מי היה מאמין - טראמפ מנצח

[מצמץ]

להבנתי הבוחרים שלו זה הרבדים הנמוכים של מעמד הביינים.
אותם אלו שאיבדו את מקור פרנסתם בשל תהליכי הגלובליזציה (בדומה לארץ הקודש בה מפעלי הטקסטיל עברו לירדן או סין - למעט בדימונה).
הקריאה שלו לעצור את ההסכמים הכלכליים עם מקסיקו נובעת בשל ההבנה הזאת.
התהיה שלי איך ההתנגשות בין התחרות מול המוצרים הזולים מהמזרח ואולי אירופה והתייקרות ( אני מניח שבלתי נמנעת) תשפיע על ארה"ב?

תשארו בשטח נראה לי יהיה מעניין

הבוחרים של המפלגה הרפובליקנית היא ככלל אוכלוסיה שמרנית ממעמד הביניים. העניין הוא שכמו במקרה של אובמה, הבוחרים הצביעו למועמד להבדיל מלמפלגה כשטראמפ מתמקד בסוגיות שמעניינות את הציבור כגון הכלכלה הרעועה, סוגיית הפוליטיקלי קורט המאוסה, האפליה המתקנת הלא מאוזנת, שירותי רווחה לפרזיטים ועידוד לכאורי בהבלגה מול כניסה והשתקעות זרים בארה״ב שלא כדין (למשל, סבסוד ציבורי וסיפוק שירותי חינוך לילדי שוהים לא חוקיים, הבלגה בגירוש ועוד) דברים אלו השפיעו באופן ניכר על הבוחרים לרבות העובדים הנפגעים כפי שציינת שמתמודדים מול חזית יצרנית מחוץ בתצורת סין בעודם מתמודדים בחזית פנימית בתחרות על עבודות לאו-טק (עבודות זבל תמיד יעשו ע״י זרים ומהגרים ממעמד סוציו אקונומי נמוך). כך שלהבדיל מהמצביעים המסורתיים, יכולת הפעם לראות מצביעים מכל שכבות החברה.

באשר להסכמי הסחר וכיו״ב. התוכנית הלכאורית של טראמפ שמתרכזת ברובה בסין, היא להטיל מס חברות משווה על יצרנים אמריקאים שעברו לייצר בסין וירצו למכור בארה״ב. היינו, כיום יצרן שמייצר בסין משלם מס מופחת מבארה״ב ויש לו פחות עלויות מאשר ליצרן בארה״ב לרבות סבסודים. הקונספט של טראמפ הוא למסות סחורה מיובאת (כאן גם נכנס עניין אירופה) כך שהעלות לרבות המס בפועל יהיו זהים לאלו שמיוצרים בארה״ב. דבר זה יתמרץ חברות בארה״ב להשאיר ולהקים מפעלים בתוך ארה״ב וליצור מקומות עבודה וכן להגדיל את המסחר הפנימי והכסף שישאר בתוך המדינה (אומנם הדולר יעלה, היצוא יקטן והמחירים יעלו, אבל מצד שני גם יהיה לאזרח הממוצע יותר כסף בכיס).

יתרה מזאת, ככלל ליצרן יש אינטרס לגייס כוח אדם מקומי ששותף לו מבחינה אידיאולוגית וערכית (יש הרבה אמריקאים שהיום קונים באופן מקומי ופטריוטי על מנת לתמוך בקהילה ולמנוע סגירת חנויות מקומיות) כשלצד זאת יש לו בנוס בכך שהוא אינו נאלץ לסכן את קניינו הרוחני ולשתף את הסינים במידע, טכנולוגיה ומשרות מפתח (חברות זרות לרוב נדרשות ליצור קשר עם שותף מקומי בסין, לשתף במידע וטכנולוגיה וכן להעסיק כוח אדם מקומי בדרגים שונים ביחס מסויים). איך מיישמים את זה בדגש על שינוי הסכמי הסחר... זה כבר עניין אחר ובעייתי שגם קשור לערך הדולר שקשור לנפט וכיו״ב. בקיצור, ארה״ב למעשה תבדל עצמה מיתר העולם.

נ.ב.
מעבר לכך שהסקרים לבחירות היו מוטים לרבות פרופוגנדה בגרוש, רשתות המידייה הצניעו (בלשון המעטה) מעיני הבוחרים מידע מהותי שהוא מספר קולות הבוחרים המתנדנדים ו/או שאינם ידועים. היינו, הם אמרו לציבור ש״מהמידע, תוצאות עבר, המדגמים והסקרים שברשותנו, ככלל יש מספר מדינות מתנדנדות אך שהרוב מצביעים להילארי ולטראמפ אין סיכוי״ (לצד כתישת טראמפ במידייה). זאת להבדיל מלומר ש״אנחנו יודעים שמתוך כ-75% מצביעים גיב אור טייק שפחות או יותר ידוע למי יצביעו, אנו חוזים שהרוב מתוכם יצביע להילארי״.

מדהים לא פחות, הוא שהיה לנו דה-ז׳וו לבחירות בישראל עם מידייה שהכתיבה לנו את רוח העם וקולות הבוחרים לרבות טראמפ וזריעת הפחד מהמצביעים ההיספנים... דבר שהוא די מפחיד כשחושבים על זה...

[levil]

הקונספט של טראמפ הוא למסות סחורה מיובאת (כאן גם נכנס עניין אירופה) כך שהעלות לרבות המס בפועל יהיו זהים לאלו שמיוצרים בארה״ב. דבר זה יתמרץ חברות בארה״ב להשאיר ולהקים מפעלים בתוך ארה״ב וליצור מקומות עבודה וכן להגדיל את המסחר הפנימי והכסף שישאר בתוך המדינה (אומנם הדולר יעלה, היצוא יקטן והמחירים יעלו, אבל מצד שני גם יהיה לאזרח הממוצע יותר כסף בכיס).

זה לא כל כך מסתדר עם עליית מחירים, או שהאזרח הממוצע יתרושש יותר מהגידול בהוצאותיו עקב ההתייקרויות או שהיצרן הממוצע יתרושש עקב
הקטנת ההוצאות של האזרח ההממוצע שזה מה שסביר מאוד שיקרה והתוצאה דפלציה,
כדאי לקרוא את הראיון עם יאניס ורופיקס
קטע מתוכו:
"
בוא נדבר לרגע על גורמי העומק. מה מסביר את גל ההקצנה שאנחנו עדים לו כיום?"בשתי מילים: הדפלציה הגדולה. ב־2008, בעקבות קריסת המגזר הפיננסי, שהחלה בוול סטריט כמו תמיד, החל המיתון הגדול. בכלליות, לא אפשרו למיתון הגדול להיהפך לשפל הגדול, אם כי זה כן קרה במדינות כמו יוון או פורטוגל. הדרך שבה נמנעה הידרדרות לעוד שפל גדול היתה כמובן מדיניות הכסף הקל של הבנקים המרכזיים, שנקטו בה הבנקים המרכזיים של יפן, ארצות הברית ובריטניה. והרבה הרבה אחרי זה גם הבנק המרכזי האירופי."אבל המדיניות הזאת לא היתה מסוגלת להמריץ את ההשקעה בכלכלה, ואנחנו מצאנו את עצמנו עם הנתק הגדול ביותר בהיסטוריה הקפיטליסטית בין חיסכון להשקעה. החיסכון נמצא ברמה הגבוהה ביותר ב־300 השנה האחרונות, ואילו ההשקעה נמצאת ברמה הנמוכה ביותר. לכזה חוסר התאמה יש נטייה לדכא את שערי הריבית אל מתחת לאפס, ולדכא גם את המחירים ואת המשכורות. כך הגענו למצב שאני קורא לו הדפלציה הגדולה."וכדי להשלים את התמונה: דפלציה מולידה מפלצות. עליית הקסנופוביה, האנטישמיות והקנאות באירופה בשנות השלושים של המאה העשרים היתה תוצאה של דפלציה. זה מיתוס שהדברים האלה היו תוצאה של היפר־אינפלציה. בשנות העשרים, במהלך תקופת ההיפר־אינפלציה, הנאצים והגזענים לא הצליחו. הם קיבלו דחיפה רצינית ב־1930–1932 תחת הקנצלר היינריך ברונינג, שנקט מדיניות צנע, וגרם לדפלציה גדולה. ואז אנשים גאים החלו לנופף באצבעות מאשימות, מוסרניות וגזעניות זה כלפי זה. הם חיפשו שעירים לעזאזל, במיוחד יהודים, אבל לא רק: האחר, השונה, הזר. לא הרבה לאחר מכן גלשה כל היבשת לטירוף."וזה מה שקורה עכשיו. וול סטריט קרסה ב־2008, שזה 1929 של דורנו, ועכשיו יש לנו דפלציה גדולה שמולידה מפלצות. ורוב היצרים שמופנים לפוליטיקה מופיעים שוב כקנאות, קסנופוביה ודיסאינטגרציה. הכוחות הצנטריפוגליים צוברים כוח".