התשובה די פשוטה, והיא מתחלקת לשניים:
1. אופנוע פול-סייז מוגבל מגיע עם מכלולי שלדה, מתלים ובלמים איכותיים יותר מכלי A1 "נטו", שהם ברובם אופנועי תקציב מובהקים. הם תוכננו לעמוד בעומסים שמפעיל רוכב "מנוסה" (בעל רישיון A) עם מנוע שמפיק 70-90 סוסים. כמו שציינו מעליי - השוואה של סדרת ה-500 של הונדה (שזה בערך הכי הרבה שניתן להשיג היום ב-A1 ללא הגבלות) לאופנועי ה-600+ המוגבלים ממחישה זאת היטב.
2. נקודה שעוד לא עלתה כאן. ברוב הכלים, ניתן להוריד את ההגבלה בקלות יחסית, ולקבל אופנוע עם ביצועים הגונים. נכון שזה לא בדיוק חוקי (אם כי - אף אחד לא בודק את זה), אבל אם נתעלם לרגע מהצד הזה - אז זה מענה מצויין לקטגוריות מסויימות של רוכבים שמוגבלים ברישיונם. כך למשל, אני רכבתי 4 אלף ק"מ בחודש על דיוורז'ן 400 על 42 הכ"ס שלו בתקופת ה-A1, רובם ככולם בכבישים מהירים. אמנם הדיוורז'ן היה אופנוע עמיד בצורה יוצאת דופן, אך כשבשיוט לילי בכביש 6 החזקתי אותו במהירויות של 140-150, הרגשתי שהאופנוע מתאמץ. בין היתר, זה בא לידי ביטוי בצריכת דלק ואכילת שמן מוגברת.
עוד 200 סמ"ק ו-20 כ"ס היו משפרים את החוויה שלי כרוכב ומקטינים את הבלאי של האופנוע - מבלי לפגוע באופי הלא-מאיים שלו. במקרה של הדיוורז'ן, זה דרש להחליף את המנוע העליון למנוע של דגם ה-600 ולהחליף קרבורטורים. יצא לי להכיר בחור אחד שעשה את זה. היום, רוכב כמוני יכול לרכוש ויסטרום מוגבל ופשוט להחליף מחשב.