חויותי מסרס, יוון. רכיבת מסלול בחו"ל

[URIEL]

היום הרביעי והאחרון
עד היום שי דרש שלא אוציא גוף במהלך הרכיבה (מדי פעם התפלק לי..)
היום לראשונה עבדנו על זה. בכל זאת מגיע צלם וצריך להיראות קרביים בתמונות...
בסשן השני הרגשתי את החיבור שייחלתי לו בימים האחרונים, הרכיבה זרמה והזמנים השתפרו.
בסשן השלישי ולראשונה בחיי סליידר ימין נגע באספלט, תכלס נבהלתי.
בסשן הבא הביטחון עלה ואיתו הזויות. מרוב התלהבות גררתי סליידרים כמעט בכל הפניות.
בפניית פרסה ההדוקה ביותר הגעתי גם לרגלית ימין (ללא גשש, מושחזת היטב מהחלקה קודמת של האופנוע).
חוץ מאיתנו היו היום על המסלול עוד כמה רוכבים.
אחד מהם, בולגרי, החליק עם ה1R שלו בלואו סייד בפנייה מספר 2 וראיתי עוד כמה רוכבים מסיימים ישורות מחוץ למסלול אבל על הגלגלים.
יושב עם שי בבוקס בין הסשנים ועובר על סרטונים, מנסה ללמוד ולהשתפר עוד קצת.
שי אומר לי להחזיק סטופר ביד ולעצום עיניים. "דמיין הקפה של 1:40" עצרתי את הסטופר על 1:39!
עולה לסשן אחרון להיום ואחרון בכלל.
שי גם עולה במטרה למשוך אותי ולשפר עוד קצת את זמן ההקפה שלי.

אחרי כמה הקפות, אני נכנס בקו לא נכון לפנייה מספר 2, משכיב נמוך, נמוך מדי ויאללה אל הדשא בלואו סייד בדיוק באותה נקודה בה החליק הבולגרי.
הייתי כל כך נמוך בהשכבה שלא הייתה מכה בנפילה אלא רק החלקה נעימה (בחיי!) על האספלט ואז כמה גלגולים על הדשא.
אני נעמד כמעט אינסטינקטיבית, לוקח לעצמי שתי דקות להירגע, חושב על זה שהטיול היקר ממילא הפך ליקר עוד יותר.
פאק איט! מרים את האופנוע וממשיך לרכוב.
ההקפה הטובה ביותר שלי היום ובכלל היתה 1:42. אחרי ההחלקה על אופנוע מעט שבור עשיתי לפחות שלוש הקפות של 1:44.

לחוצים להגיע לטיסה בזמן, אני מתקלח ליד הבוקס ומתארגן במהירות, לא הספקנו לאכול צהריים אפילו.
בסוף התברר שהטיסה שלי מאוחרת מכפי שחשבנו אז אחרי שאכלנו משהו ונפרדנו התייבשתי קצת בשדה בסלוניקי.
ברוך בורא הWIFI!
קונקשיין באתונה, איחור של שעה בהמראה, בנחיתה אני מזהה את הבית שלי (גם בהמראה) והופ אני בישראל.
בשאטל מהמטוס לשדה אני קולט שהדרכון לא עלי... עיכוב של חצי שעה נוספת.
בסוף מצאו אותו במטוס ונכנסתי לארץ.

R1 שבוז
גבינה בולגרית