35920 ק"מ
לפעמים צריך ויכוח טוב, רכיבה על אופנוע זר או סתם כאפה מאפסת לסדר את המחשבות, במקרה שלי ויכוח על האם אופנוע בן 10 ייתן או לא ייתן עבודה, ורכיבה על אופנוע זר חידדו לי את ההבנות, א' אומר שהעולם לא מסתדר לפי מה שנכון לי, או שהאמת שלי היא לא בהכרך האמת של האחרים א' גם טוען שהפכתי למיסיונר בניסיון להוכיח שהאופנוע שלי הוא האופנוע הנכון לכולם, אני מתחיל לחשוב שהוא צודק.
תמיד אהבתי לרכוב, מגיל 13 כבר ספרתי את הימים עד לגיל 16 הגיל המיוחל לרכיבה, רכבתי על כל מה שיכולתי לשים עליו יד והיה זמין לי במסגרת ההזדמנויות. לא בררתי לא סיננתי רכבתי. למדתי להתגבר על הכשלים להשלים עם הבעיות, להתאים את עצמי לכלי ולא להפך. רכבתי על גרוטאות שיכולתי להרשות לעצמי וגם בימים של מחסור חמור במזומנים רכבתי, עשיתי החזקת שבר שקל לשקל בכדאי לרכוב, ביקשתי טובות עזרה ממומחים רק בכדאי להמשיך הלאה, סיגלתי רכיבה מתפשרת, סלחנית, התקשחתי. עד שקניתי את האופנוע החדש אחרי תקופות מבחן ופתאום אני לא צריך להתפשר, לא לסלוח על כלום מעבר לשלמות, הכל חדש נוצץ עובד ומתפקד מושלם, אז נסחפתי התפנקתי, נהייתי רך. אולי צריך לחזור קצת אחורה על מנת לקבל שוב פרספקטיבה, כי לטוב מתרגלים מהר מדי.
רכבתי על אופנוע של חבר, וסבלתי, סבלתי כי אולי שכחתי איך להתמודד עם אופנוע "לא מושלם" (עבורי) שכחתי ליהנות מהרכיבה כרכיבה ולא מהמתיקות של האופנוע שלי הפכתי אולי לאנין טעם מדי ששכח את ערך התזונה הבסיסית, הגולמית. אולי התבגרתי (מילה מכובסת להזדקנתי).
הבעיה שעכשיו אין לי לאן ללכת לסגת אחורה תהיה בעיה למצוא את הדבר הבא. אני לא חוזר בי ממה שאמרתי אני עדיין חושב ככה אבל אני נותן אזהרה לעצמי שאולי אני פחות אובייקטיבי ונקודת הראות שלי צרה מדי.
ציטוט ההודעה בתגובה