אני הייתי שליח, מלצר, עבדתי בהובלות ובניקיונות, בכל אחת מהעבודות האלו נתתי את המקסימום כאילו זה תפקיד חיי - כי רק ככה אני יודע לעבוד. ציפיתי לקבל טיפים אבל בפועל קיבלתי ממש מעט. אולי זה בגלל שלא עבדתי בתל אביב... בירושלים וחצור המנהג פחות מושרש.
אני עובד בשרות לקוחות כעשרים שנה. קיבלתי מכתבי תודה מרגשים והזמנות, שלא מימשתי, להתארח בכל העולם מלקוחות אסירי תודה. אבל לא טיפים. אני עובד קשה, דואג שהלקוח יהיה מרוצה ולא מקבל חמישה שקלים. השליח של דומינוס עשה את העבודה שלו במינימום - למה מגיע לו? אם היה יורד גשם אז עוד מילא אבל שלשום היה יום יפה. לא מבין למה אני צריך לממן אותו. סליחה, מי שאני מממן באמת זה את המעסיק שלו - תאגיד פיצה בינלאומי ששווה מיליארדים. דומינוס צרכים את החמישייה שלי? שייזדינו.

אתה אומר שמתן טיפ גורם לך הרגשה טובה. "החיוך שלהם על הפנים שווה הכל". אז תתן להם כסף אין בעיה. ההרגשה הטובה שלך מלשחק כאילו אתה פילנטרופ או אוליגארך היא מזוייפת. אני לא שואב הנאה מכך. החיוך שלהם שהם קיבלו מתנה משמים, בלי שום סיבה, יכול להתלוות במחשבה "מי זה הפראייר הזה שמחלק לי כסף". גם אם תלך ברחוב ותחלק לאנשים כסף תקבל חיוכים. לך על זה. אני במקום זה כשאני מחוייב למלא דלק בשרות מלא אז אני ממלא בכל זאת בעצמי ויכול גם להגיד תודה. מעבר לזה אני לא צריך לשלם לתשובה עזרה במימון העובדים שלו - אני משלם מספיק על הדלק.

אני נותן עדיין טיפים. יותר מידי. אבל כל שרשור כזה מחזק אותי וגורם לי לתת פחות בלי להתבייש. תמשיכו ככה.