
נכתב במקור על ידי
KKatkov
בבקשה.
כשיצרן בא לייצר דגם כלשהו - הוא עושה "פרופיל" של הקונה הפוטנציאלי, וממפה את סדרי העדיפויות שלו.
כשהוא בונה את הדגם בהסתמך על ה"פרופיל" הזה, הוא משקיע יותר במקומות שחשובים לאותו "קונה X", ובשאר המקומות - הוא מטפל אחר כך, תחת מגבלות של זמן ותקציב.
אני מניח, שהרשימה שלפיה גוצי בונים הולכים נראת בערך כך (עם הבדלים בין דגם לדגם, מן הסתם):
פרמטרים בעלי חשיבות גבוהה:
*"גן" המותג. האופנוע צריך להיות מזוהה בקלות כגוצי.
*צליל, תחושת "ברזל אמיתי".
*איכות ויזואלית (כיאה לאופנוע "בוטיק") - מנופים, בתי מתגים, חיפויים, לוח שעונים צריכים לייצר תחושת "יוקרה".
*עיצוב.
פרמטרים בעלי חשיבות בינונית:
*התנהגות כביש (במקרה של ה-V7. מניח שבנורג' ובסטלביו זה היה פרמטר עיקרי).
*נוחות רכיבה (המתלים לא חייבים להציב סטנדרט תעשייתי חדש ביכולות הגיהוץ שלהם).
*בלמים - צריכים להיות מספקים, אבל זה לא אופנוע ספורט. שוב - בדגמי הטורינג/אדוונצ'ר המצב שונה.
*קלות תפעול. מי שרוצה הונדה - בכל מקרה יקנה הונדה.
פרמטרים בעלי חשיבות נמוכה:
*עלות אחזקה (רק שלא יצא גבוה מדי, "כמו כולם" זה בסדר).
*צריכת דלק.
*הספק מנוע.
אופנועי מוטו-גוצי הם אופנועי נישה, והיצרן מודע לזה היטב. הם לא הולכים להתחרות בהונדה NC750 או ב-CBR500. מי שקונה גוצי, קונה אותו עם העיניים, האוזניים והלב - ולא לפי חישוב רציונלי של עלויות אחזקה וירידת ערך. לכן, פרמטרים של "יעילות" (עלויות אחזקה, ירידת ערך, צריכת דלק) משניים לפרמטרים אסטטיים ושיקולי מסורת. דוגמאות? קירור אויר פוגם בצריכת הדלק ובהספק, תצורה עם 2 בולמים מאחור פוגמת בהתנהגות הכביש ובנוחות הרכיבה, ואפשר כנראה להמשיך את הרשימה.
זה לא אומר, שה-V7 למשל הוא אופנוע גרוע או לא יעיל בהגדרה. יש הרבה דברים נכונים בנוסחה שלו. זה רק אומר, שהוא לא הולך להתחרות מהבחינת יעילות ב-NC750 - לא כי מהנדסיו ניסו ולא הצליחו, אלא כי הם לא ניסו בכלל. וטוב שכך.