ציטוט ההודעה בתגובהלא החלטי.
שום מגזין דו-גלגלי מודפס לא יכול להיות כלכלי בישראל, ואת זה אני אומר אחרי עשרות מודלים שעשינו לאורך השנים.
ברבות משיחות החולין בפאב ע"י הקסדות והאופנועים המרוחקים מועלים מדי פעם
שמות של אלה שהיו ואינם ובכללם גם ירחוני הרכב למיניהם והגדול שבהם "מוטו".
לאלה שנולדו בתקופות אחרות ולא מכירים את ההתרגשות והריצה לתיבת הדואר על
מנת לבדוק האם הגיעה סוף סוף החוברת המהוללת, הפתיחה של העטיפה וריח הנייר
הטרי, קשה יהיה לי להסביר. אבל נשאלת השאלה, האם עדיין יש מקום בעולמינו למילה
הכתובה בדפוס?
האם פס מהעולם הצורך בחוברות מוטוריות, או שיש מקום גם בתוך שפע המסכים
הדיגיטליים, גם לפינה שפויה אחת?
פעם, האופנועים היו מברזל והרוכבים מפלדה!
לא החלטי.
שום מגזין דו-גלגלי מודפס לא יכול להיות כלכלי בישראל, ואת זה אני אומר אחרי עשרות מודלים שעשינו לאורך השנים.
אם היית מביא לי מגזין כזה בחינם כולל משלוח עד השרותים - כנראה שלא הייתי קורא בו.
ומה קורה בעולם הגדול?
פעם, האופנועים היו מברזל והרוכבים מפלדה!
מסכים עם אוריער. מניסיון עם מגזין שרותים כתוב שעדיין מודפס על נייר (בלייזר), בשלב מסויים הוא פשוט היה נערם, לפעמים עוד בשקית שלו, כשהדיגיטלי היה מועדף עליו כחומר קריאה. לא בטוח שיש לזה עוד מקום בנוף האלקטרוני, בדיוק כמו טלפון חוגה או עיתון יומי.
בעשור האחרון מגזינים קטנים נסגרים ונעלמים, מגזינים גדולים מצטמצמים והתפוצה יורדת בהדרגה.נכתב במקור על ידי השושנים
לא רק במגזינים דו-גלגליים אלא בכל תחום.
גם מוטו, שבשנים האחרונות שלו היה חלק מקבוצת מגזינים על אותה התשתית (מערכת מורחבת, גרפיקאים, אנשי שיווק, דפוס וכו'), היה הפסדי - ולכן נסגר.
חוץ מנוסטלגיה, אין בזה שום הגיון ושום יתרון. לא כלכלי, לא פרקטי ולא מעשי.
במדיה דיגיטלית אין הגבלה לתמונות שניתן לשים בכתבה, אפשר לשים וידאו למשל, אפשר להגיב ולהתדיין, יש הרבה יותר אופציות לשים אינפורמציה שאין במגזין, יכולת גבוהה יותר לחפש מידע ולהשיג מידע, אורך חיים גדול יותר ובעצם בכל פרמטר סמארטפון\טאבלט\מחשב אישי יתנו חוויה טובה יותר.
שושנה, הבעיה מתחילה בניסוח הכותרת : "הטירוף הדיגיטלי" רק אומרת לי עד כמה אתה מנותק מהמציאות של ה 20 שנים האחרונות בערך,
צריך להיות קצת מטורף בשביל להתייחס ב 2016 לעיתונות אלקטרונית כאל סממן של "טירוף דיגיטלי" כאילו המצב הנורמלי והרגיל בחיי היוםיום היא של מגזינים מודפסים ויקרים
שאפילו דגים אי אפשר לעטוף בהם, (לפחות בזה הם משתווים לעיתונות הדיגיטלית) והיוצא דופן הוא כתיבה באינטרנט, אתה יודע, המדיה המוזרה והנידחת ההיא שאתה מתנייד בה יום יום.
נערך לאחרונה על ידי levil; 30-11-2016 בשעה 11:27.
רן ענתיקה
הוא חושב שהארלי זה אופנוע וקאסטום קרוזר טוב לישבן.
הוא שייך לרומנטיקה של דור הנפילים בהם מנהיגים היו עומדים על הראש.
מצאתי על מה לקטר הוינקר של ימאהה נושר!!!
SIC TRANSIT GLORIA MUNDI
חבל על העצים והדיו והמכונות שחותכות ומדביקות ומדפיסות והמשאיות שמובילות והשליחים והדוורים. פשוט בזבוז.
נערך לאחרונה על ידי nihrider; 30-11-2016 בשעה 14:47.
הרמה של מוטו בשנותיו האחרונות הייתה נמוכה להחריד. ברור שאף אחד לא מוכן לשלם על זה.
כדי שבעידן דיגיטאלי קוראים יישלמו על מגזין מודפס - הוא צריך להיות הרבה מעבר ל"מגזין שירותים". אם היה מגזין ששווה ארונית משלו שאליה נאספים הגיליונות, שאותם אתה מוציא די פעם בשקיקה לקריאה חוזרת (כמו אוסף המוטו שלי, שכולל את רוב הגיליונות מהראשון ועד ~250, שמהם עד גיליון 100 ומשהו זה ה"מוטו" האמיתי מבחינתי) - אני, באופן אישי, הייתי מוכן לשלם על זה, כל עוד המחיר סביר. אלא שבישראל כרגע אף אחד לא עושה משהו ברמה כזאת.
סתם כדי להמחיש - לפני מספר שבועות, שילמתי דמי הרשמה לשנה על גישה למבחנים באתר רכב רוסי (באינטרנט). בשבילינו זה כסף קטן (סדר גודל של 150 שקל לשנה, אם אני זוכר נכון). אני כבר מזמן לא חולה רכב - אבל התוכן טוב כ"כ, שלא אכפת לי לשלם על ההנאה שבלקרוא את החומרים שעשויים לעניין אותי. ככה עיתונאות רכב צריכה להיראות:
https://autoreview.ru/
מי שלא שולט בשפה, מוזמן להשתמש בגוגל טרנסלייט. עכשיו תשוו את זה למה שיש בארץ...
Ducati Multistrada 1100
Alfa Guiletta 1.4 Manual
זכית ב"התגובה הטובה של היום".
יש לכל דבר את ההיתרונות והחסרונות שלו.
זה כמו פיתוח תמונות של פעם לעומת צילום בטלפון של היום
היום המצלמות יותר נגישות (אולי יותר טובות) אפשר בלי בעיה לצלם כמעט בלי סוף תמונות וסרטונים
פעם תמונות היה משהו יותר מורכב. כל תמונה היית שוקל לפני שהיית מצלם אותה. לא באמת היית יודע מה יצא מהתמונה! בסוף היית מכין אלבום ופעם בתקופה שמשהוא חדש היה נכנס הביתה היו מראים לו את התמונות מהעבר.
אני חושב שזה אותו דבר לגבי ירחונים ואינטרנט. פעם מכל ירחון היית רץ לדואר לקחת אותו. לפעמים היית מסתכל על כל תמונה איזה 15 פעם וקורא כל כתבה לעומק.
היום יש כל כך הרבה חומר לקריאה וכל כך הרבה תמונות מדהימות . אז לכל דבר יש היתרונות וחסרונות אבל אולי "מרוב עצים כבר לא רואים את היער"?
ואולי הקדמה כבר יותר מתאימה ואין באמת מקום לירחונים?
אני די אמביוולנטי לגבי הענין הזה משום שמחד אני לגמרי מזדהה עם התגובה המצוינת של levil,
מאידך - אני גם לגמרי הייתי רוכש מגזין מודפס עברי.
הנוסטלגיה חזקה ויש משהו מאד כיפי ומהנה בקריאת מגזין. חוויה שאין ממש במדיה דיגיטלית.
הבעיה שזה לא רלוונטי בעידן שלנו. זה נחמד להתענק על הרומטיקה הזו של המגזינים המודפסים והקרבורטורים אבל אנחנו כבר בעידן שונה לגמרי.
Aprilia Tuono V4 1100 Factory
be a racer club
הרשאות פרסום
