
נכתב במקור על ידי
KKatkov
ואללה.
לא יודע מי אתה, מה אתה, ומה ראית בחיים חוץ מת"א. אתה יודע, אנונימיות זה חלק מהקטע של האינטרנט.
אני גר בשומרון משנת 95. זוכר כילד את כביש 505, שהיה אז הדרך לאריאל - כששוליו מלאים בזכוכית שבורה בימי האינתיפאדה.
השומרון הוא הבית שלי. כמו שאומרים ברוסית - "מולדתי הקטנה".
יש מעט מאוד כבישים באיזור שהאופנועים שלי לא הניחו את גלגליהם עליהם. את הפלטינה שלי קבלתי בירידות ממעלה אפרים לבקעה על 505.
446 ו-465 היו היומיים שלי כשעבדתי באירפורט סיטי.
578 דרך מכורה נכלל בכל נסיעה לצפון (יש כמה כאלה בשנה).
60 הוא הדרך החביבה עלי לירושלים.
90? הדרך לגולן, לים המלח ולאילת.
ב-3 שנים האחרונות, הפוקוס עבר לשטח - וגם אותו אני מכיר לא רע. אני מגיע מאיזור אריאל לרנטיס דרך השטח, מכיר היטב את ואדי קנה על הסתעפותיו, מבקר קבוע בחוות גלעד, ובשבת האחרונה שתיתי קפה בסבסטיה (הגעתי דרך השטח, כמובן. ונראה לי שביציאה מהכפר זרקו עלי אבן שפגעה בזרוע האחורית).
בקיצור, את פינת ההיכרות עם השומרון אני מאמין שסגרנו.
לתוכן ההודעה שלך - כנראה שאנחנו מגדירים "שאננות" בצורה שונה.
אין לי בעיה עם עקיפה על פס לבן רצוף, כל עוד יש שדה ראיה שמאפשר לבצע אותה בביטחון יחסי, ירידה (או מנוע שיאיץ את הרכב כמו שצריך למרות העליה) והבנה של הסיכון.
יש לא מעט קווים רצופים שמסומנים עבור הפיאט בנזין העגלתית שלי, אבל לא בהכרח מוצדקים עבור טרנספוטר או ויטו טורבו-דיזל.
לפעמים זה "על הקסקס", ואז אפשר להגדיר את זה בלי להתבלבל כביריונות.
אבל שאננות? לא. שאננות זה לנסות לבצע את אותה עקיפה עם הפיאט שלי, בלי להבין את הבדל ההאצה בין 1.4 בנזין ללא טורבו לטורבו-דיזל.
שאננות זה לצאת לעקיפה, במקום שבו באמת אין שדה ראיה.
שאננות זה לצאת לעקיפה הזאת בעליה, כי אתה זוכר שהצלחת לבצע אותה ללא בעיה בירידה בכיוון ההפוך.
שאננות זה לצאת לעקיפה הזאת, ולא להוריד את הגיר 2-3 הילוכים מראש.
שאננות זה לראות רכב שעשה את כל הטעויות האלה בניסיון לעקוף אותך - ולא לרדת לשול כמה שרוחבו מאפשר לך כדי למנוע תאונה חזיתית.
בזה הנהג הישראלי חוטא הרבה יותר מערביי השומרון.
ואחד אחרון.
אולי אתה גיבור-על, אבל אני מודה ומתוודה - לפני כ-6-7 שנים נרדמתי בכביש הבקעה. בעצם, אולי רק ניקרתי, לא משנה כרגע. זה היה על גבי בנדיט 1200.
השעה הייתה 4 לפנות בוקר, יום עצמאות, הייתי בדרכי מהכנרת לשומרון. נסיעה מנהלתית איטית, כי אני עייף והאופנוע מאיר חרא (מחלה ידוע בבנדיטים) - רכבתי סביב המהירות החוקית, אולי אפילו פחות.
תתפלא - כביש ישר, עם נוף משמים בשעת לילה זה מתכון לאסון. גם אם זה לאורך "רק" 100 ק"מ, ובייחוד עם כבר רכבת/נהגת איזה 200-300 ק"מ לפני שהגעת למקטע ה"קצר" הזה...
התעוררתי כשכבר הייתי בתעופה. אני לחוד והאופנוע לחוד. למזלי, אז זה נגמר בסימנים כחולים, 6 שעות המתנה לגרר ונזק רב לאופנוע.
על הדרך, מר "רק 100 ק"מ", ספר לנו מה השיא האישי שלך בק"מ יומי. אני אפילו לא אדרוש הוכחות, אאמין למילה שלך - בכל מקרה אין איך לוודא.