ציטוט ההודעה בתגובה
אני, בשום קנה מידה לא נחשב עשיר, והיו תקופות בחיי שהמינוס שלי חרג בצורה מבהילה.
אבל האהבה לאופנועים ורכיבה מעולם לא דעכה, להפך גם בזמנים הכי קשים רכבתי.
רכבתי על גרוטאות מתפרקות, הייתה לי ג'אווה ונחשבתי למצורע, היה לי GSX400
שאמיר ממוסך רמזור תחזק עבורי בעלות אפס, מחלקים וחלפים שפרקתי מאופנועים אחרי תאונה.
היה לי גם (שיישאר בינינו כן?) טוסטוס סאן יאנג 50 SP סגול לילך של סטודנטית.
הייתה לי וספה ששיפצתי לבד בפרוטות, היה לי את המפלץ הזקן (BMW R100RS אספנות).
ועשיתי הכל בכדי להמשיך ולרכוב.
הפתרון ישנו, ואני מאמין שגם בעתיד אפשר יהיה להמשיך לרכוב בלי טובות מאף אחד.
אם נשים רגע לב למגמה החדשה של יצרנים להחיות אופנועים פשוטים דוגמת ה-DR650
דגמי הערום של מוטוגוצי, ועוד אופנועים שנמכרים ברף התחתון של המחירים. במיוחד למאותגרי
הארנק.
היצרנים והיבואנים לא יכולים להסתמך על אופנועי הפרימיום או אופנועים לעשירים בלבד. ואני
מאמין שאם השתכללות הטכנולוגיה כלי הרכב יהיו יותר ויותר אמנים והמחירים ירדו.
מה שניתן כרגע לעשות זה להוריד את פער התיווך שמנכסים לעצמם כל אותם יבואנים חסרי מצפון
ואנו הצרכנים של חלקי החילוף, יהיה לנו השכל לא לרוץ ולקנות חלקים שנמכרים בחו"ל במחירים
מגוחכים, במחיר משכורת חודשית.
לדעתי היבואן הראשון שימכור במחירים שווים לכל נפש (ועדיין ירוויח) יעשה קופה כמו "רמי לוי".
צריך רק את האמיץ הראשון והשאר כבר ירוצו אחריו.
למי שעדיין לא מאמין רק תשימו לב מה קורה עם שכינינו לכביש המכוניות, בעשור וחצי האחרון
עם כניסתם של המכוניות הקטנות ידניות וזולות, זה יכול לקרות גם באופנועים. - רן
