16530 ק"מ

כשפתחתי את השרשור הזה, חשבתי מן הסתם שהוא יהיה המשך לשרשורים האחרים של כל הכלים שהיו לי.
שוכני הפורום בוודאי יזכרו את סופי הוספה, את המפלץ הזקן ואת הקרנף,
(BMW R100SR 1977 ו- יאמהה וי מקס 2001 בהתאמה).
שם המשחק היה מעבר לרכיבה נטו גם התגברות על תקלות, מימד של הישג והרפתקה. כי אופנוע בן 40 שעושה
דברים שצעירים ממנו לא עושים, או תחנת כוח שיודעת גם לתייר הם סוג של עופות מוזרים בנוף המקומי, וכל רכיבה
עליהם היא בונוס וסוג של חוויה אחרת. היום המצב שונה הפכתי לתייר מזדמן רכיבה רכיבה רכיבה, בלי דרמה.

יצאנו בשבת לרכוב. שמש שקרנית, אויר צלול וקר, והמון נוף, הכבשים שקקו ברוכבים ומד הדלק שלי אותת פראות
על מחסור קריטי בנוזל היקר, סבבה, חישוב מהיר הבהיר שאפשר בשקט להגיע ללטרון לשתות קפה לתדלק ולצאת שוב.

אחלה, י' א' ו-א' כבר ישבו שם, הצטרפנו לשמחה ושמענו על כל הצרות שנופלות עלינו בחיי היום יום, כל אחד והחבילה
שלו, כל אחד והמשקל. י' נסע עם גור המכונית שלו לצלם בתים, וא' ועבדכם יצאו לשוטט באחו, לא לפני תדלוק, ואויר על
פי דין...

האחורי נופח ללא דרמות וכשהתכופפתי לקדמי, עצר לידי הארלי רעשן, הרוכב הציע לי תוספת וו לשסתום להקלה על הניפוח,
מיותר אצלי כיוון שהוונטיל גמיש וניתן בקלות לנפח כמעט בכל תחנה, אבל הרעש של מנוע ההארלי אובן הריכוז, והחרשות
באוזן שמאל גרמו לי לחשוב שסיימתי. יצאנו לדרך.

כבר ביציאה מהתחנה הרגשתי שמשהו לא עובד נכון, האשמתי את עצמי שאני נועל ידיים, שאני לוחץ על הכידון, שאני עושה
לא נכון, א' תרגל אינטרוולים, הקצב שלנו נמוך לדעתו, מאז החליף אופנוע הוא מתיידד עם המספרים הגבוהים. במיוחד בכבשים
הרחבים והפתוחים, הוא נעלם באופק רק בכדי שאגלה אותו כמה עשרות ק"מ אח"כ מחכה לי בצד הכביש, סבבה ככה מפתחים כושר.

לתחנת הדלק הבא נכנסתי נחוש לגלות את הבעיה, למה האופנוע מסרב לנסוע בקו שאני בוחר, למה הכידון מרגיש לי כבד ולמה...
חיבור מהיר למכשיר האוויר מסביר הכל, לחץ 18 במקום 36...ניפוח לדרגה הנכונה והאופנוע חוזר לעצמו, חבל שא' כבר היה הרבה
קדימה ולא ראה...