ציטוט ההודעה בתגובהככה זה החל:
טרנסאלפ, שש אלף קילומטר אחרי.
אחרי 20 שנים על אופנועים, רובם ככולם דו"שים כאלה ואחרים וכולם משומשים, הגעתי לנקודה שבה אני יכול להרשות לעצמי אופנוע חדש. חדש מהניילונים.
אז נכון, זאת לבטח לא ההחלטה הכלכלית הנבונה ביותר שקיבלתי בחיים אבל...פעם אחת, לפחות נכון להיום, רציתי אופנוע שבו אני קורע את הניילונים.
נאלצתי לגלות שאין ניילונים באופנוע חדש אבל בקילומטרים הראשונים אופנוע חדש מסריח מפלסטיק נשרף.
התלבטתי קצת בהתחלה. הטווח היה רחב. החל מדו"שים קרביים כגון האנדורו 690 הקטום וההסקוורנה. דרך דו"שים אחרים כגון הטנרה, הפגסו והבימרים השונים. עובר דרך הוורסיס, הטנרסאלפ והויצטום. חשבתי גם על ההיפרמוטרד והדורסדרו ונדדתי גם לפואקו, התלת הספורטיבי של ג'ילרה.
אחרי שירד האסימון, ששטח באמת אני רואה על 4 גלגלים שמחוברים לדיפנדר. ירדו כל הדו"שים הקרביים. הבימרים ירדו בגלל מחיר או תמורה למחיר. מהפואקו נדדה מחשבתי. הוורסיס לא עושה לי את זה והפגסו מבאס לטעמי.
רכיבות המבחן סיננו את הטנרה שנפל, לטעמי, תחת הכותרת פוזה ללא תמורה. נותרתי עם הטרנסאלפ של הונדה והוי סטורם 650 של סוזוקי. שניהם אופנועים טובים עם יתרונות לכאן ולכאן. בסופו של דבר, התחברתי לטרנסאלפ יותר.
20 ק"מ אחרי הסוכנות האופנוע הסריח מפלסטיק נשרף באופן מדאיג, חבר טלפוני שלו ניסיון רב יותר בחדשים הרגיע אותי שכך זה. חלק ניכר מההרצה בוצע ברכיבת ראש השנה למצדה ותוך כדי הרכיבות הראשונות חזרה לי החדווה שברכיבה.
אני רוכב כל יום כל היום. הרכיבה על ה- XR הייתה מעייפת ובערבים ובסופי שבוע האופנוע היה תמיד עדיפות שנייה לדיפנדר. ושלא תבינו לא נכון, הדיפנדר זה לא איזה רכב פינוק. היום, היום הטרנסאלפ הוא הבחירה הראשונה בכל מצב ופשוט תענוג לרכב עליו. הטנרסאלפ מתאים לי ככפפה ליד בעיר ומחוצה לה. גם אחרי 450 ק"מ קילומטר ביום רכיבה אחד, אני יורד ממנו כמו חדש. פשוט תענוג. האופנוע מציג חבילה מאוזנת באופן כמעט מושלם לטעמי.
המנוע שם, 60 כוח סוס נשמע אולי מעט בעידן מפלצות הליטר, הצצמאותים, כל הערומים שמבוססי אותם מנועים והדיאבל. אבל לי זה מספיק בהחלט והרבה פחות מווברץ ממה שהורגלתי אליו. תיבת ההילוכים חלקה. המתלים דורשים כיול לפני שאוכל להתייחס אליהם באמת אבל על כך בהמשך. תנוחת הרכיבה נוחה לי מאד, אינה מעייפת ודורשת ממני רכינה קלה לפנים. מה שמעביר מעט משקל לקדמי ובעיקר, שומרת אותי בתנוחה דרוכה אך לא מעייפת. האוכף מתוכנן נכון ומאפשר חביקה של מיכל הדלק. הוא גם מפנק באופן יוצא דופן למי שרגיל לדו"ש קרבי. את היכולות הדינאמיות אני לומד בגיחות לכבישים כאלה ואחרים וכרגע איני מרגיש מחסור.
ושש אלף קילומטר אחרי אפשר לספר על נקודות התורפה שלו:
1. חמישה הילוכים? ראבאק, אני מבין שוי טווין עם 680 סמ"ק הוא מנוע גמיש אבל 6000 סל"ד ב 140 קמ"ש או 120 קמ"ש ב 5000 סל"ד זה יותר מדי. חסר למנוע הילוך שישי.
2. כיוון עומס קפיץ, אני עדיין מחפש את הברז שמשנה את עומס הקפיץ. יש לוארדרו שהוא האח הגדול הטרנסאלפ ויש לויצטום, שהוא המתחרה הישיר. אופנוע שממוקם ע"י הונדה בקטגוריית האדוונצ'ר חייב אפשרות לכיוון עומס קפיץ קל הרבה יותר. שהרי, זהו בדיוק האופנוע שאמור להציע המון אפשרויות. רכיבת בדד, רכיבה בדד עם ציוד ורכיבה בזוג עם וללא ציוד. הברז חסר. נקודה.
3. ABS, זאת לי מערכת ה ABS הראשונה באופנוע. אז או שלמדתי לבלום על הקצה ב XR או שהמערכת נכנסת לפעולה מוקדם מדי או שהיא רגישה מדי. אבל משהו בה לא אפוי עד הסוף.
4. הגריפים, לי יש כפות ידיים קטנות והגריפים קטנים אפילו לי.
5. האופנוע, לטעמי, נראה מיליון דולר אבל הונדה חסכו במקומות מוזרים. ואלה החלקים שנראה כאילו נלקחו מהמדף של הקאב:
- מראות.
- רגלית הילוכים.
- רגלית בלם.
נכתב במקור על ידי Bengolan
