אחרי הפסקה של כחמש-עשרה שנים חזרתי לרכב לפני קצת יותר משנה. חזרתי גם לנס-הרים ואני כמעט כל שבת שם. פעם הרגשתי שאם אני לא מגיע לקצה אני לא נהנה או שהשבת התבזבזה (וגם אז לא הייתי מהרוכבים המהירים באמת). היום, שבת שאני נהנה ממנה שם, היא כזאת שלא הגעתי למצב שהפחיד אותי.

אני עדיין נהנה מהרכיבה מאוד אבל הקצב ירד ומרווח הביטחון עלה.

מכיוון שאני מודע לזה שיש רבים שרוכבים מהר ממני, אני כל הזמן מחפש אותם ומפנה את הדרך. ברוב המקרים אני לא מופתע מהם.

אני מתכנן להמשיך לרכב כל עוד אוכל להעביר רגל מעל לאוכף