18355 ק"מ

כי מה עוד צריך מי שהאופנוע הוא חלק גדול מאד מחייו?

שמש טובה, חברה טובה, מיכל דלק מלא, סוג של כיוון וזמן בלתי מוגבל, אז נפתחים שערי שמים והכל מוצא את הדרך
לעשות לנו נעים בכל הגוף, משחרר לחץ מיותר ופותח את כל המעברים שנסתמו במשך השבוע.

"הכיוון צפון" אומרת הג'ינג'ית, "יש פריחות משגעות".

אני מרים גבה "עם כל עם ישראל ואחותו הצולעת?"

"מה הבעיה?"

"יהיו פקקים!"

"אנחנו אופנוע, איזה פקקים?"

יש קרבות שלא נכנסים אליהם מראש...

לצפון אפשר לרכוב מכל מני מקומות יפיפים ומכביש 6 מהר הלכנו על כביש 6, טעות! זה לא שלא היינו מהירים, אבל אני חיפשתי
כל הדרך חלק חד באופנוע לחתוך ורידים...משעמם תחת, אז עשיתי לי מסלול דמה וסלאלום בין נהגי המכוניות השמאלניים.

גבעת הרקפות, עמוס (אסור להגיד "אמרתי לך") ציר הרקפות מפוצץ, (לא אומר) עין השופט הפך למגרש חנייה ומערבלות של
אנשים, ילדים, כלבים שהתנועה בכביש מפריעה להם לחיות...(שותק).

בקיצור לוקח עניינים לידיים, ציר מעלה גלבוע ירידה למסעדת ארטישוק ע"י בית שאן וחזרה דרך כביש 90 לי-ם, את כביש 90 אני
אוהב, כביש טכני מאתגר מהיר אם נזהרים מאד וריק היינו כמעט לבד, האופנוע עף, מלטף עם הצמיגים החדשים את האספלט והם
נדבקים אליו וזורקים את האופנוע קדימה וקדימה, מנצלים כל מילימטר לאחיזה ודחיפה, המנוע נותן את כל מה שיש לו, לא מתרשם
משלושת הארגזים, הרוכבת ששקועה עמוק בתוך המוזיקה שלה והרוכב ששכח הכל וממוקד היטב לתת את כל מה שהוא יודע, המוזיקה
נמצאת אצלי גם בקסדה וגם בלב, ג'ו קוקר מתחנן למישהי שתתיר לו את הלב ותשחרר, אצלי משחררת עוד צעקת תענוג, ואנחנו דוהרים
קדימה.