15514 ק"מ

אני שונא שינויים, אומרים שבכדאי לשרוד בעולם משתנה חייבים לדעת להגיב לשינויים ומהר, אני לא יודע איפה זה מציב אותי.
כשהדבר הקבוע ביותר בחיינו זה השינוי.

אני שונא שכשאני מדליק את המחשב משהו משתנה לי, שונא כשהטלפון מקבל עדכון הוא שוב לא אותו דבר, כשתוכנה שאני אוהב
לעבוד איתה "משתרגת" ואני לא מוצא את הידיים והרגלים. שכל דבר טוב ברור ומוכר מקבל לפתע שינוי הופך לזר.

את השכונה שגדלתי בה אני כבר לא מכיר, בבית של סבתא וסבא שלי, זה שהייתי פוקד כמעט כל יום, כשסבתא הייתה מחכה לי בחלון
רק בכדי לראות שאני מגיע ורצה לפתוח לי את הדלת עוד לפני שטיפסתי לקומה הרביעית, גרים עכשיו אנשים זרים, הם לא יפתחו לי
את הדלת, יחבקו אותי וימלאו אותי בכל טוב, הפסקתי לעבור שם. בשדות שהייתי משחק רץ וקופץ נבנו בניינים מכוערים. הבתים הקטנים
נמוכי הקומה נהרסו ונבנו במקומם מפלצות נדל"ן. ברכת מלון דיפלומט שבה העברתי כמעט שני עשורים מחיי, שזה אולי המקום הכי
מאושר בזיכרון ילדותי נהרסה והפכה להיות השגרירות האמריקאית הכל משתנה לי מהר מדי. נשארו הזיכרונות וגם הם כבר לא בהירים
כשהיו.

הדבר הקבוע שעובר אצלי לאורך השנים היא אהבת הרכיבה, התיור הרגשת הרוח בפנים והאוויר החופשי ממסגרות. אני לא חייב לרכוב
מהר, אני לא חייב לרכוב בקבוצה, אני לא חייב לרכוב הרבה זמן, אבל אני חייב לרכוב. כי כשאני רוכב, הכל מסתדר נכון, השכונה חוזרת
בדמיוני לשכונה של פעם, האנשים שכבר לא פה עדיין עושים לי שלום מהחלון, סבא וסבתא במרחק נגיעה ואני כמעט יכול להרגיש אותם.
העולם נעצר ואני יכול להוריד רגל לעצור ולתת לו להמשיך בלעדי. לסובב אותו לאחור ולנסוע אחורה בזמן לתקופה אחרת לקצב אחר.

הכלים מתחתי התחלפו, אבל אני לא שכחתי אף אחד מהם, זוכר את התנוחה, את הרעש האופייני את הבעיות הקטנות של כל אחד ואחת.
זוכר איפה היינו ואיפה עצרנו, זוכר ויודע שהם חלק ממני, אצל רובם היית האחד לתקופה מסוימת לכולם היה עבר ואני הייתי עוד רוכב
על ציר הזמן שלהם, והם על הציר הזמן שלי נקודות שמחה וחלק מפיסות חיי.

על הורסיס אני הראשון, הוא גם הראשון החדש שקניתי, אין לו היסטוריה ואנחנו כותבים את העבר שלו ממש עכשיו, ביחד, צעד צעד.

יצאנו בבוקר הג'ינג'ית ואני החוצה להתאוורר שהרי אין דבר טוב יותר מבוקר שבת סתווית צוננת של חודש אוקטובר לפתוח את הנשמה.
כולם יצאו היום לרכוב, צו שעה אלוהי, כי מי שלא רכב היום הפסיד יום מושלם לרכיבה, הרי ירושלים ניגנו סימפוניה מושלמת לאגזוזים
ומנוע, וכולם היו שם, הרבה מאד זמן לא ראיתי בארץ כמות כזו של רוכבים במקום אחד, כמו בערב ראש השנה. היום השינוי לא היה
נורא כל כך...