פלסטיקים, שרשרת, ומחשב מנוע - KAWASAKI Versys 1000 TL - חיים משותפים.

[השושנים]

בטיול האחרון לאלפים השארתי רשימה להארמן וכשהחזרתי את האופנוע בתום הטיול חיקו לי כל החלקים ארוזים ומוכנים למזוודה.
בפעם השנייה הצטרפתי להזמנה של אסף. אגב אם אתה עושה הזמנה משותפת עם עוד מישהו ניתן להתחלק על המשלוח.

[the striker]

תודה רבה, אבל להבנתי במשלוח לארץ, פרט לדמי המשלוח, מתווספים גם מיסים ומכסים שונים. האם במקרה כזה זה עדיין יוצא ככ משתלם ?

[השושנים]

תודה רבה, אבל להבנתי במשלוח לארץ, פרט לדמי המשלוח, מתווספים גם מיסים ומכסים שונים. האם במקרה כזה זה עדיין יוצא ככ משתלם ?

הכל תלוי בטיב הקניה עד 75 דולר אין בעיה מעבר לכך זה עניין של מזל.

ברגע שהשמיים יפתחו שוב עדיף במזוודה עד אז דרך אמזון שמחשבת מראש את העליות.

[the striker]

אחלה, תודה רבה

[AsafA]

הם גובים בין 18 ל-30 דולר למשלוח. ולפי מה שמספרים רוכבים אחרים רוב החבילות עוברות ללא תשלומים נוספים. כך שזה עדיין משתלם. הזמנתי לחבר מחרשה מקורית מפרטזילה - עלתה כ-300 שח כולל משלוח שהגיע תוך כשלושה שבועות. במטרו גבו על מחרשה דומה כ-1000 שח ולקח להם חודש וחצי לספק אותה.

[השושנים]

34506 ק"מ

שבוע שהג'ינג'ית לא במיטבה בעידן הקורונה לא לוקחים סיכונים והיא נשארה בבית למרות שהכל מצביע שהיא לא חולה בוירוס הארור
אבל עדיף להיות בטוח מלהצטער.

בשבת החלטנו לצאת להתאוור בלי לקבוע מסמרות שעות או כיוון, זמן רב אנו שוקלים לעבור לסביבה כפרית ולנסות אורך חיים קצת אחר
ולאחרונה מתחיל להבשיל התנאים לכך, חלטנו לצאת ולחקור קצת את המושבים באיזור ק' גת נחשון והסביבה.

יציאה רגועה בבוקר, אוויר ירושלמי קריר יחסית ואני ידוע עמוק בלב שאם אצא מירושלים זה יהיה הדבר הגדול ביותר שאתגעגע אליו זה
ולשלג.

מוזיקה באזניות ורכיבה מנהלתית מינוס שיוט רגוע בכבשים כמעט ריקים, החלטתי לשחק שוב את המשחק האהוב עלי "אין ברקסים"
החוקים פשוטים, רוכבים במהירות שלא תגרום לאף אחד להרגיש לא נוח או לא בטוח, לוקחים את הקווים הנכונים הכי מוגזמים שאפשר
(מכירים את זה שבמירוץ ה-GP הרוכבים עולים על הקווים והמדרכה?) במהירות הכי גבוהה האפשרית כל זה בירידות המאתגרות
מירושלים לכיוון כללי בית שמש, כל לחיצה על הבלם מפחיתה את ציון הנסיעה...הג'ינג'ית כמובן לא מודעת למשחק אבל בגלל הכלל
הראשון פשוט גורם לה להיות שקועה במוזיקה שלה ולעזוב לי את הצלעות...אני מאתגר את עצמי ויורד לפעמים נמוך ממה שאני רגיל
שומר על גז קבוע הרבה יותר ויציאות חזקות עם יד רגישה על הגז, תענוג, אחרי סשן כזה הדומה לריקוד הקצב גובר וגובר, ואין לחיצה
על הצלעות מאחורה.

ביקרנו ראינו התרשמנו חלמנו, עלינו קצת למעלה לבר בהר המון אופנועים ולהפתעתנו עדיין שומרים על הכללים, נחמד, הדרך הביתה עברה
שוב איל לו מהדרך הארוכה והמפותלת דרך עין כרם, עוד דקות ארוכות של כביש מאתגר שמוסיף להנאה מהרכיבה.

אומרים על האופנוע שהוא של זקנים, שהוא כלי אנמי, פחחח תרכוב כמו זקן זה יהיה נכון, תתנהג כמו זקן זה יהיה נכון רכוב נכון תבין את
המכניקה המנוע הכללים זה כבר יהיה אחרת לגמרי.

מויי כייף!

חברים שפגשנו:

[NAOR2207]

34506 ק"מ

שבוע שהג'ינג'ית לא במיטבה בעידן הקורונה לא לוקחים סיכונים והיא נשארה בבית למרות שהכל מצביע שהיא לא חולה בוירוס הארור
אבל עדיף להיות בטוח מלהצטער.

יש ווירוס אין מגיפה.
תשמור על הר ציון אנחנו (עם המשיח) מגיעים

[השושנים]

https://youtu.be/qm7rXZGRMLE

[קידוזו]

https://youtu.be/qm7rXZGRMLE

הירידות של עמוקה ?

[השושנים]

הירידות של עמוקה ?

בול, למסעדה...דרך נוף ירוקה.

[השושנים]

[השושנים]

35202 ק"מ

בדרך כלל בתאריכים האלה הג'ינג'ית ואני נמצאים בטיול השנתי שלנו בחו"ל, הפייס האכזר מזכיר לי זאת בכל יום באוסף תמונות ממקומות שנראים
עכשיו כל כך רחוקים, התכנון הראשון היה לטוס ביוני לנורווגיה, הכנתי מסלול שמכסה כמעט הכל, בררתי התייעצתי והייתי רגע לפני לחיצה על הכפתור
הזמן, ואז פרצה הקורונה, שמנו הכל על הולד, ובינתיים במסגרת הזמן ובמחשבה שהיא (הקורונה) תיעלם מחיינו הכנתי תוכנית ב' לפרינאיים הפעם
מפסגה לפיסגה, מה שאומר מעברי הרים בנק' השיא והעיירות והפארקים שבדרך ושוב דחייה, כאופציה נוספת אפשרית תכננתי מסלול בפורטוגל, וגם
הוא נכנס למקפיא, בקיצור יום ההולדת שלי הגיע והג'ינג'ית מפתיע אותי בטיול לגליל צימר מפנק עם בירכת שחיה פרטית ונוף הרים, אז ארזנו 3 מזוודות
אופנוע ויצאנו לצפון, כביש שש המיותר טס לי בין הצמיגים רק בשביל לגמור אותו כמה שיותר מהר, כבישי הצפון הנהדרים מזמינים פשוט כייף. הורסיס טס
לו כאילו אין מחר, לא מעניין אותו המזוודות לא מעניין אותו המשקל תן לו לעשות את העבודה והוא לא יתלונן בכלל, במקרה מצאנו מסעדה מעולה ע"י עמוקה
עמוק בתוך יער קק"ל בדרך מאתגרת ומפותלת כמו בחו"ל (רק כמו אבל זה מה יש) אוכל טעים וכן חזרנו גם למחרת ואוויר הרים. נחנו אכלנו התפנקנו ולא
הפסקנו להזכיר את הטיולים בחו"ל...סוג של געגוע.

[השושנים]

35408 ק"מ

בוקר קריר באוגוסט זה די נדיר, לחות גבוהה מעונן אני מצליח להקדים את השעון, רוב האנשים עדיין בשלבי יקיצה ואני כבר על האופנוע
אחרי חימום, המניות ההודיות מציצות את שירי הבוקר, יוצא עם משקף פתוח כמו בכל בוקר לכיוון העבודה, הכביש פתוח, ורכב עירייה זניח
לא מהווה מכשול אמתי להתקדמות, באותו רגע ממש יוצא טנדר דיזל ישן מהכפר הסמוך הוא לא מודע לקיומי ואני לא לשלו...

את הכיכר בשכונה אני אוהב היא בנויה נהדר במיוחד לאופנועים שבאים מהכיוון שלי, יש אפשרות לצפות רחוק לכל הכיוונים, הטופוגרפיה
יוצרת סיבוב שמאלה עם שיפוע קל ממש כאילו תוכן לאחיזה עודפת לאחורי, אי אפשר להגזים במהירות או לטעות בהילוך אפשר פשות לרדת
עוד טיפה שזה תענוג עם גז קבוע, רדיוס הסיבוב גם מאפשר לשמור על גז פתוח ואפילו לתת בקטנה עוד טיפה, חלום...מנגד בכיכר השנייה
הטנדר מתחיל לפנות לכיוון העליה המשותפת לשנינו...

מרגיש את הגלגל האחורי מוצא את מקומו, מוצא את הקו הכי נכון בין פס השמן לחלק היבש וידע היטב את הקו, האופנוע נשמע לי במדויק,
מחכה בחוסר סבלנות לנקודה שאפשר לתת משיכה בגז, בול, גז הישרות הראש כבר בפנייה הבאה כביש ריק, מתייצב על שיא הנתיב לפנייה
המושלמת ימינה רואה בזווית העין את הטנדר מאיץ, מחשב את המהירויות ומבין שהוא יגיע לפני בהרבה, משחרר קצת גז בלימת מנוע מביאה
אותי לשיא הסיבוב בדיוק המהירות שאני אוהב, מחכה שבריר של רגע, למכת ההאצה שתבוא מבט נוסף לכיוון הטנדר והקו הפתוח לי, סיבוב
מצערת הכידון הופך קל יותר האחורי דוחף חזק קדימה הטנדר לוחץ גם הוא גז כנראה עד הסוף, ו....עננת עשן שחור עוטפת את כל הכביש
אין לאן להתחמק ריח דיזל נחות מעורבב בשמן מנוע וסירחון של כפר מתערבב בריח הסבון וקרם הגילוח שמרחתי עלי רק לפני עשר דקות, זוועה
מנסה לעצור את הנשימה ומחפש פרצה לעקוף את המפגע לפני סוף העליה גז עד הסוף, משאיר את העננה הרחק מאחור, הבעסה והריח נשארים...

ברמזור מספיק עוד לחשוב על החוויה מיום שבת כשהצטרפנו לצילומי "פולגז" בדרך אלון וכמה זה נראה כבר רחוק, וחושב שבעצם די מזמן לא
רכבתי סולו בכביש טכניים רק אני והכביש, וכמה מזג האוויר הזה מתאים בדיוק, וכמה מבאס שיש עבודה שצרכים להגיע אליה...

[השושנים]

טיול שבת של כייף

[השושנים]

35920 ק"מ





לפעמים צריך ויכוח טוב, רכיבה על אופנוע זר או סתם כאפה מאפסת לסדר את המחשבות, במקרה שלי ויכוח על האם אופנוע בן 10 ייתן או לא ייתן עבודה, ורכיבה על אופנוע זר חידדו לי את ההבנות, א' אומר שהעולם לא מסתדר לפי מה שנכון לי, או שהאמת שלי היא לא בהכרך האמת של האחרים א' גם טוען שהפכתי למיסיונר בניסיון להוכיח שהאופנוע שלי הוא האופנוע הנכון לכולם, אני מתחיל לחשוב שהוא צודק.

תמיד אהבתי לרכוב, מגיל 13 כבר ספרתי את הימים עד לגיל 16 הגיל המיוחל לרכיבה, רכבתי על כל מה שיכולתי לשים עליו יד והיה זמין לי במסגרת ההזדמנויות. לא בררתי לא סיננתי רכבתי. למדתי להתגבר על הכשלים להשלים עם הבעיות, להתאים את עצמי לכלי ולא להפך. רכבתי על גרוטאות שיכולתי להרשות לעצמי וגם בימים של מחסור חמור במזומנים רכבתי, עשיתי החזקת שבר שקל לשקל בכדאי לרכוב, ביקשתי טובות עזרה ממומחים רק בכדאי להמשיך הלאה, סיגלתי רכיבה מתפשרת, סלחנית, התקשחתי. עד שקניתי את האופנוע החדש אחרי תקופות מבחן ופתאום אני לא צריך להתפשר, לא לסלוח על כלום מעבר לשלמות, הכל חדש נוצץ עובד ומתפקד מושלם, אז נסחפתי התפנקתי, נהייתי רך. אולי צריך לחזור קצת אחורה על מנת לקבל שוב פרספקטיבה, כי לטוב מתרגלים מהר מדי.

רכבתי על אופנוע של חבר, וסבלתי, סבלתי כי אולי שכחתי איך להתמודד עם אופנוע "לא מושלם" (עבורי) שכחתי ליהנות מהרכיבה כרכיבה ולא מהמתיקות של האופנוע שלי הפכתי אולי לאנין טעם מדי ששכח את ערך התזונה הבסיסית, הגולמית. אולי התבגרתי (מילה מכובסת להזדקנתי).

הבעיה שעכשיו אין לי לאן ללכת לסגת אחורה תהיה בעיה למצוא את הדבר הבא. אני לא חוזר בי ממה שאמרתי אני עדיין חושב ככה אבל אני נותן אזהרה לעצמי שאולי אני פחות אובייקטיבי ונקודת הראות שלי צרה מדי.