אה. זה פשוט.
תקר בקדמי. קם בבוקר, מנפח אוויר ומגיע למקום סגור. פייר אינף. ממתין.
מגיע האוליגרך. יורד מרכב היוקרה עם נעלי אצבע ופותח את המקום.
שלום שלום ברכות על ראשך ושאר מילות נימוסין של בוקר ...
- כן, מה אתה צריך?
- תקר בקדמי, עינייך הרואות [האוויר ירד בנתיים]
- לא יקרה. האחורי שלך גמור. [מה שיכול להיות נכון. זה לא העניין]
- מה? למה? אולי בכל זאת? אני צריך להגיע לעבודה היום.
- לא יקרה
- ממילא התכוונתי להגיע בתקופה הקרובה להחלפה. אבל בזמן שמתאים לי
- לא יקרה
- טוב, אפשר לשמוע הצעת מחיר?
- אין את זה במלאי
- אוקיי, אז אחר. אפשר הצעת מחיר?
- מה המידות?
- מה שכתוב על הצמיג
- לא טוב. תוציא רישיון
- מה רישיון? כתוב על הצמיג.
- מבחינתי אתה עבריין שהרכיב מידות של טרקטור. רישיונות.
- מה אתה שוטר? עברתי טסט עם הצמיג הזה ובכלל .. האופנוע בבעלותי כבר עשר שנים. יש לי רישיון עוד לפני שנולדת. אני לא ילד.
אפשר בבקשה הצעת מחיר לאחורי במידות של מה שמורכב?
- רישיונות
אמרתי תודה ו(לא!) להתראות.
דחפתי את האופנוע לתחנת דלק קרובה, מילאתי שוב אוויר בקדמי ורכבתי הביתה.
תיקנתי לבד. זה עלה לי שני ימי עבודה וגרר של שמונה בערב (חמש מאות שקלים) אבל תיקנתי לבד.
לקיריל אני לא חוזר

תבין שאשא. אני מכיר את זיתוני עוד מלפני הימים שזאכי עבד אצלו.
זאכי החליף לי צמיגים אצל ריינו עוד לפני שעבר לזיתוני
וזייתוני אחלה בנדם. אני מאמין שהוא יכיר אותי אם ניפגש פנים מול פנים אבל
לקיריל אני לא חוזר.

בכלל. פותח השירשור מהלל ומשבח מה שאמור להיות התנהגות תקינה של מוסך. אניי לא מבין על מה כל הטררם.
(גירז לך פיטמות? וואו!)


אמת דיברתי