טוב....
אז בשנות השבעים, כלכלן בשם ג'ורג' אקרלוף, ביצע עבודת מחקר די מקיפה בכלכלה התנהגותית שמטרתה הייתה למעשה להראות, כי כאשר קיימת אסימטריה באינפורמציה בין משתתפי שוק, איכות הסחורה בשוק יורדת....
בעברית: כשהמוכר (לדוגמא) יודע משהו שהקונה לא יודע, המוכר ינסה לדחוף לקונה משהו באיכות נמוכה יותר.

טוב זה נשמע די ברור מאליו, כן?
אבל לך עכשיו תוכיח את זה מדעית, וגם תזכה בפרס נובל (בפרס נובל הוא זכה בשלב מאוחר יותר ועל משהו אחר ....)

אז אקרלוף פרסם מאמר והדגים את התאוריה שלו על אישימוטו, טוב נו לא באמת על אישימוטו, אבל באמת מאד מאד קרוב: על מגרשי מכירות למכוניות יד 2.

להלן התאוריה:
בסוכנות שלנו יש שני סוגי אופנועים, אופנועים במצב טוב (אפרסק) ואופנועים במצב רע (לימון).
הרוכש הפוטנציאלי לא יודע להבדיל בין לימון לאפרסק, )זה נכון שיש בדיקה אבל לא כולם עושים את הבדיקה וגם כמו שכתבו כאן מלמעלה יודעים שבבדיקה יכולים להתפספס הרבה דברים) ולכן מוכנים לשלם את אותו המחיר פחות או יותר על אותו סוג אופנוע.

במצב זה למוכרי האפרסקים אין שום טעם למכור את האופנוע שלהם בסוכנות הטרייד והם יחפשו לעצמם זירת מכירה אחרת.
ככל שיותר מוכרי אפרסקים יעזבו את זירת המכירה, הרצון של הקונים לשלם על כלים באותה הסוכנות ירד עוד יותר... ולפי התאוריה של אקרלוף סופו של השוק הזה לקרוס.
או במקרה של הסוכנות שלנו...לפשוט את הרגל.

נשאלת אז השאלה, מה קורה עם אישימוטו? בחיי אותי דפקו שם בשנת 2002 והנה הם עדיין מוכרים וסוחרים:
1. במודל של אקרלוף לא נלקחה כנראה תופעה של "פראיירים מתחלפים".
2. צריך לקחת בחשבון גם ראייה גלובאלית יותר, זאת אומרת האם היום קונים בסוכנויות הטרייד האלה יותר או פחות מבעבר

אבל לסיכום... תובנה שבהחלט אפשר לקחת מ"The market of Lemons" של אקרלוף.... אל תקנו אופנוע בסוכנות טרייד