ציטוט ההודעה בתגובהא.הזקן תגיד תודה שבגילך אתה עוד יכול להרים רגל...
אני אומר תודה כל בוקר.
זה נס להרים..
כל שנה מצטרפים טפשים / שחצנים חדשים לעולם הדו"ג. כאלה שלא מעניינת אותם סטטיסטיקת תאונות, או נתוני תפוסת המיטות בבית לווינשטיין.
מבחינתם הם ה king of the castle הבא.
הטפות המוסר והעצות המקצועיות של אברהמי ואחרים לא נוגעת להם ולא מטרידה אותם. יכול להיות שהם יתפרו את "נס הרים" וייצאו משם שלמים ובריאים - ויכול להיות שלא.
גם המצבות בכביש סדום-ערד לא הניאו עד היום אף אחד מלהתגרזן שם.
כמו שאמר קוהלת :"מה שהיה הוא שיהיה....ואין חדש תחת השמש".
א.הזקן תגיד תודה שבגילך אתה עוד יכול להרים רגל...
אני אומר תודה כל בוקר.
זה נס להרים..
נכתב במקור על ידי TENERE660
בגלל זה פתחתי קישור חדש : http://fullgaz.co.il/forums/showthre...הִשְׂכַּלְתִּי
בניסיון למצוא מילים שידברו ללב הקמיקדזה החדשים. אולי איזו דוגמה או סיפור אישי נוסף, לא בהכרח קטלני , ידבר אליהם.
אני מחזק את אביעד, עצוב שלחלק מהרוכבים חווית הרכיבה מתמצה בשני העיקולים העלובים האלה, תצאו תרכבו תטיילו, אין בעיה תוך כדי הטיול לשלב גם מעבר בפס בצורה מתונה ומבוקרת, יש המון כבישים נוספים וגם טובים יותר מאזור נס הרים. תצאו לרכב, תהנו ותהיו אחראים במחשבה שיש מי שמחכה לכם בבית.
מי שרוצה לתת ברך ולפוצץ גז שיסע למסלול, לצערינו אין כזה בארץ אבל יש אחד קרוב ביוון עם מספר רוכבים ישראלים שמעבירים שם סדנאות.
Tracer 900
מחזק את אביעד!
אני אישית בחרתי לי כביש אחד לרכיבה ספורטיבית (סדומערד), למדתי אותו היטב, את הנקודות החלשות והמסוכנות שלו, את הסכנות האחרות שיכולות להפתיע (גמלים, חצץ, מכוניות שיוצאות מכל מיני נקודות, פניות עיוורות, אספלט משובש), למדתי מה הגבולות שלי ושל האופנוע ולקחתי 20% מרווח ביטחון מעבר לכך. בסופו של יום אני לא רוכב שם הכי חזק, אבל מפעם לפעם משפר את הקווים, משפר את התנוחה על האופנוע, את העבודה עם הגז, את המבט ואת העירנות לכל מה שמתרחש בזמן ברכיבה.
וכשאני נוסע לשם אני נוסע מוקדם כדי להיות עם כמה שפחות רכבים או רוכבים על הכביש, נותן את ה-4-5 פסים, שותה קפה ונוסע הביתה מחויך. אבל הכי חשוב שאני דואג לחזור הביתה שלם, ועושה את כל מה שאני יכול בשביל זה. בבית מחכה משפחה וזה לא יוצא לרגע מהראש!
לקח לי הרבה זמן ו-2 תאונות (שהיו שיעור חשוב מאוד!!) כדי להבין איך להתנהג כמו רוכב בוגר ואחראי, ואיך לשלוט בקוף שרק רוצה לתת יותר גז ולהוריד את האופנוע עוד טיפה....
מאחל לכל הרוכבים להגיע לתובנות האלה בשלב הכי מוקדם שאפשר, כי בשורה התחתונה נהנים מהרכיבה וזה מה שחשוב!
Aprilia Tuono APRC 2013
APRILIA
בשרשור הזה: כשאני עושה את זה אני שקול ואחראי, כשמישהו אחר עושה את זה הוא פזיז ומסכן את עצמו.
בקיצור: תלמדו למתוח את הגבול ולא למתוח את הגבולות...
אביעד, הפקת המבחנים היא אכן ברמה גבוהה מאוד,על זה לא היה ויכוח.
גם לא היה ויכוח על זה שהבבונים שם מחריבים לי ולך את אחת הפינות הכי יפות בארץ.
הבעיה שלי היא מי מחליט מה הגבול,ומהו הגבול בכלל?
אני את הגבול שלי למדתי בדיעבד,ולצערי בדרך כלל אנחנו לומדים אותו בדיעבד.
הבעיה שלי ואני חוזר למה שכתבתי בהתחלה:
עכשיו יקומו המסנגרים,ויגידו שהכביש היה שקט,ריק ,לא סיכנו אף אחד,נהגים מן השורה הראשונה,וכל זה.
חארטה.
כי בלי להכיר את שי שרשם פה מעליי,יכול להיות שהוא באמת רוכב מעולה,אבל התירוצים האלו של:
אני מכיר את הכביש,את הסיכונים וכל זה. זה באמת בעיקר בשביל לתת תירוץ לחברה כדי שתסמוך עליו.
כי בכביש,אין סטריליות,וגם אם אתה מכיר את הקטע בעיניים עצומות,אין בטחונות.
וזה בעצם המסר שצריך להעביר, לפי דעתי.
כי לי זה לא יקרה,או אני מכיר בעל פה,זה האויב הכי גדול שלנו
אני איתך +1
טוב למות בעד פסנו... לא בצחוק.
יש הרבה אנשים שלא אכפת להם למות כשהם עושים את מה שהם אוהבים.
מי שחכם מגיע לפס בשעות המתות ואז הוא לא צריך לפחד מכל הילדונים ושאר מיני בישי.
כן מספיק אפילו לבוא אחרי 15 בצהריים בשבת וכבר 95% מהאנשים לא שם. שלא נדבר על במשך השבוע.
לא תירוצים ולא כלום, הכי הכי חשוב זה לא לחיות בהרגשה של "לי זה לא יקרה".כי בלי להכיר את שי שרשם פה מעליי,יכול להיות שהוא באמת רוכב מעולה,אבל התירוצים האלו של:
אני מכיר את הכביש,את הסיכונים וכל זה. זה באמת בעיקר בשביל לתת תירוץ לחברה כדי שתסמוך עליו.
כי בכביש,אין סטריליות,וגם אם אתה מכיר את הקטע בעיניים עצומות,אין בטחונות.
וזה בעצם המסר שצריך להעביר, לפי דעתי.
כי לי זה לא יקרה,או אני מכיר בעל פה,זה האויב הכי גדול שלנו
דווקא הידיעה שהכל יכול להתהפך עלייך ברגע היא זו שעוזרת לך לשמור על גבולות הגיוניים.
הרוכבים שהכי מסתכנים אלה הרוכבים שאין בהם פחד. הפחד שומר לך על האינסטינקטים ומשאיר אותך עירני וחד על הכביש.
מהשניה שהגעתי להבנה הזאת ה"שטויות" שאני עושה בכביש נעשות בשיקול ולא בפזיזות. ובסוף גם ההנאה היא זהה.
Aprilia Tuono APRC 2013
APRILIA
אם נתחיל להיכנס לרמת הפילוסופיה, כנראה שהדיון הזה לא ייגמר.אביעד, הפקת המבחנים היא אכן ברמה גבוהה מאוד,על זה לא היה ויכוח.
גם לא היה ויכוח על זה שהבבונים שם מחריבים לי ולך את אחת הפינות הכי יפות בארץ.
הבעיה שלי היא מי מחליט מה הגבול,ומהו הגבול בכלל?
אני את הגבול שלי למדתי בדיעבד,ולצערי בדרך כלל אנחנו לומדים אותו בדיעבד.
הבעיה שלי ואני חוזר למה שכתבתי בהתחלה:
עכשיו יקומו המסנגרים,ויגידו שהכביש היה שקט,ריק ,לא סיכנו אף אחד,נהגים מן השורה הראשונה,וכל זה.
חארטה.
כי בלי להכיר את שי שרשם פה מעליי,יכול להיות שהוא באמת רוכב מעולה,אבל התירוצים האלו של:
אני מכיר את הכביש,את הסיכונים וכל זה. זה באמת בעיקר בשביל לתת תירוץ לחברה כדי שתסמוך עליו.
כי בכביש,אין סטריליות,וגם אם אתה מכיר את הקטע בעיניים עצומות,אין בטחונות.
וזה בעצם המסר שצריך להעביר, לפי דעתי.
כי לי זה לא יקרה,או אני מכיר בעל פה,זה האויב הכי גדול שלנו
אני חושב שהגבולות ברורים למדי, והם מקבילים לכל גבול אחר שיש בענפי אקסטרים אחרים.
צריך לזכור שרכיבה ספורטיבית יוצאת לגמרי מההגדרה של אופנוע ככלי תחבורה ומביאה אותו עמוק לתוך תחביב אקסטרים. אפשר להקביל את זה לטייס, לדאייה או לסנפלינג. אני לא חושב שתראה מישהו מחליט יום אחד לקנות מטוס, להגיע לשדה התעופה ויאללה בלגן כי החבר'ה שלו נותנים בביצועים מעל פלמחים. גם לא תראה מישהו קונה מגלש רוח, מגיע לצוק וקופץ, או מישהו שקונה ציוד סנפלינג, מגיע למצוק ומתחיל לגלוש. כל אחד מהם (ואלו סתם דוגמאות שקפצו לי לראש, יש עוד מיליון) ילמד את הנושא, יתקדם בהדרגתיות, ויעבוד לפי כללי בטיחות קפדניים. ב'פס' של נס הרים אין אף אחד מאלה. יש שם חבר'ה שקנו אופנוע וציוד, ויאללה קרחנות בפס. בלי כללים, בלי בטיחות, בלי תהליך למידה, בלי שום סדר. לכן קראתי לזה שכונה.
אני חושב שבשרשור הזה יש דוגמאות מצוינות לתהליך למידה, לכללי בטיחות שרוכבים קבעו לעצמם, ובעיקר לאחריות. איפה עובר הגבול? זה כנראה אינדיבידואלי - לטוב ולרע. בכל אופן, לטעמי בפס של נס הרים אין גבולות. יש שם חוסר סדר מוחלט. תעמוד שם 10 דקות בשבת הקרובה ותבין על מה אני מדבר. וזה, לדעתי ומניסיוני, עלול לגרום לאסון.
בראייה שלי רוכב ספורטיבי צריך להכיר את המכונה שלו ומגבלותיה, כולל הבנה מסוימת במכלולים כמו מתלים וצמיגים, צריך להכיר ביכולות שלו ובמגבלותיו, צריך לקחת מקדמי בטיחות, ולמרות ה'ראש' שאופנוע ספורטיבי מביא לך ברכיבה חזקה - לדעת להציב לעצמו גבולות ברורים איזה סיכון הוא מוכן לקחת. ושוב, על 2 הפניות האלה בכביש 386 - זה לא קורה.
דבר אחרון - אף אחד פה לא אומר 'לי זה לא יקרה'. בטח לא אנחנו במערכת. דווקא מההבנה שגם לנו זה עלול לקרות אנחנו מגלים אחריות, שומרים מרחק בטוח מהקצה, וקובעים לעצמנו כללי בטיחות אישיים שימזערו את הסיכון שמשהו רע יקרה.
אשכרה זה מה שהבנת מהשרשור הזה?
זו מבחינתי דוגמה מעולה ללקחת אחריות.
הרשאות פרסום