בחודש יוני האחרון הייתי בטיול אופנועים באיטליה על במוו RT1200LC חדש מהניילון. באחת העצירות האופנוע נפל ונשברה רגלית שמאלית foot peg מיציקת אלומיניום.
מהזכרון נשלף סיפור דומה של חברים בטיול בסקוטלנד. מפלס החרדה בשמיים מאיים להכחיד את כל הכיף שבטיול מהמחשבה על החשבון.
אחרי שהרהיטים הפסיקו לזוז אנחנו בדרך לסוכנות במוו הקרובה בווארזה. ווארזה (זאת שמכבי ניצחה ב-77) היא עיר קטנה מפתח תקווה אבל הסוכנות המקומית מביישת את היבואן שלנו בהיקף הכלים, אביזרים וציוד, ומוסך בית מרקחת שניתן לאכול מהרצפה.
סיבוב קצר בין המדפים וברור לי ש XL איטלקי זה לדוגמנית מסלול של ויקטוריה סיקרט. התיישבתי על כורסאת עור רכה ונאנחתי.
חצי שעה עברה, הרגלית מורכבת, החשבון כולל עבודה ו 20% מעמ 57 אירו, או בתרגום לעברית 230 שח.
אני רוכב על אופנוע במוו, וגם האופנוע הנוסף שאני רוצה לרכוש יהיה במוו. היבואן הנוכחי הוא שיפור משמעותי בהשוואה לקודם. אולם, הטענה שמחיר החלפים בישראל גבוה בגלל היצרן אינה נכונה.
לפני כמה שנים יצא לי לעבור ביסודיות על דוחות כספיים של יבואן רכב שלא אחשוף את שמו. הרווחיות הגולמית על חלפים היא דמיונית, ברמה של סוחרי סמים.