1. תשתיות: במקרה הטוב אינן מסבירות פנים לרוכב. קח קטע קצר ביותר באורך מדוד של 3 ק"מ על כביש 4 המצוי בין צומת גן יבנה לעלייה על מחלף אשדוד . תמצא שם חריצים שאם תכנס עם הגלגל הקדמי הוא עשוי להבלע בתוכו, הפרשי גבהים בנתיב השמאלי בצידו השמאלי באופו כזה שהם מטלטלים את האופנוע - וזה בלשון המעטה מפחיד אם אתה לא מוכן. במפרים "טבעיים" שמנדנדים את האופנוע וגורמים לאחיזה פחותה.נכתב במקור על ידי Paz
2. הנהג הישראלי: מאחר ואני רוכב כמעט רק בבינעירוני אני שם לב לכמות הנהגים המסמסים במהירות 100+ .. מתעסקים בטלפון, הרכב גולש מנתיב לנתיב.. לא קשה להריח את החלאות. נהגים לא מאותתים במעבר נתיב, חותכים בפראות ...
3. הרוכב הממוצע - זה עם הכפכפים הגופייה והמכנס הקצר , במרבית המקרים תראו אותו על קטנוע ... מישהו אמר טימקס? מזגזג בפראות מימין ומשמאל. עוקף בפראות את מי שרוכב על השוליים.
אז כן, יש לנו חלק לא מבוטל בתאונות. אני הגעתי להחלטה מושכלת לרכוב לאט יותר זהיר יותר, לרדת לשוליים רק אם יש פקק שכמעט עומד לחלוטין. לא לעמוד לפני הרכב הראשון ברמזור בטח ובטח לא על מעבר חצייה כשאני אחת ל ... רוכב בעיר. אני מודע לכל בלימה חריפה שאני מבצע ומנתח אותה במה שגיתי - הבלימות הללו נדירות מאוד. לא מזגזג בין נתיבים, יוצא 10 דקות מוקדם יותר ומגיע לעבודה בזמן. גם בבית יודעים שאם בעבר הייתי תופר את ראשון אשדוד בפרק זמן קצר מאוד שהשתיקה יפה לו, כיום אני רוכב רגוע רגוע.. לא ממהר לאף מקום. הכלים ימתינו בכיור, הכלב יחכה לטיול, התוכים יקבלו אוכל ואגזום את הדשא עם פחות 15 דקות של אור.. מקסימום אמשיך למחרת. שום דבר לא שווה את החיים והחרות שלי.
עברתי תאונה לפני 6 שנים, נשארתי נכה לכל החיים, אין לי שום כוונה להשאיר את ילדי יתומים... או שיטפלו בי כנכה בגלל שהייתי אנוכי והשתוללתי על הכביש.. בכל זאת התבגרתי ו 53 שנותי מביאות אותי לתובנות שלא היו לפני כעשור...
יחד עם זאת, הנהג הישראלי מסכן אותי לכן אני עושה כמיטב יכולתי לשרוד ולרכוב בצורה נכונה וזהירה.
ציטוט ההודעה בתגובה