נכתב במקור על ידי
Jack_R1
דיון מגניב, אז ברשותך אמשיך. אבל יש כאן 2 נקודות שונות שאתה מתיחס אליהן ומערבב אותן, תן לי שניה להפריד בין הנקודות האלה:
..................
..........
איך שאני רואה את זה - נושא אחד הוא עצם החתונה, מה זה נותן, והנושא השני הוא הערבוב של החתונה ברבנות.
אנסה לתת את נקודת המבט שלי על כל נושא בנפרד:
מה נותנת חתונה שאין בלי חתונה... זה לא בדיוק ניתן לכמת ולא זהה בין מקרה למקרה.
אם, אתה לוקח את המקרה שלי, למשל - התחתנתי עם אישה מארץ זרה, שפגשתי אותה בארץ זרה נוספת, במצטבר גרתי איתה חודש ורבע בכל מיני מקומות בעולם כשהבאתי לה את הטבעת. נראה לך ש"בואי נגור ביחד בארץ, את בסבירות גדולה תחריבי את הקריירה שלך בשביל זה והילדים, אבל לא נתחתן כדי שאם תרצי להתגרש ממני יום אחד - תוכלי, ועל הדרך נעשה את התהליך שממילא צריכים לעבור במקרה כזה עוד יותר ארוך ומייגע" נשמע כמו הצעה יותר מפתה מ"בואי תתחתני איתי ונהיה ביחד לא משנה מה"? ד"א, התחתנו בארץ זרה שלישית, וכל מי שהיה לנו שם בחתונה זאת אחותי עם בעלה שקפצו לבקר. לא היה אירוע בארץ, כי ממילא לא רצינו לעשות אירוע שבו בסבירות גבוהה כל המוזמנים יגיעו רק מהצד שלי. זה לא הפריע לעצם החתונה בשום צורה, ולא היה מפריע גם אם היינו שם רק שנינו. אם אתה רוצה שאנסה להגדיר את זה במדויק - חתונה זה מסמך רשמי שאומר שבטבעת האירוסין שהבאתי לה - התכוונתי לכל מילה שאמרתי. אתה מדבר על סרבנות של רבנות? אני הייתי צריך להתאמץ כדי להוכיח למדינה שאני אשכרה נשוי ולא מזייף. הדוגמה שלי אמורה לסתור לך לא מעט דברים מהתפיסה הקלישאתית משהו, אני חייב לציין, של "מה זה חתונה".
קודם כל, אתה מאושר? לך זה עשה טוב? זה הכי חשוב. מעבר לזה, שוב, אתה בעצמך עכשיו אומר שחתונה זה : "מסמך רשמי שאומר שהתכוונתי לכל מילה" נו? אם זה כל מה שזה אומר אז מה הטעם בלהתחתן? אני לא צריך להוכיח לחברה שלי את המסירות שלי כלפייה באקט של חתונה. ההתנהגות שלי ומה שאני משדר כלפיה מדבר בעד עצמו. לכל הסימליות הזאת אין משמעות עבורי.
וכן, האישור הרשמי הזה משנה, במודע ובתת-מודע, של שני הצדדים.
אוקיי, אתה ואחרים צריכים אישור רשמי, בכיף, עניין שלכם. אני לא רואה בזה שום צורך. מיותר מבחינתי.
מאותה הסיבה שהבאתי לך בהרצאה של דן גילברט - זה הופך את הדברים לבלתי ניתנים לשבירה ברגע, זה נותן רשמיות והכרה - לא בעייני הרשויות, לא בעיניי האנשים, אלא בעיניי הזוג עצמו.
ומה טוב בזה שזה מרגיש "בלתי ניתן לשבירה"? אני מסביר לך שזה הדבר הכי גרוע שיכול להיות בקשר. הרגשה של חוזה שנחתם בין הצדדים, של מחוייבות רשמית. זה, על פי תפיסת עולמי, עושה נזק חמור לכימיה בין בני הזוג ולמשיכה הטבעית. שאין חתונה כובלת, יש מתח בריא בידיעה שבן הזוג יכול לקום וללכת. דבר המונע מבני הזוג להיכנס לשיממון ושגרה שתגרום לירידת הכימיה והתשוקה בינהם. זו הסיבה שיש כל כך הרבה גירושים, כי חתונה נותנת לבני הוג הרגשה של "הכל מובן מאליו, הוא תמיד יהייה פה. אנחנו ביחד לעד" וזה גורם לירידה חדה בכימיה והמשיכה שהייתה לפניי אצלהם, מה שמוביל מהר מאוד לבגידות וגירושין.
כשאתה חי עם חברה שלך וממשיך לחיות איתה - אתה חי במצב שניתן לשבירה ברגע, כשאתה קם יום אחד ואומר לה שאתה רוצה להתחתן איתה - אתה נותן הצהרה שאומרת לעצמך ולה 2 דברים: א) שאתה מוכן לקשר מחייב באמת (וכשיהיו ילדים, תדע מה זה אומר מחייב באמת), ב) שאתה מוכן גם לקבל את התשובה שלה בנושא, כל תשובה - כי אתה סגור על זה עם עצמך.
שוב, אתה חוזר על אותם דברים, פשוט במילים אחרות. כך שאני חוזר על אותם תשובות. שמע ג'יק, זה בסדר שאני ואתה מחזיקים דעות מנוגדות. זה בסדר שאני ואתה לא מצליחים לשכנע אחד השני, זה באמת בסדר גמור. בטח שבטח שאני ואתה שומרים על תרבות הדיון והכבוד ההדדי זה לדעותיו של זה. זה מה שיפה בבני האדם לעומת שאר בע"ח. לכל אחד יש את הדעות שלו, והשקפת העולם שלו.
אני לא צריך להוכיח לחברה שלי או לכל אחת שאולי תבוא אחריה, את המחויביות שלי בקשר בצור של חתונה. בהתנהגות שלי , במעשים שלי, ועצם זה שאני איתה היא כבר יודעת את זה. ואם היא צריכה חתונה מלאכותית כדי לדעת את זה, אז מבחינתי, הקשר ביננו מלאכותי.
חתונה היא לא ערובה לכלום. זה פיקציה. שכל כך הרבה זוגות נשואים בוגדים מתחת לשולחן ומתגרשים, אתה מבין כמה זה כבר לא אמין כיום למכור חתונה כאיזשהי ערובה למחוייבות.
ויותר ממה שאתה צריך את זה - האישה צריכה את זה, היא צריכה את ההתחייבות שלך, ושוב - כשיהיו ילדים, כשתראה מה זה עושה לאישה ולקריירה שלה, כשתראה מה זה עושה לך וכמה קשה להתמודד עם זה - תבין למה.
אני עדיין לא החלטתי דבר לגבי ילדים, אני עדיין לא שם. אני אפילו לא יודע אם אני רוצה. כרגע ולשנים הקרובות לכל הפחות, מספיק לי כלב.
וזה לא קורה היו לרוב כשמתחתנים, ובגלל זה אולי הרבה חתונות נגמרות לא משהו. התהליך המצוי נראה היום ככה: גר גבר עם חברה שלו, סבבה וטוב לו, והוא ממשיך לגור איתה עד שהיא רוצה ילדים יום אחד ואחרי שהיא מעכלת את זה, היא אומרת "טוב, נו, אז אתה מתכוון לעשות משהו בינינו?" - או באופן פשוט מאלצת אותו להתחתן או ללכת.
אין בעיה, אני לא צריך בנות זוג כאלה. זוגיות שהמשכיות שלה תלויה בחתונה, מבחינתי, היא זוגיות מזויפת.
ראיתי את זה קורה לא פעם ולא פעמיים, גם בין זוגות שבסוף דווקא חיים סבבה. יום אחד, כשהחברה שלך תפסיק להיות ילדה (וזה יקרה כשהיא תתחיל ברצינות לרצות ילדים, בגיל 30 ככה, אולי קצת לפני או אחרי), זה עלול לקרות גם לך.
ראיתי את זה גם קורה ומקרוב ואני ממש לא חושש מזה. כרגע לא רואה את עצמי מתחתן, אבל אם מתישהו כן, זה כי זה יבוא נטו ממני. לא כי חברה שלי הציבה לי אולטימטום.י.
אני לא בטוח שאצליח להעביר לך את הנקודה, בגלל שאנחנו מדברים בשפות שונות.
נכון, ואני חוזר ואומר, שאין שום דבר פסול בלהחזיק השקפות עולם שונות, זה אפילו יפה בעיניי.
ללא משקל של חיים מבוגרים, ללא ילדים ומשכנתא והתחייבויות אני לא יודע אם אתה יכול להבין את הצורך של אישה מבוגרת בהתחייבות כמו חתונה וגם לא את הצורך של עצמך, במיוחד אם אתה כותב דברים כמו "שזה עלול ליצור אוירה של כלואים ביחד". ניסית פעם לחיות כשהחיים לא שייכים לך, ואתה אוסף את פיסות החיים הקטנות פה ושם, כשהחיים שלך מתחילים ב-9 בערב ואתה עד אז כ"כ עייף שכל דבר עולה לך על העצבים? זה בערך מה שילדים עושים. אתה בטוח שאתה יודע מה זה בכלל "אוירה של כלואים ביחד"? אתה יודע עד כמה הילדים פוגעים באישה, בעצמאות שלה, בקריירה שלה? על מי היא צריכה לסמוך כדי לספק לה רשת בטחון וגב חזק - על מי שלא היה מוכן להתחייב לחיות איתה? פלא שהנשים של היום נהיות גברים והגברים של היום הופכים למתוסכלים ומיותרים?
שמע , אתה גורם לעניין הילדים והמחוייבות לא להישמע מפתה במיוחד שאתה מתאר כאן רק את השלילי. אתה בעצם אומר במילים אחרות, שאתה מביא ילדים, החיים שלך כבר מפסיקים להיות שלך. ולי, זה פשוט לא מתאים. לפחות לא כרגע. החיים שלי הם אכן החיים שלי, ואני לא ממהר לוותר על החופש שלי בצורת ילדים.
אז כרגע, קרא לי אנוכי, אבל להיכנס למחוייבות של ילדים ונישואין, לא נשמע לי מפתה במיוחד. אולי זה יבוא לי בגיל 50 מי יודע..
דודה שלי נשואה לבחור אמיד בן 70. אין לא ילדים, וגם היום בהסתכלות אחורה, אם תשאל אותו אם יש לו חרטות, הוא יגיד לך שנהפוכו. הוא יצא לטיולים, לא היה כבול לשום דבר, ראה עולם (ועדיין רואה, כל הזמן, על היכטה שלו) וטוב לו וכיף לו. והוא לא צריך שאף אחד יחזיק לו את היד בגיל 80, כי גם ככה רוב הילדים זורקים אותך בבית אבות או נותנים לך איזה פיליפנית ושוכחים ממך. בסוף, כולם מתים לבד, עם ילדים או בלי. אז עדיף לחיות ולמצות כל רגע. ולדאוג שכל רגע יהייה שייך לך. שלא תבין לא נכון, אני מאוד אוהב ילדים, אבל מהצד.
"ימינו אנו",ד"א, שאתה מזכיר כל הזמן, גרועים למדי לדעתי. "העולם המורדני" הלך בדרך מחורבנת וצולעת בהרבה מובנים חברתיים.
אתה יודע זה קצת מצחיק. כי המשפט הזה" פעם היה יותר טוב" הוא כנראה משפט הכי חרוש ותלוש מהמציאות בהיסטוריה של האדם. שהתחילו להגיד אותו מבוגרים כבר בתקופה התנכית. גם אמא שלי תמיד אומרת לי, שהייתה בגיל שלי, אמא שלה הייתה נוהגת להגיד שפעם היה יותר טוב, וגם אמא שלה כנראה אמרה אותו דבר.
כל דור מבוגר חושב, שהדור הצעיר מקולקל. ככל דור מבוגר חושב שפעם היה טוב יותר. כי כל דור מבוגר, שנזכר בילדות שלו, המוח תמיד יעלה לו תחושות טובות. כי האדם תמיד ירצה להתרפק על זכרונות טובים, ולהדחיק את הרעים. ככה המוח האנושי עובד.
אבל המציאות היא, שהיום, במאה ה21, זו התקופה הכי שקטה, הכי שלווה, הכי משגשגת עם הכי הרבה שפע שהיה אי פעם. מאז הרגע שהאדם התחיל להתהלך על הארץ לפני 200,000 שנה. כל חוקר יגיד לך את זה. שזו התקופה הכי טובה לחיות בה. העבר היה ברובו, אכזר, נטול זכויות פרט, אנשים מתו כל הזמן ממלחמות, מרעב וממחלות.
ובעקבות זאת, הקשיים שמערימים כשאחד מהצדדים רוצה להתגרש חלקית מוצדקים - זה כי היום כשגבר ואישה מתחתנים, הם לא באמת יודעים מה הם עושים כי הם לא מבינים ומפנימים את מהות ההתחייבות של האחד לשניה, אפילו לא קרוב. חלקית - בגלל שהממסד הדתי הוא רעה חולה בפני עצמו, מה שמעביר אותי לנושא השני - הקשר שבין הרבנות לחתונה.
הקשר הזה אכן עקום ובאופן עקרוני הממסד עקום, בגלל שהוא שואב את הכח שלו מהממסד המדיני ובגלל שאין אלטרנטיבה. אבל יש אלטרנטיבה שהיא יותר ויותר זמינה היום - לא להתחתן ברבנות. רוצה להתחתן - טוס לכל מקום בעולם שמאפשר לך להתחתן מבלי להיות אזרח (יש מלא כאלה, מיוון עד לאס ווגאס), ותתחתן כמה שאתה רוצה. רוצה אחרי זה לעשות מסיבה בארץ כי זה כיף (וזה כיף) - תעשה, לא רוצה - אל תעשה, רוצה להירשם כנשוי במרשם האוכלוסין - תירשם, לא רוצה - אל תירשם, זה לא קשור בכלל לעצם החתונה. רוצה מסמך שמחתן אותך, לא רוצה להתעסק עם הרבנות בכלל - קמו בארץ מלא עמותות למיסוד הקשר הזוגי, כאלה שמאפשרות לך להתחייב באותה ההתחייבות רק בלי להיות נשוי רשמית ברישומי האוכלוסין. פחות טוב, אבל אם שני בני הזוג אזרחים ישראליים - תכלס כמעט לא משנה היום, ופותר את כל העניין של הרבנות. אפשר לכתוב מפה ועד אילת על למה הרבנות היא ממסד עקום, מהם הגורמים להקצנה הדתית בימינו, האם נישואים אזרחיים זה טוב או לא, וכו' - כל זה מעניין, אבל לא לעצם הדיון הזה, שכאן כל מה שמספיק לדעת - שיש מלא דרכים להשאיר את הרבנות מחוץ לעסק ובכל זאת להתחתן. וכשמגיעים למצב כזה של להתגרש, אפשר להגיד שזה באמת המבחן האמיתי שאומר עם מי התחתנת, וכן, אל תצפה אף פעם שזה יהיה קל ופשוט, כי אם זה היה כזה - כנראה שלא היית מתגרש מלכתחילה.
פה שנינו מסכימים, אם להתחתן, אז עדיף לא ברבנות.
נראה לי שהבאתי לך הרבה דברים להרהר עליהם, ונראה לי שלא תעשה את זה, לא היום. אבל אולי עוד כמה שנים כן. בכלל, צריך קצת מעבר לדף וחצי של כתיבה בפורום שמייגע לקרוא, בשביל לזרוע שינוי תפיסתי אצל מישהו. אבל אני סומך על החיים, רוב הסיכויים שעוד עשור, כשבתקווה אתחיל לגלות איך זה נראה כשהחיים חוזרים לידייך (חלקית) עם ילדים מתבגרים, אתה כבר תגלה למה מהלך החתונה שרד את כל הדרך האנושית והגיע עד היום.
שמע אל תגיד עליי נואש, מתישהו , מקווה בקרוב, יהייה לי אופנוע ראשון, וייצא לך לדבר איתי על הכל באיזה מפגש רוכבים על כוס קפה.
ציטוט ההודעה בתגובה
הרשאות פרסום