כ"כ קשקוש..נכתב במקור על ידי אברי
זוכר את עצמי כותב קשקושים כאלה לפני עשור וחצי. חבל שאין כבר את החומר בפולגז, אבל אולי אפשר לחפור ממש אחורה בפורום 8, לך תדע, אולי יש שם איזו פנינה או שתיים שלי בסגנון.
וכן, התרסקתי והייתי מפורק, יותר מפעם אחת, ובשתי הפעמים הרציניות אספתי את עצמי ורכבתי שוב עוד לפני שהספקתי להחלים.
ואחרי זה הפסקתי. מרצוני. ועד היום לא יצא לי להתחרט אפילו פעם אחת. אני יכול לעלות על אופנוע בכל רגע שארצה, רק שלא בא לי. אם יום אחד אשתי תעשה רישיון - אקח אותה לארה"ב לטיול קרוזרים, זה בכיף. לחזור לרכב על R1 בכבישי הארץ? לא באופק. אם יקרה חזון אחרית הימים ויהיה מסלול - יש סיכוי לא רע בכלל שיראו אותי שם. עד אז, כנראה שלא בכבישים, או על קרוזר.
כי כן, זה לחינם. כל ה"אהבה לרכיבה" ושאר הבלה-בלה - זה קשקוש. אני אוהב לחיות, לא לרכב. בחיים עושים הרבה בריבוע מעבר ללרכב, ומי שחושב שלרכב מתמצת את מהות החיים שלו והוא לא רוכב מקצועי מתחרה איפשהו (בטח שלא בארץ ישראל בכבישים) - אין לי אלא לרחם עליו. כתבתי את זה בפולגז לפני 6-7 שנים, נעלם, אז הנה, יצא לי לכתוב את זה שוב, רק לא כזה מושקע כמו פעם. עבור רובנו, כולל אותי, זה רק עוד אחד מהתחביבים. מגניב, כיפי, מאפשר להרגיש ולהתרגש, כן. להסתכן להשאיר את הילדים שלי בלי אבא בגלל שאמצא את עצמי על גדר ההפרדה, בגלל שאני לא יודע לא ללחוץ ברך לתוך הסיבוב? זה יהיה שיא הטמטום.
וכן, בגיל 90 בפורד אסקורט, חשבון נפש עם עצמי. מאוד מקווה להגיע לשם ולראות בערך זה - 60 שנות חיים עם אהבת חיי, 2 ילדים בריאים עם נכדים, הרבה תחביבים כיפיים, המון חופשות סקי, צלילות, רחיפות, טיפוסים, ומה לא. כל זה מול אידיוט צעיר מרוח על גדר הפרדה. תן לי לחשוב רגע... אה, אין לצורך לחשוב. טריוויאלי.
לא תבין. אולי עוד עשור וחצי. אבל לא בטוח.
יש מצב שמזרז עד מאוד את הסיכוי להבנה הזאת שאני לא מאחל לאף אחד - לראות מישהו מספיק קרוב כדי שלא תוכל להגיד לעצמך "לי זה לא יקרה" הופך לנכה. זה בסיכוי גבוה מרפא מטפשות. כאמור, לא מאחל לאף אחד.
זה. ++++
לחץ חברתי מטופש, בדיוק מה שילד בן 17 צריך בשביל לקבל החלטה שתהיה נכונה לעצמו.
ציטוט ההודעה בתגובה