חרטת מוכר - או איך לעזאזל מחליפים קרנף דה לוקס

[השושנים]

לא יודע.

כשרכבתי על ה-GS1200 בפירנאים חשבתי שראיתי את האור.
לא מיד, לקח לי כמה זמן ואולי הנוסטלגיה וקוצר הזיכרון מדברים.

כשרכבתי באלפיים על הקרוסראנר של הונדה הבנתי שלכוח מתמכרים מהר מדי
ו-800 זה לא בשבילי.

עכשיו על הורסיס אני עדיין מסטול מהריח של "החדש" משוחד ומתלהב.

הוא מרגיש הרבה יותר מהבימר בזריזות, ביכולת תמרון ומשקל בהתנהגות.

אבל בימר זה בימר זה בימר.

מעולם עדיין לא שילמתי את מחירי התיקונים באף אחד מהם.

אתה מכוון דווקא לבימרים קירור אוויר שראו דבר או שתיים בחייהם.
תשלם על הנאות של אחרים. ההחזקה שלהם יקרה.

ה- ק.ט.מ-אוונגרד, יעודי, מקצועי (מדי?)

אתה ידידי לא סגור על עצמך בכלל. שזה בסדר אבל עולה כסף של שכר לימוד.

אופנוע שאוהבים לא יכול להיות הכל. על אהבה משלמים, האהבה עיוורת, לא הגיונית
ולא מגיעה מכיוון הארנק, תחשיבים, או הגיון צרוף. (עובדה אנשים רוכבים על דוקאטי!)

אופנוע הוא תחביב יקר, אבל מעבר לכך זו דרך חיים שיש לה יותר חסרונות מיתרונות.
על מנת לגשר על הפער הזה, צריכה להיות אהבה אמתית, נכונות לשלם מחיר יקר,
לא הגיוני בעליל, הבנה מלאה של החבילה שלקחת על עצמך, יכולת לעמוד בה והנאה.

התנאים הם תנאים מצטברים, מי שיש לו רק חלק מהם, או יישבר מהר, או יחיה בתסכול.

אופנוע חלום הוא אופנוע שנמצא בחלומות. חלומות עלולים להפוך לסיוטים.

אם יש עכשיו אופנוע שמחייך אליך ואתה מחייך אליו בחזרה, תיצמד אליו, עד העונג הבא.