17900 ק"מ - שבת שמש

מכירים את זה שאתם קמים בבוקר עם הרגשה שזה היום שלכם וכל מה שאתם עושים מצליח מעל למצופה?

כאילו מישהו למעלה חילק לכם את הקלפים הכי טובים בשולחן, לוחש לכם את המהלכים הנכונים ואתם על
השולחן רק בכדי ליהנות ולהרוויח?

זה התחיל ביקיצה טבעית בשש בבוקר, אני יודע שלחלקכם זה סיוט, אני הכי אוהב את השעות האלה העולם רק שלי
כל השאר ישנים, יצאתי עם הכלבים (כן יש לי שתיים) החוצה בלי הרצועות כי בשעה כזו אין נפש חיה למטה,
הכלבים רצו והתרוצצו כאילו אין מחר, ומי שלא ראה כלב רץ משוחרר ומאושר לא ראה אושר מימיו, אח"כ המשחק
המוכר אני זורק להם מקל והם רצים להביא אותו, ככה חצי שעה עד שהתעייפו, חזרה הביתה והפתעה, הג'ינג'ית כבר
ערה, קפה בוקר משותף והופה אנחנו כבר על הציוד החדש (למי שלא עוקב שיעיין בפוסט קצת יותר למעלה). ברגע
האחרון היא מוסיפה לארגז גם 4 צלחות פיריסבי.

יורדים בכבישים הסודיים שלנו לכיוון לטרון, שם הפתעה ראשונה הקפה הוותיק סגור לרגל שיפוצים ואין אף אופנוע
נוסף לרפואה, בתכנון היינו אמורים להגיע לת"א ואולי לשוק הפשפשים אבל התכנית מתבטלת ברגע האחרון מה מחזיר
אותנו לקפה בר בהר בדרך הארוכה, מאות אופנועים שם, קפה ומאפה ושוב יורדים בירידות בדרך הארוכה הביתה,
בסיבוב המוות אני עוצר ברחבה, הרחבה עצמה שטופת שמש ומלאה בשלוליות, אני חונה בצד ומתבונות בעשרות
הבאים והולכים בקצב ואז התמונה מתבהרת לי, אני מאד לא איטי יחסית לממוצע שם, רק תצפית של כשעה מביאה אותי
למסקנה שאני דווקא ממוקם במקום טוב באמצע. יכול להיות שאני עושה עוול לחלק מהרוכבים בשבילי הרי זה המגרש הביתי
אבל תמיד חייתי בהרגשה שאני לא מהיר כפי שאני צריך להיות, מסתבר שטעיתי.

אבל את החלק הארי בהפסקה בילינו במשחק פריסבי או כמו שאומרים בירושלמית "צלחת מעופפת", הג'ינג'ית חזקה ואני
חלוד אבל אחרי כמה מהלכים התנועה הופכת שוב לטבעית והצלחת טסה לה בדיוק לאן שאני מתכוון, פשוט כייף טהור.

בדיוק כשהתחלנו כבר להזיע, הגיעו חרגולי השטח הצליחו להרים לנו את האדרנלין עוד לפני שחזרנו לכביש, מהפנט.

הציוד נהדר וחושף את חולשת הג'ינס שהפך להיות נק' התורפה במלחמה בקור, המעיל מדהים נוח ומספת תחושה נהדרת
ומגביר משמעותית את ההנאה מהרכיבה.

בבית חיכה לנו החמין המיוחד והפתעה כשחלק מהגוזלים של המשפחה המורחבת הפתיעו לארוחה שהפכה לחגיגה גדולה
תענוג, ואפילו היה זמן לשנ"צ. ואוו איזה שבת...