בשביל לנסוע מאה אני אקנה נינגה 300
בשביל לנסוע מאה אני אקנה נינגה 300
אברי, שקלת אולי F800GT/ST? מדובר באופנוע לא משעמם, ועדיין נותן צריכת דלק מעולה.
כמה מעולה? במקרה שלי F800ST מודל 2007 נותן לי בערך 26 ק"מ לליטר ברכיבה משולבת רגועה. בנסיעות בין עירוניות על 100-110 קמ"ש (לפי ספידומטר) עם יד רגועה תגיע ל28 ק"מ לליטר.
נכון, לא NC750, אבל גם כלי עם נטייה ספורטיבית.
נ.ב
לכותב יש כינוי "סבתא על גלגלים" וזה בהחלט משפיע על הצריכת דלק.
הכותב הצליח להגיע לצריכת דלק של 30 ק"מ לליטר, בנסיעה ארוכה של 90 קמ"ש בערך. (ליווי כלי רכב)
הכותב משוחד, וכנראה ישאר במשפחת BMW גם באופנוע הבא, אם בכלל יחליף אופנוע אי פעם.
שלא תחשוב שהסופר טנרה חזיר גז נוראי
אם אני אסע על 110 בהילוך שישי אני אגיע לתצרוכת דלק כזאת גם איתו. הבעיה היא שהוא יכול להכפיל ויותר את המהירות הזאתי
ממוצע דלק לחודש האחרון היה 17.4, ותשעים אחוז מזה היה במהירויות שהחציל יפה להן. (נאמר תזמנתי מהירות של 13 קילומטר כל 4 דקות זה לא חשבון מאוד מסובך - אמנם לא תמיד אבל כשהוויז אומר שיותר מהיר להכיע דרך כביש שש).
לב.מ.וו אני מאוד מתחבר אבל לא לדגם הזה אלא לgs.
ועליהם אנשים מבקשים סכומים לא פרופורציונלים למצב של הכלים שנמכרים
אני יודע שבקצב שלי הב.מ.וו יעשה בערך אחד ל22 אבל! האחזקה תהייה זולה בהרבה וזה יתקזז גם ככה.
אברי ידידי, אופנוע נועד לרגש, להעצים, לרפא פצעים נפשיים, להיות הפסיכולוג שלך, הידיד שלך.
להרגיע אותך כשאתה עצבני, לקחת אותך בכייף גם למקומות שאתה לא רוצה להיות בהם, ולתת
לך משהו לחכות לו כשאתה לא רוכב.
לעזור לך להתגבר, להתחבר, לחשוב עליו בלילה לפני השינה, להתעורר אליו בבוקר, לעשות אייתו שטויות
מתוך ידיעה שהוא יהיה שם גם בכדאי להוציא אותך מהם.
הוא צריך לתת לך את הרטט הזה בכל פעם שאתה מוריד ממנו את הכיסוי, כזה שאתה צריך סבלנות ברזל
ויכולת דחיית סיפוקים, בזמן שאתה מכניס את הציוד לארגז לפני הרכיבה.
זה ההבדל בין ספרנית עצבנית ששומרת על השקט, לבין נערת מועדונים שלא מתביישת לשיר ביחד עם מוזיקה
בדיסקוטק.
זו הגישה היפנית בקימונו ארוך שתעשה כל מה שאתה רוצה, בשקט ביעילות בלי דרמה וטיפת מאמץ מצידך,
מול הנערה האיטלקית במיני אדום שתאלץ אותך לרוץ אחריה, ותשגע לך את כל המערכות.
יש לנו ארץ קצרה עם שפם, אז לפחות במעט שיש תן להתרגש...
כמה שווה החיוך שלך?
פעם, האופנועים היו מברזל והרוכבים מפלדה!
כרגיל, יפה כתבת.....
אבל המציאות, אוי המציאות...מערכת יחסים לטווח ארוך נבנית רק בשלב הראשון על ריגושים. לאחר מכן מתווספים דברים אחרים וכל העניין תופס נופך אחר, מרגש פחות אבל עדיין מהנה. שיקול של יכולת כלכלית ופשרות. אם פות"ש בוחר אופנוע לפי הפרש של 4 קמ"ל, לא נראה לי שהריגוש נמצא בסדר עדיפות גבוה.
כי אין מחיר לאהבה
פעם, האופנועים היו מברזל והרוכבים מפלדה!
יש מחיר להכול. וכל דבר זה התפשרות. (לרבות אהבה)
תשמע הייתי מאוד שמח אם הריגושים שלי היו זולים.
אבל יש מס בלו וכל זה.