כשאתה עושה עם האופנוע את מה שהוא אמור לעשות, אתה מקבל תמורה מלאה, תן לו נסיעה בזוג עם ציוד ומזוודות
כביש פתוח מחוג הסל"ד על 5100 קצת לפני המקום שמשחרר את כל הסוסים החוצה, ויש לך מכונת טיולים מהירה,
נוחה ומשלמת, הוסף על כך כביש פתוח יחסית ומסלול ארוך (י-ם אילת) ג'ינג'ית אחת, מוזיקה נבחרת בקסדה, ואף
אחד ללא הזהיר אותנו מהמפרפרים. סיבוב קל של ידית הגז מעיף אותך קדימה במהירות פליליות לצורך עקיפה בטוחה.

יש חברים של אופנועים, איתם הכל פשוט, הדרך אותה דרך הכביש אותו כביש, המהירות אותה מהירות, והעצירות אותם
עצירות ויש חברים של מכוניות, אז כבר הכל יותר מסובך, הבנות ירדו כבר ביום רביעי בטיסה לאילת, הגברים התארגנו
על רכבים הג'ינג'ית ואני יצאנו ביום ה' ברכיבה, עצירה ראשונה בלידו לתדלוק, ומשם לכל אורך כביש 90 דרומה, פשוט
כייף אחד הכבישים האהובים עלי, גם מהנה לרכיבה גם נוף מושלם, וגם כלי מתאים, בקסדה שר לי קני רוג'רס על המהמר
ושירי המערב הפרוע, שום דבר לא מכין אותי לפיצוץ ואז משום מקום, פאצצצץ החלק השמאלי של המשקף מתכסה בחומר
צהבהב מגעיל שחוסם לי שדה ראיה אני משתדל להסתכל מצד ימין כשפרפר נוסף מחליט להתאבד לי על המשקף וחוסם
את שדה הראייה שנותר, עוצר בצד ומנקה את המשקף, אלפי פרפרי חוצים את הכביש ואף דובי דורבמן לא מלמד אותם
להיזהר. עצירה שנייה אחרי המלונות הפעם רק לצורך ניקוי התרוקנות ושתיית משקה אנרגיה, בחור מבוגר מאמריקה מבחין
באקדח למותני ומתחיל לדבר איתי, הנ"ל חובב כלי נשק וטייס בעברו במלחמת ויאטנם היה מדריך טיסה וקברניט באמריקאן
אייר ליין איש מעניין. ממשכים משם על ל-101 כושי, עוצרים כי הרעב מציק, ולפני שאנחנו בכלל מבנים אנחנו כבר עוקפים
את טור המכוניות בכניסה לאילת, פשוט כייף, הזמן שם עובר במהירות מדאיגה, ואנחנו כבר על האופנוע חזרה שממתיק לנו
במעט את החזרה לשיגרה, קצת לפני העליה לכיוון מצפה רמון שיירה ארוכה של כלי רכב לאורך כמה ק"מ, עוקף במסלול
הנגדי עד לשוטר שמורה לנו לרכוב לכיוון מצפה רמון תאונה וכביש 90 סגור, בצומת מנוחה התחברנו שוב והמשכנו עד חצבה.
קפה עודה וממשיכים ביחד עם השמש השוקעת, פנסי הערפל עושים עבודה מופלאה, עוד עצירה אחת בלידו לתדלוק ופיפי
ואנחנו בבית, צילום אחד של הספידומטר על 20000 ק"מ וזהו אנחנו בבית כייף של אופנוע כייף של דרך וכיים של חברה!