25150 ק"מ

את ה-25000 עברתי על כביש 1 מחולון לי-ם, למען הדיוק ההיסטורי פספסתי אותו בק"מ, בפעם הראשונה שהסתכלתי על השעון חשבתי לעצמי
שזה כבר קרוב אבל אני לא אעצור על הכביש המהיר לצלם, בפעם השנייה שהסתכלתי היה כבר 25001, קורה.

רוכב ונהנה, לאופנוע יש יכולת מרפאה של כל מה שמציק לך בגוף, בנפש ומסביב, אתה יכול לסבול מכאב, עצבות, סתם עייפות ומיד כשאתה מתיישב
באוכף אתה מתחדד, מתמלא, וככל שהרכיבה מהנה יותר הריפוי עמוק יותר, קח מאופנוען אמתי (יש דבר כזה) את האופנוע והוא יהיה חולה בטווח של
כמה ימים. (א' מצונן בלי קשר)

רוכב וחשב על הדרך שעשית מגיל 14 כשרכבתי לראשונה לבד ועד היום מנסה לשחזר את האופנועים שרכבתי עליהם, הצולעים הפיסחים הנוזלים ובעלי
הצלקות, אופנועים שנחשבו ישנים כבר אז ראו מלחמות והגיעו לארץ בדרך לא דרך, מול השפע שנמצא היום בהישג יד של כל אחד.

היום הרוכבים התעדנו, התפנקו, הכל מתקבל במינימום התאמצות ולכן גם רמת הביקורת שלהם עלתה, שום פיפס באופנוע שלא עונה על הדרישה, מתקבל.
החלוקה לקטגוריות מאפיינת את הרכיבה, פעם רצית לצאת לאילת דרך מעלה עקרבים, (לא הייתה דרך אחרת) היית מניע את אופנוע בקיק, בודק שמן
לומד את הציר מראש כי שום גמד לא היה לוחש לך את הדרך באוזן או מראה לך על הפלאפון, עוטף ציוד בתיק קושר ויאללה לדרך של חצי יום. חם קר
רוח בפנים תחת כואב וקפיציות לא מרשימה, שום דבר לא עצר אותך, היום, ריפוד ג'ל...

הרוכב השתנה דור חדש שממצה מהר, מחפש רווח ומחשב חשבונות כי לא מוכן לשלם את המחיר, "החבילה" שמגיעה עם הבחירה לרכוב על אופנוע, רופדה
מכל כיוון, הדרישה כורסה נוסעת בשקט לא מתקלקלת ושתשמור על המחיר תראה אפנתית. הרבה יותר קל להם לקבל "אופנוע" חשמלי.

אני לא מתלונן ולא מקנא, זו דרכו של העולם מתקדמים קדימה, אבל מי שכבר באופנוע הראשון מקבל הכל, מה יש לו לצפות באופנוע הבא, ואם תיקח לו
דבר אחד מהחבילה הוא כבר לא יסתדר וירצה להחליף כי האופנוע לא מתאים, לא מרגש, לא...

גם אני התקדמתי גם אני מנסה לשנות הרגלים, אבל עדיין בודק שמן למרות שהמדיד לא זז טיפה בין טיפול לטיפול, עדיין מחפש את ערכת הכלים העלובה
שמגיעה עם האופנוע מבחינת רמז של היצרן "אל תתעסק עם האופנוע שלי, לך למוסך". כן גם אני מתפנק ומתעדן, אבל לי יש עדיין את הזיכרונות של רכיבות
אחרות, של דרך ארוכה שעשיתי משם לכאן והלאה.