5100 ק"מ

בכל פעם שהרכיבה היא לא מנהלתית מכאן לשם ומשם בחזרה, יש לי יותר זמן לעצמי.

יש כאלה שיעדיפו מוזיקה באזניות, אחרים ינצלו את הזמן לתרגל מצבים כאלה ואחרים,
שיחות בטלפון, אני מעדיף לשמוע את הסיפור של המערכות, כן, מערכות האופנוע מספרות
לנו כל הזמן סיפורים על עצמם, צריך רק לדעת להשיב.

המנוע יודע לדבר, בהתחלה הדיבור שלו קצת צעקני, צפוף משהו, לוקח הרבה אנרגיה, עד
שהוא נרגע, מתרגל לעצמו מסדר נשימה, ואז הוא פשוט שר ואני מנצח עליו, רגוע מגרגר בנועם
רגע עצבני נובח ומיילל לשמים, רגע כועס וצורח ומיד שקט מטרטר בנחת. הכל בזכותי.

לכיסא מוזיקה משלו, חורק קצת כשאני משנה תנוחה, נלחץ מתייצב ונרגע, לגיר קצב אחר,
מצטרף לתזמורת בקליק, שורק בנועם במצבים מסוימים, ונותן רקע נהדר לשאר. קונצרט שמשתנה
בכל רגע נתון.

למדתי מהר מה טוב לו ומה פחות, מה אני מעדיף וממה להימנע ואנחנו חיים בהרמוניה נדירה ותוססת.

מי צריך מוזיקה שיש כאלה חברים.