יום הולדת שנתיים לדוקאטי מונסטר 1200S + דו"ח שימוש +השתפכות....זהירות פוסט ארוך. :-)
הסופ"ש האחרון היה בסימן יום הולדת שנתיים לאופנוע הכי משמעותי שהיה לי ב-29 שנים בהם אני רוכב: DUCATI MONSTER 1200S.
מה היה מה קרה ומאיפה זה התחיל.
עד 10.7.14 כל האופנועים שהיו ברשותי היו יפנים.את כולם אהבתי,במיוחד את ההונדות שבניהם, ורובם היו הונדות.כלים אמינים מאוד- מ-93 ועד 2014, מעולם לא נכנסתי לתיקון כלשהו-כמו שאני זוכר.
עד נובמבר 13 לא היה סיכוי שתראו אותי חושב או אפילו מצטלם ליד אופנוע איטלקי,אף פעם לא אהבתי אותם.לא הבנתי על מה ההתרגשות מאופנועי 2 ציל' עם כמות סוסים קטנה יחסית באורווה.בנוסף לכל הדאחקות שמריצים על האמינות שלהם,או חוסר האמינות.(כן,גם אני הייתי צוחק על זה המון)
לחבר היה איטלקי כזה שהיה עושה הרבה רעש, כמה ניסה להסביר לי שזה הדבר האמיתי - תמיד צחקתי עליו. גם כשהיינו נפרדים הייתי חושב לעצמי:" מה הוא מתלהב מהפאקינג 2 צילינדר הזה? טוב נו-זה כנראה בגלל שהוא עוד לא חווה RR חדש עם 180 סוסים".
אז מה קרה בכל זאת אתם שואלים? בנובמבר 2013 דוקאטי הציגו את המונסטר 1200 החדש שלהם..ואני שסולד עד כמעט שונא דוקאטים רואה את הכלי בהשקה ברשת והלסת שלי נופלת לרצפה.מרים אותה ושוב היא נופלת, וחוזר חלילה עד שסגרתי את המחשב. הסתכלתי במסך השחור של המחשב ושאלתי את עצמי:
"מה פאקינג קורה לי?? זה דוקאטי!!! ממתי הוא מעניין ליאת קצה השיערה שאין לי?!?!?!"
מאז זה כמעט לא הניח לי.בכל פעם שפגשתי מחשב הייתי נכנס לראות מה מו ומי.קראתי את הנתונים היבשים ולא נפלתי מה-145 כ"ס סוס על 182 קילו מאחר ואני רוכב על כמעט 180 סוסים על 180 קילו חדש בן 10 חודשים שהייתי מאוהב בו על כלות.
ככל שעברו החודשים ווהתפרסמו כתבות על רכיבה ראשונית עליו חילחלה בי מחשבה – שאחכ הפכה לידיעה שאני רוצה לראות אותו במציאות כמה שיותר מהר ויפה יממה אחת קודם!שיחה עם היבואן מבהירה לי שראשוני הכלים ינחתו מתישהו בסוף מרץ תחילת אפריל 2014 ,כמעט כמו בכל העולם.בנקודת הזמן הזו ידעתי שאני חולה סופני במחלת הקופיקו.בתחילת אפריל ,קיבלתי טלפון מדוקאטי ישראל שהגיע מונסטר 1200 לתצוגה. לא עבר הרבה זמן וטסתי לראות אותו.מיותר לציין שהיה צריך סמרטוט רצפה כדי לנגב את הריר שניגר על הרצפה המצוחצחת של המוזיאון\סוכנות של דוקאטי ברחוב המסגר.
ברגע שיצאתי משם (אחרי הרבה זמן של התנחלות) הסתכלי על ה-RR במבט אחר-מבט פרידה, הפכתי למאוהב גמור.עדיין לא היה כלי מבחן,אבל אותי לא עניין כלום! לא איך הוא נוסע ,לא איך הוא נשמע, ולא שחסרים לו 2 צילינדרים ולא הדעות כאלו ואחרות שיש לי על דוקאטי. כזה אני רוצה! אני רוצה כזה!!! וע-כ-ש-י-ו!!! מעולם לא נפלתי שבי אחר אופנוע בצורה טוטאלית כזו.ועוד ממותג שעד לפני כמה חודשים לא הייתי מוכן לשים 10 שקל עבור כלי חדש ולא משנה הדגם. מותג שסלדתי ממנו כאילו עשה לי משהו אישי.
את ה-RR פרסמתי מיד,למרות שלא הייתי בטוח שזה הדבר הנכון לעשות,כי מאוד אהבתי אותו,דרשתי מחיר לא גמיש בעליל. לדעתי הוא ה-RR היפה בעולם ולו בגלל סכמת הצביעה האישית שאני עשיתי בפוטושופ והגשתי להונדה.
לקחתי הלוואה על יותר מ-80% מערך האופנוע ופתחתי הזמנה לאיטלקי בצבע לבן,כי היה לי ברור שאם יהיה לי דוקאטי הוא יהיה לבן.דוקאטי אדום זה המוני בנוסף לעובדה שבלבן הוא מ-ד-ה-י-ם.(לדעתי)
מרגע ההזמנה השעון החל לעשות קונצים-ללכת נגדי.כל שניה הפכה לדקה,ודקה הפכה לשעה,והימים לשבועות וכן הלאה.
מקץ חודש וקצת הגיע הטלפון המיוחל לבוא לאסוף את האיטלקי שלי.לעולם לא אשכח את ההתרגשות.ביקשתי לקבל אותו כמו שהוא יוצא מהמפעל בבולוניה כלומר בארגז . רציתי להוציא אותו לבד מהארגז כמו ילד שמקבל מתנה ביום ההולדת- להרכיב לבד את המראות ולהתקין את המצבר(האופנוע מגיע מורכב לחלוטין מהפעל).וכך היה.
לונג סטורי שורט-עברו בדיוק שנתיים ו-34K ק"מ מאושרים מאין כמוהם במחיצת הלבן הזה.מעולם לא טיפטפה אף טיפת שמן החוצה ומעולם לא הוספתי גרם שמן למנוע.כבר חשדתי שעבדו עליי ומכרו לי הונדה מחופש לדוקאטי :-)מעולם לא נתקעתי איתו בשום צורה שהיא ותמיד הוא הניע בנגיעה ברעם אגזוזים מרגש.
טיפולים בלאי תקלות והערות:
הטיפולים מתבצעים כל 15K ק"מ כשעל הראשון שילמתי 980 ₪ ועל השני(30K ק"מ)שזהו הטיפול הגדול שילמתי 3500 ₪.(שמן+מסנן שמן+אויר+4 פלגים+רצועות טיימינג)
לפי ספר הרכב,את המסנן אויר יש להחליף כל 30K ק"מ.אבל אני לחוץ שכמותי רציתי שינשום אויר צח כי מי יודע איך המסנן נראה עם הפיח שיש במדינה הזו,אז החלפתי גם ב-15K ק"מ.
לא יודע איך עלות הטיפולים ביחס ל-4 בשורה יפני כי לא נכנסתי לטיפולים במוסכים מ-1995 מאחר וטיפלתי לבד בכל האופנועים שהיו ברשותי,אבל מקריאה ברשת אני חושב, ותקנו אותי אם אני טועה,שעלות הטיפולים לא מטורפת כמו שתמיד מדברים על דוקאטי.לי נראה שהיא יקרה רק במקצת.לדעתי התמורה לחוויה שבאופנוע הזה היא פי כמה וכמה מההפרש הזניח.אי אפשר לקנות פרארי ולרצות לשלם על טיפולים כמו טויוטה.עם כל הכבוד.
אני זוכר שאחרי כמה חודשים במחיצתו,תוך כדי רכיבה, תקפו אותי הירהורים ומחשבות לגבי אותם משוגעים לדבר שהיו קונים דוקאטי מתקנים ורוכבים מתקנים ורוכבים וחוזר חלילה, ולא מוכנים להחליף אותו באיזה יפני אמין שיתן להם חיים שקטים. עכשיו אני מבין אותם לגמריי.אני זוכר שבאותה רכיבה אמרתי לעצמי שאם הוא יתקלקל כל שבוע-לא אחליף אותו-עד כדי כך נדפק לי הראש! LOL
שרשרת וגלגלי שיניים עדיין מקוריים ולראשונה השרשרת נמתחה מעט בטיפול 30K. מרשים!
רפידות הברקס הקידמיות עדיין מקוריות ,וכמו שהן נראות עכשיו יש להם עוד מקסימום 2K ק"מ.
רפידות הברקס האחורי חדשות לחלוטין כי אני מעולם לא בולם עם האחורי . הנ"ל משמש אותי בעמידה ברמזורים כשאני רוצה להתיישר ולעזוב את הכידון.
צמיגים:
לאופנוע ים מומנט ולכן הוא יחסית מנטרל צמיגים סידרתי:
הצמיג האחורי המקורי,פירלי רוסו 2 במידה 190,נגמר אחרי כ- 6.5K ק"מ...אחריו הגיעו עוד פעמיים רוסו 2 (אחלה צמיג!)שמשכתי אותם עד הקצה(כמעט 8K ק"מ) עד שנמאס לי לשלם על צמיגים בקצב הזה ושמתי פירלי אנג'ל GT שהחזיק 11K ק"מ ועכשיו יוחלף כנראה למצלר Z8 לא בגלל שאני מאוכזב מהאנג'ל אלא בגלל שהמצלר כנראה יחזיק יותר,ויש לי איתו אחלה ניסיון בשני אופנועים קודמים.הצמיג הקידמי נגמר אחרי 24K ק"מ.מכובד.
ארגונומיה כללית:
תנוחת הישיבה מאוד נוחה לי.תפעול המצערת והמנופים נוחים ואיכותיים ללא דופי-הכל ברמבו. מצמד הידראולי חלומי ברכותו ובדיוקו.בולמי אוהלינס חלומיים המשאירים את האופנוע נטוע על כביש מתעקל גם כשפוגשים מכסה ביוב שקוע של הבני זונות ממע"צ.
מורכבות מדווחות על נוחות טובה במושב האחורי.
הייתי איתו מספר פעמים באילת(הלוך חזור באותו יום)ונהנתי מכל מטר איתו.
מנוע:
הלב של המכונה הקסומה הזו! המנוע הזה לימד אותי שהספק וסוסים זה יופי למכירות, אבל הדבר האמיתי שאנחנו חשים שדוחף אותנו הוא המומנט-והמנוע הזה משפריץ מומנט בכמות כזו שגורמת לכל יפני לנשנש גזי פליטה בכל מיאוץ או רול-און ...חשבתי שחסרים לו 2 צילנדרים.אז חשבתי. היום ,אחרי שהיה לי את שני האופנועים במקביל לתקופה של מעל שנה ,אני יכול לומר שה-RR מרגיש חלשלוש בכל מה שקשור מ-0-200 שוקוצ'יפס בעוגיה ובהפרש ניכר...מעבר ל-200 קוקיות לילדה ה-RR מתחיל להעלם.אבל מי חי בין 200ל-300?רק ולנטינו רוסי וגם זה רק כשהוא במסלול.
עקיפות עם מנוע V2 גדול זו חוויה שמעולם לא חוויתי,היא שונה בתכלית מכל מה שהכרתי עד עכשיו,זו אורגזמה מוטורית ברוטאלית במלוא מובן המילה.פתיחת מצערת בפראות לצורך עקיפה בהילוך 3 ב-6K סל"ד כמעט תמיד תניב ווילי דבילי ושאגת אגזוזים מטריפה עם דחף שמרגיש שזה הרגע קיפלת את כביש 4 והפכת אותו לגלים גלים+ כאבים בשרירי הידיים מהניסיונות להישאר על האופנוע. עקיפה בהילוך 4 ב-6K סל"ד בפראות תכניס אותך בוודאות לכלא אם שוטר יראה אותך מאחר והוא פשוט ממריא למהירויות שהשתיקה יפה להן תוך שניות בודדות מאוד עם דחף שמרובעי הצילינדר (בלי טורבו) יכול רק לחלום עליו.
ללא ספק לא מדובר במנוע מהגמישים שיש,כלומר לא ניתן לעשות פניה סטנדרטית בתוך העיר בהילוך שלישי למשל...דבר שהייתי יכול לעשות בקלות עם ה-RR גם ברביעי. אבל ככה זה עם V2 גדול...ומתרגלים לסגנון רכיבה שונה. בכלל הרכיבה בדוקאטי דורשת מהרוכב להיות יותר מעורב ומרוכז מכל אופנוע יפני שהיה לי. לדוגמא שצריך ללטף את הקלאץ' בפניות איטיות ,יש לתת את הדעת לפני פתיחת מצערת חזקה בעקיפה וכדומה...אהבתי! ביג לייק! אופנוע קשוח |מאוהב|
אחרי 29 שנות רכיבה ו-34K ק"מ על הדוקאטי אני מרגיש פרפרים בכל פעם שאני מתלבש כדי לעלות עליו. זה מעולם לא קרה לי באף אופנוע.
גיר:
מהלך רגלית ההילוכים קצרה כצפוי אבל ללא ספק לא מדובר בגיר יפני חמאתי.לא שהוא גיר קשה,ממש לא,אבל הוא לא רך כמו גיר יפני ויש צורך להיות החלטי עם העברת ההילוכים.אין בעיה למצוא את הניוטרל ברמזור.אין לי תלונות.
שילדה:
השילוב של שילדה בולונית ובולמי אוהלינס גורמים לך לחשוב שאין גבול לזווית ההשכבה שניתן לייצר ורק הצמיגים הם שמאותתים לך שכדאי להתחיל להרגע. האופנוע יושב שתול ונטוע בפניות כמו קסם.דבר שלא זכור לי מהאופנועים הקודמים.
חשמל ואלקטרוניקה:
תאורה קידמית חלומית!אלומת הפנס הקידמי יוצרת פיזור אור חזק ורחב וכיף לרכב איתו בכבישים חשוכים. לוח השעונים TFT מציג שלל אינפורמציה,ואת "בעיית" ה"העלמות" שלו בשמש ישירה בשעה מסויימת ביום פותרים עם מעבר לתצוגת לילה קבועה שנראית מצויין גם באור יום.
ABS משובח ובעל מספר אופציות.
בקרת משיכה מעולה אבל בגלל איכות אספלט זבל אצלי היא כבוייה כי היא נכנסת המון לפעולה כי יש ים מומנט מושפרץ .כיף לקשקש איתו בזנב .
צריכת דלק:
אחד הדברים המפתיעים הייתה צריכת הדלק.כל החיים שלי "ידעתי" שאין חסכוניים כמו היפנים. אבל אז בא הבחור הלבן הזה וניתץ לי את המיתוס.מחוץ לעיר בלי להשתולל יותר מידיי הוא עושה 1:17. זכורה לי רכיבה אחת מאילת חזרה למרכז עם חבר שרכב על יפני חדש עם מנוע טריפל ו-900 סמ"ק.רכבנו קצת חזק ותדלקנו יחד בתחנה מצפה רמון,כשהגענו לתדלק שוב בתחנה על כביש 6, אצלי נכנסו 11.5 ליטר ואצל החבר נכנסו 16.8 ליטרים. על אותו ק"מ בדיוק.
המיכל בעל קיבולת של 17.5 ליטר ואני בדר"כ מתדלק אותו ב-16 ליטר אחרי בערך 270 ק"מ.לדעתי ברכיבה שפויה מאוד אפשר להגיע איתו גם ל-300 ק"מ על מיכל.
תקלות:
האחריות הופעלה פעם אחת כשהיה צריך להחליף את חיישן המצערת והיבואן טיפל בזה בייעילות אירופאית. תקלה זו לא הגבילה את האופנוע, אלא רק את האופציה של פתיחת מצערת בפראות.
מה הייתי משנה בו? Nobody is perfect.....
1.לוח השעונים בעל תאורה חזקה יחסית וזה מעולה ,אבל ברכיבה בכבישים ללא תאורה -הוא בוהק לפנים וזה קצת מפריע. הייתי מוסיף לו כפתור להורדת הבהירות כמו שיש ב-CB1000R למשל.
2.מראות מעוצבות ויפות, אבל את העבודה שלהן הן לא עושות על הצד הטוב ביותר.
3.מוסיף לו לתצוגה מד הילוכים כמו שהגדילו ועשו עכשיו לדגם R. אני אישית הוספתי לבד מחוון הילוכים חיצוני. 150$.
4.ברקס אחורי חלש,כן,ניסיתי אותו בהתחלה כדי ללמוד את האופנוע והוא חלש באופן הזוי. לשמחתי אני לא משתמש בברקס האחורי ולמעשה כל האופנועים שמכרתי היו עם רפידות ברקס מקוריות אחוריות חדשות כך שזה א מעניין אותי.
5.ונטיל זווית 90 מעלות בגלגלים. למרות שהתרגלתי ולמרות שניתן להחליף לכאלה בעלות זניחה.
6.גישה לטיפולים מסובכת יותר מיפני טיפוסי.לא בלתי אפשרי אבל ממש לא כמו יפני.
מה הלאה? לא יודע...כרגע אני לא חושב להחליף...אין משהו אחר שמעניין אותי...לא יודע אם זה טוב או לא, אבל אני מאוהב בו כאילו אתמול הנעתי אותו לראשונה. כוסאומו אני מפחד שהאופנוע הזה יגמור לי את החלום של האופנוע הבא. דבר אחד אני כן יודע-שכנראה לאופנוע הבא שלי יקראו...DUCATI.
ציטוט ההודעה בתגובה