאני לא משלם להם עוד שקל נוסף ומיד שיצאתי מהמוסך לאחר שפשוט גזלו אותי פרסמתי מיד את האופנוע למכירה, המותג לדעתי מדהים אבל לצערי עד שלא יוחלף היבואן דוקאטי נוסף בטוח לא יהיה לי.
לאחר שהחלטתי שהדוקאטי עף, חשבתי מה לקנות והיה ברור לי שהאופנוע הבא חייב להיות שוב אופנוע איטלקי.
היום רוכב על mv agusta brutale 1090 שנת 2015 לבנה ויפיפיה.
בנוסף יש לי גם ג'אווה 350 שנת 89 שמפורק כבר הרבה שנים בחצר במטרה להסב אותו לקפה רייסר הכל כמעט גמור אבל בגלל עצלנות הוא עדיין שוכב מפורק, וכנראה שישכב ככה עוד הרבה שנים.
נערך לאחרונה על ידי Guccii800; 29-01-2016 בשעה 06:18.
זה התחיל בגיל 15
הונדה קאב, איזה כליי. לא מת לעולם. נסע בשטח כמו ג'יפ, הכל היה עושה.
גיל 16,דיטי רוצחת!!! שחורה, שנת 99,קניתי בלי מושג נבלה.
פירקתי אותה לרמת הבורג, צבעתי, שיפצתי מנוע, אוי כמה שאהבתי אותה עד שיום אחד התפוצץ לי הגיר באמצע נסיעה, נמכר לחלקים.
אחרי זה בא מובי, סוס עבודה.
אחריו הורחב רישיון והיה הרואיזם 150 הקטנוע הכי טוב שיוצר אי פעם. אמין כמו קסם. גם אחרי התעללות קשה בשטח, נמכר ב1000 שקל שבור כולו חיצונית (ניסיונות וויל) אבל מכנית הבן זונה הזה נסע, גם אחרי שהוא שקע לי בשלולית.
אחריו דינק 200,ואז גרנד דינק 250 שעד היום נוסע אצל אבא שלי.
אחרי הצבא, לליגה של הגדולים, הורנט, 600 העונה לשם ליאו, אחרי שנתיים ו35 אלף קילומטר נמכר ברגע של שטות.
והיום על האח הגדול, cb1000 העונה לשם זאוס. מתישהו היה באמצע cr125 גם.
Trekker 50 שהיה נטחן בגיל 16 בכל שטח אפשרי באזור.
היה נראה כמו שוד ושבר אבל היה נוסע כמו שד.. אהבתי מאוד!
Movie האלמותי היה חסכוני ושימש למשלוחים.
מבחינת הנסיעה הייתי מעדיף את 50 שלי אבל בכל זאת היה אמין (67,000 ק"מ מבלי לגעת במנוע)
aprilia rx כמה רציתי אותך.. אפריל הסקסית והקשוחה.. ממש לא 125 טיפוסית.
עברנו הכל ביחד, אפשר למנות 50 נסיעות במהלך 3 שנים שלא היו למטרת כיף והיו ללא יעד סופנטני.
כמו כל איטלקייה היא צריכה המון אהבה וחום, והיא קיבלה והחזירה בתמורה.
עדיין היא במצב מעולה ונמכרת בדמעות
drz 400 אם אפריל הייתה יודעת מה יש לי להגיד על הdr, פשוט שור חרמן שעולה לווילי בשלישי.
כבד ומגושם, אבל יציב ומשרה בטחון!
Typhoon 50 התוספת האחרונה לחנייה.. פשוט ואמין, מחזיר אותי לימי הטרקר.
עושה הכל מפרקטי ועד להריץ את הפויינטרית שלי בשבילים מאחורי הבית.
חורש בבוץ כמו טרקטור קטן!
אפילו מחוסר ברירה עלה את גבעת נשר עם האישה ולול תינוקות מקופל על המדרס.
30 קמ"ש אבל עלה!
יש לנו מערכת יחסים מסובכת והוא יודע שהוא לא הכי מרגש.
אבל יש לנו רגעים יפים, לפעמים הוא מזכיר שאפשר להנות מדו"ג בכל צורה שהיא ובכל תקציב שהוא(כ-1500 ש"ח).
ההנאה באה מהראש.
ההיסטוריה הדו גלגלית התחילה ב 1979 עם קטנוע היינקל 150 שקיבלתי מאח שלי. ההיינקל כבר אז היה עתיק. זה היה קטנוע שהקדים את זמנו. היה לו התנעה חשמלית בלבד. המצבר היה 2 מצברים 6v מחוברים בטור מה שהבטיח שתמיד יהיו בעיות טעינה כך שהקטנוע היה גם מכשיר הכושר הראשון שלי (התנעה בריצה). בסוף השארתי את הקטנוע במוסך.
(לא היה לי רצף דו גלגלי כי היו לי גם רכבים חלקם מיוחדים כמו ווספה 400, דהשבו, לרק סטודביקר ופיאט 124 ספורט).
הקטנוע השני היה וספה ראלי 180cc . זה היה קטנוע אמין ביותר . רכבתי אתו לכל מקום וגם לטיול עם מורכבת וציוד לדהב שבסיני (וחזרה
הקטנוע השלישי היה וספה של חברת שליחויות (הקטנוע נגנב ע"י חברת השליחויות כי הייתי סטודנט ועבדתי רק 3 משמרות בשבוע וקבלתי את הקטנוע לכל השבוע. (הם חשבו שככה הם יוכלו לפטר אותי בלי לשלם לי את השכר).
הרביעי היה וספה gs160 שקניתי בפרוטות כשהייתי סטודנט. זה היה הקטנוע דפוק לחלוטין. נטשתי אותו אחרי שהתייאשתי ממנו.
אחרי זה היה לי קטנוע 50cc של בנילי . באותה תקופה חלקתי עם הקטנוע את עיתון הארץ. בימי שישי חילקנו יחד עם הארץ את עיתון העיר שהיה כבד מאוד כך שבכל יום ראשון הייתי במוסך...
אחרי זה הייתה לי הפסקה ארוכה מאוד בה לא יכולתי לרכוש רכב פרטי מכל סוג. בתקופה זאת רכבתי על טוסטוסים c50 שונים שהיו במקומות העבודה שלי.
אחרי שהשתנו הזמנים חזרתי לרכוב עם קטנוע hd200 . בגלל שלא הייתי בעניינים העדפתי לקנות כלי חדש . קרעתי את הקטנוע בטיולים בכבישים ובשבילים. חודש לפני שהרגתי אותו סופית בתאונה , שיפצתי לו מנוע אחרי 13 חודשים ו 26000 ק"מ.
אחרי שנה של התאוששות חזרתי עם אופנוע xt500 . האופנוע היה תענוג צרוף. רכבתי אתו בכל הארץ בכבישים ובשבילים. בסוף נמאס לי מנזילות השמן ובעיות החשמל ומכרתי אותו בנזיד עדשים.
אחרי כל התקלות שהיו באופנוע אשתי הרשתה לי לקנות רק כלי חדש.... התקציב הספיק לקטנוע ג'וימקס 250xi. אין לי מילים רעות לומר על הקטנוע הזה מלבד זה שהתאוצה שלו בעקיפות בין עירוניות מבאסת . צברתי בקטנוע 25 אלף ק"מ בשנה. התכוונתי להחזיק אותו ל 3 שנים... מכיוון שעקב הנסיבות קצב צבירת הק"מ שלי רק עלה הבנתי שאחרי 3 שנים לא יישאר מה למכור.
למרות שהקטנוע אחרי 40000 ק"מ היה ממש חדש החלפתי אותו , לפני חצי שנה, בהונדה באיטגרה. מאז רכבתי כ 15 אלף קילומטר בכיף גדול. זה בלי ספק הדו גלגלי הכי מספק שהיה לי. חסר לי רק האפשרות לרדת לשבילים בנוחות . כך שעוד שנתיים וחצי (אחרי שאסיים לשלם עבור האינטגרה) אולי אחליף ל nc750x עם התיבה הרובוטית . (התאהבתי בתיבת ההילוכים הפנטסטית הזאת).
חפרתי מספיק.
נערך לאחרונה על ידי benern; 29-01-2016 בשעה 22:09.
הרשאות פרסום
