אכן, אבל לא צריך להגזים. החל בערך מאמצע שנות ה 90 ועד תחילת שנות ה 2000, הטכנולוגיה היתה לטובת המכונאי.
הזרקת דלק אמינה והצתה ישירה יענו קוייל לצילינדר ( רק ברברים אנאלפבתים עילגים כותבים כוהל)ביטלו את השימוש במפלג הנוראי בקרבורטור המגעיל ואת הצורך בסט חוטי הצתה יקרים.
שסתומים הידראוליים חסכו את הצורך בכיוון שסתומים.
מנועים ללא חפיפת שסתומים-בוכנה (מאזדה וטויוטה) נמנעה הקטסטרופה של שיפוץ ראש מנוע במקרה כשל של מנגנון הטיימינג.
ובמכוניות בנישה היקרה יחסית כמו הטוארג הוכנס לשימוש לייזר הונינג לדפנות הצילינדרים שהפחית את צריכת השמן ב 90%.
בפרארי פותחה מערכת תזמון שסתומים משתנה גאונית ופשוטה להפליא שחבל שלא זלגה לשאר הרכבים.
בקוניגסג פותח ראש מנוע ללא הרכיב האנכרוניסטי המתקרא קאמשפט.
הבעיה היחידה במנועים מאותן שנים היא בצריכת דלק, ואולי גם במשקל. המנועים המודרנים חסכוניים יותר קטנים יותר וקלים יותר.
ציטוט ההודעה בתגובה