13755 ק"מ מחר יום הולדת

את הטסט השנתי יהיה לי קשה לשכוח 9/11 מחר זה יום העליה לכביש של האופנוע יום ההולדת שנה של העולל
האופנוע "הפסיד שנה" כי הרבה לפני יום ההולדת שלו עלה דגם (זהה) 2018.

את רוב הקילומטרים עברתי ברכיבה פתוחה, טיולים ומעט מתוכם בעבודה שגרתית, ככה זה כשאתה גר בסמוך למקום
העבודה ורוב עיסוקך הם בתחום העיר הקטנה.

את חגיגות ההולדת החלטתי לפתוח ברכיבות זריחה שאהובה עלי במיוחד, הארץ הקטנטנה שלנו יכולה להציע מעט מאד
כבישים חדשים יחסית לכמות הק"מ שהאופנוע צובר, וחרישת כבישים מוכרים מתחילה לשעמם בסופו של דבר.

את המדבר אני אוהב, את השקט את המרחבים את הנוף הפתוח, הצבעים שמושפעים ישירות מזוויות השמש והריח
המיוחד, הבעיה היחידה במדבר זה החום והאבק, הפתרון פשוט ועוטף בתוכו בונוס נוסף, רכיבה לפנות בוקר.

מי שלא רכב בכביש 90 דרום בואכה ים המלח בתוך הכתום הכתום הזה מי שלא ראה את היעלים בצידי הכביש
מטפסים חזרה למדבר ולהרים, לא מבין טעמה של רכיבה במדבר.

האוויר צונן, הצבעים אדירים, והכביש פרטי.

זה מתחיל בשעות החשכה, הכביש כמו משחק מחשב מבריק לך את הנתיב, העין רואה רק עד שולי הכביש היכן
שהפנסים צובעים אותו בצהוב, משיך באופק מתבהר ושופך אור רך על המדבר והים ואז מתחיל הכתום:







המדבר אף פעם לא משעמם, והסיבובים לערד לא היו יכולים להיות טובים יותר, האופנוע מבקש עוד ועוד ורק השכל הישר
יודע למתן את תחושת החגיגה וההתפוצצויות הקטנות במוח. תענוג צרוף. הכוח הבלתי נגמר התגובה המידית ללחיצה על
הכידון והאחיזה של הבריג'סטונים הנהדרים בכל זווית. מאוחר יותר כשנעצור יהיה כבר ניתן לראות את ההתקדמות בפס הבלאי
לכיוון סוף הצמיג...

כשאני עוצר אח"כ בבית שומע עדיין את פיצפוצי השמן במנוע, מעביר מבט על גופו המאובק ומלא הברחשים המרוחים
של האופנוע, וחושב שבעצם אנחנו כבר שנה ביחד, אני יודע שזאת הייתה הצלחה ואחלה הכנה ליום ההולדת, ומזכיר לעצמי
כי ישנה גם מחר רכיבה ואני עוד לא יודע לאן...