אמרו לי שאני קצת מזניח את הורסיס בגלל אחיו הצעיר והמאותגר, האמת שזה לא ככה באמת, בזכותו יצאנו למקומות רחוקים, ואפילו רחמנא ליצלן לת"א
בקיץ, (פאק, ארור אני, אם זה יקרה עוד פעם).
יש פעמים שאני רוכב עליו עוצר ליד הבימרון הקטן נועל ועובר מאופנוע לאופנוע, אז מתחדדות התחושות, זיכרון השריר שירד מהורסיס מקבל את התשדורת
של הבימר ההבדלים צפים ונוח להבין את ההבדל בין ארבע צילינדרים לאחד . בית ספר לתחושות והבנת ההבדלים.
כל אחד מהנה ברמתו, אצל הבימר זה אתגר/הישג בכל רכיבה, זה אופנוע "של פעם", בלי משחקים IT IS WHAT IT IS לא מתנצל, מחוספס, בלי שום פוליטיקלי-קורקט.
לא מתחנף, לא מוותר, אופנוענות שלא תהיה ברורה לרוכבים חדשים שנולדו בתקופה אחרת.
הורסיס הוא המלך, איתו התחושה של הפלגה מפנקת אין תחושה של הישג כשהגעת, רק תחושה של הנאה מרובה מהכוח, הנוחות והרכיבה הנעימה, אתה לא יורד מסוס
עבודה נמרץ, אלה מכרכרה נוחה.
שניהם עברו טסט חלק, שניהם חוקיים כרגע לרכיבה ובאתר משרד התחבורה רשומים על שמי, תחושה נהדרת של הישג, התגברתי על כל המכשולים הבירוקרטיים על
כל כשל מכאני וכאילו אבן גדולה ירדה מהלב, עכשיו אפשר להתפנק ולשחק עם שניהם.
מה יהיה הלאה לא ברור, בשבת חזרנו הג'ינג'ית ואני מהקפה בלטרון בו פגשנו את א' שיצא לרעות בשדות זרים, כביש 1 לירושלים מרשים במיוחד כשהתנועה מעטה
ואני נשבע לכם שמי שתכנן את הסיבובים בכניסה ממש לפני גשר המיתרים הוא רוכב GP, איכות האספלט החדש, קוטר הסיבוב, הזוויות המדהימות עושות לונה-פארק
לכל רוכב שיודע מה הוא עושה שם, תשתדלו לא להגיע אליהם בהילוכים גבוהים, ממש לא, תורידו כמה שניתן, עדיין מהירים, אבל תשתמשו במנוע עד תום, תנו לו לעשות
הכל את ההאצות, את הבלימה, תשחקו עם ידית המצערת בלבד ועם זוויות ההטיה, ההפלקות, תבחרו את הקו המושלם, ואל (אל) תיגעו בבלם. ואם יש לכם את זה, אתם
תחשבו לרגע שאתם במקום אחר לגמרי, מבטיח.
אחרי כל רכיבה כזאת אני נשבע שלא אמכור אותו, אשאיר אותו עד ש... אבל אז מגיעה ההתפקחות זה לא אופנוע הצלה, זה אופנוע הנאה ויש דברים חדשים יותר
בחוץ, צריך לנסות גם אותם. האמת...לא מגיע לו.
ציטוט ההודעה בתגובה