התאונות האחרונות בכביש 90 - מה הרושם שלכם ?

[בןהלאמשחיז]

הכביש בסדר גמור.
הבעיה היחידה בו זה שהוא משעמם, וקשה לשמור על ריכוז כשנוסעים בו לאורך זמן - שזאת ממש לא בעיית תשתית.
אני תמיד אומר, שרוב התאונות לא קורות בגלל תשתית - התשתית היא נתון, ואחריותו של הנהג להתאים את סגנון הנסיעה לתנאים.

הנהג הישראלי של היום הוא נהג גרוע ומנוון. אחוז לא קטן בכלל הוציא רישיון לרכב אוטומאטי... כי אולי הוא יתסבך בתפעול של 3 דוושות וידית אחת? הוא קונה רכב עם מובילאיי, ואז מפסיק לאותת במעברי נתיב - הרי זה לא מצפצף, אז אפשר לעבור. בקרוב הוא ירכוש רכב עם מערכת בלימה אוטונומית, שאותה הוא ינצל כדי להיצמד לרכב מלפניו עד שהוא יקבל (או לא יקבל) ברקס מהמערכת. הוא גדל על רכבים עם ESP, ובטוח שרכב שדופק צלחת בכניסה מהירה לפניה על כביש רטוב - זה משהו שקיים רק בסרטים. אין לו מושג מהי "אינרציה", והוא עובר מהגז לברקס עשרות פעמים בדקה. הוא רגיל לנסוע בתוך פקק אינסופי, ולכן לא טורח להסתכל קדימה ולתכנן את נסיעתו מעבר לכמה מאות מטרים. הוא גם לא יודע לנווט, כי יש וייז. בקיצור - הוא נוהג בשילוב מסוכן של ביריונות ושאננות.

בכבישי השומרון והבקעה, אותו נהג שאנן וחצוף ממרכז הארץ פוגש נהגים אחרים - ברכבים עם מספרים לבנים או ירוקים.
הם פחות שאננים, מתפעלים את הרכב טוב יותר ומודעים יותר לתשתית - אבל את הבריונות רובם לוקחים כמה צעדים קדימה.

קוקטייל הנהגים הזה גורם לתאונות קטלניות שעושות כותרות. ושום תשתית איכותית לא תמנע את זה.

לא יודע כמה אתה נוסע בשטחים - אבל שם דווקא המוניות הצהובות חותכות קו הפרדה רצוף כאילו הוא אוויר.
הם הרבה יותר שאננים שם ומעניין להם את הסבתא ערך החיים. אבל אם אפשר לרדת על הנהג הישראלי אז סבבה.
וחוץ מזה מה כל כך קשה לשמור על ריכוז לאורך כביש של בלחץ 100ק"מ??

[Paz]

לא יודע כמה אתה נוסע בשטחים - אבל שם דווקא המוניות הצהובות חותכות קו הפרדה רצוף כאילו הוא אוויר.
הם הרבה יותר שאננים שם ומעניין להם את הסבתא ערך החיים. אבל אם אפשר לרדת על הנהג הישראלי אז סבבה.
וחוץ מזה מה כל כך קשה לשמור על ריכוז לאורך כביש של בלחץ 100ק"מ??

מה לעשות שחלק גדול מהנהגים, בטח אלה "המפונקים" של המרכז הם נהגים נוראיים מבחינה טכנית בשילוב כל תכונות האופי של הישראלי המכוער והאנוכי, זה הכי בולט בכביש.

[KKatkov]

לא יודע כמה אתה נוסע בשטחים - אבל שם דווקא המוניות הצהובות חותכות קו הפרדה רצוף כאילו הוא אוויר.
הם הרבה יותר שאננים שם ומעניין להם את הסבתא ערך החיים. אבל אם אפשר לרדת על הנהג הישראלי אז סבבה.
וחוץ מזה מה כל כך קשה לשמור על ריכוז לאורך כביש של בלחץ 100ק"מ??

ואללה.
לא יודע מי אתה, מה אתה, ומה ראית בחיים חוץ מת"א. אתה יודע, אנונימיות זה חלק מהקטע של האינטרנט.
אני גר בשומרון משנת 95. זוכר כילד את כביש 505, שהיה אז הדרך לאריאל - כששוליו מלאים בזכוכית שבורה בימי האינתיפאדה.
השומרון הוא הבית שלי. כמו שאומרים ברוסית - "מולדתי הקטנה".
יש מעט מאוד כבישים באיזור שהאופנועים שלי לא הניחו את גלגליהם עליהם. את הפלטינה שלי קבלתי בירידות ממעלה אפרים לבקעה על 505.
446 ו-465 היו היומיים שלי כשעבדתי באירפורט סיטי.
578 דרך מכורה נכלל בכל נסיעה לצפון (יש כמה כאלה בשנה).
60 הוא הדרך החביבה עלי לירושלים.
90? הדרך לגולן, לים המלח ולאילת.

ב-3 שנים האחרונות, הפוקוס עבר לשטח - וגם אותו אני מכיר לא רע. אני מגיע מאיזור אריאל לרנטיס דרך השטח, מכיר היטב את ואדי קנה על הסתעפותיו, מבקר קבוע בחוות גלעד, ובשבת האחרונה שתיתי קפה בסבסטיה (הגעתי דרך השטח, כמובן. ונראה לי שביציאה מהכפר זרקו עלי אבן שפגעה בזרוע האחורית).

בקיצור, את פינת ההיכרות עם השומרון אני מאמין שסגרנו.

לתוכן ההודעה שלך - כנראה שאנחנו מגדירים "שאננות" בצורה שונה.
אין לי בעיה עם עקיפה על פס לבן רצוף, כל עוד יש שדה ראיה שמאפשר לבצע אותה בביטחון יחסי, ירידה (או מנוע שיאיץ את הרכב כמו שצריך למרות העליה) והבנה של הסיכון.
יש לא מעט קווים רצופים שמסומנים עבור הפיאט בנזין העגלתית שלי, אבל לא בהכרח מוצדקים עבור טרנספוטר או ויטו טורבו-דיזל.
לפעמים זה "על הקסקס", ואז אפשר להגדיר את זה בלי להתבלבל כביריונות.
אבל שאננות? לא. שאננות זה לנסות לבצע את אותה עקיפה עם הפיאט שלי, בלי להבין את הבדל ההאצה בין 1.4 בנזין ללא טורבו לטורבו-דיזל.
שאננות זה לצאת לעקיפה, במקום שבו באמת אין שדה ראיה.
שאננות זה לצאת לעקיפה הזאת בעליה, כי אתה זוכר שהצלחת לבצע אותה ללא בעיה בירידה בכיוון ההפוך.
שאננות זה לצאת לעקיפה הזאת, ולא להוריד את הגיר 2-3 הילוכים מראש.
שאננות זה לראות רכב שעשה את כל הטעויות האלה בניסיון לעקוף אותך - ולא לרדת לשול כמה שרוחבו מאפשר לך כדי למנוע תאונה חזיתית.
בזה הנהג הישראלי חוטא הרבה יותר מערביי השומרון.

ואחד אחרון.
אולי אתה גיבור-על, אבל אני מודה ומתוודה - לפני כ-6-7 שנים נרדמתי בכביש הבקעה. בעצם, אולי רק ניקרתי, לא משנה כרגע. זה היה על גבי בנדיט 1200.
השעה הייתה 4 לפנות בוקר, יום עצמאות, הייתי בדרכי מהכנרת לשומרון. נסיעה מנהלתית איטית, כי אני עייף והאופנוע מאיר חרא (מחלה ידוע בבנדיטים) - רכבתי סביב המהירות החוקית, אולי אפילו פחות.
תתפלא - כביש ישר, עם נוף משמים בשעת לילה זה מתכון לאסון. גם אם זה לאורך "רק" 100 ק"מ, ובייחוד עם כבר רכבת/נהגת איזה 200-300 ק"מ לפני שהגעת למקטע ה"קצר" הזה...
התעוררתי כשכבר הייתי בתעופה. אני לחוד והאופנוע לחוד. למזלי, אז זה נגמר בסימנים כחולים, 6 שעות המתנה לגרר ונזק רב לאופנוע.
על הדרך, מר "רק 100 ק"מ", ספר לנו מה השיא האישי שלך בק"מ יומי. אני אפילו לא אדרוש הוכחות, אאמין למילה שלך - בכל מקרה אין איך לוודא.

[בןהלאמשחיז]

ואללה.
לא יודע מי אתה, מה אתה, ומה ראית בחיים חוץ מת"א. אתה יודע, אנונימיות זה חלק מהקטע של האינטרנט.
אני גר בשומרון משנת 95. זוכר כילד את כביש 505, שהיה אז הדרך לאריאל - כששוליו מלאים בזכוכית שבורה בימי האינתיפאדה.
השומרון הוא הבית שלי. כמו שאומרים ברוסית - "מולדתי הקטנה".
יש מעט מאוד כבישים באיזור שהאופנועים שלי לא הניחו את גלגליהם עליהם. את הפלטינה שלי קבלתי בירידות ממעלה אפרים לבקעה על 505.
446 ו-465 היו היומיים שלי כשעבדתי באירפורט סיטי.
578 דרך מכורה נכלל בכל נסיעה לצפון (יש כמה כאלה בשנה).
60 הוא הדרך החביבה עלי לירושלים.
90? הדרך לגולן, לים המלח ולאילת.

ב-3 שנים האחרונות, הפוקוס עבר לשטח - וגם אותו אני מכיר לא רע. אני מגיע מאיזור אריאל לרנטיס דרך השטח, מכיר היטב את ואדי קנה על הסתעפותיו, מבקר קבוע בחוות גלעד, ובשבת האחרונה שתיתי קפה בסבסטיה (הגעתי דרך השטח, כמובן. ונראה לי שביציאה מהכפר זרקו עלי אבן שפגעה בזרוע האחורית).

בקיצור, את פינת ההיכרות עם השומרון אני מאמין שסגרנו.

לתוכן ההודעה שלך - כנראה שאנחנו מגדירים "שאננות" בצורה שונה.
אין לי בעיה עם עקיפה על פס לבן רצוף, כל עוד יש שדה ראיה שמאפשר לבצע אותה בביטחון יחסי, ירידה (או מנוע שיאיץ את הרכב כמו שצריך למרות העליה) והבנה של הסיכון.
יש לא מעט קווים רצופים שמסומנים עבור הפיאט בנזין העגלתית שלי, אבל לא בהכרח מוצדקים עבור טרנספוטר או ויטו טורבו-דיזל.
לפעמים זה "על הקסקס", ואז אפשר להגדיר את זה בלי להתבלבל כביריונות.
אבל שאננות? לא. שאננות זה לנסות לבצע את אותה עקיפה עם הפיאט שלי, בלי להבין את הבדל ההאצה בין 1.4 בנזין ללא טורבו לטורבו-דיזל.
שאננות זה לצאת לעקיפה, במקום שבו באמת אין שדה ראיה.
שאננות זה לצאת לעקיפה הזאת בעליה, כי אתה זוכר שהצלחת לבצע אותה ללא בעיה בירידה בכיוון ההפוך.
שאננות זה לצאת לעקיפה הזאת, ולא להוריד את הגיר 2-3 הילוכים מראש.
שאננות זה לראות רכב שעשה את כל הטעויות האלה בניסיון לעקוף אותך - ולא לרדת לשול כמה שרוחבו מאפשר לך כדי למנוע תאונה חזיתית.
בזה הנהג הישראלי חוטא הרבה יותר מערביי השומרון.

ואחד אחרון.
אולי אתה גיבור-על, אבל אני מודה ומתוודה - לפני כ-6-7 שנים נרדמתי בכביש הבקעה. בעצם, אולי רק ניקרתי, לא משנה כרגע. זה היה על גבי בנדיט 1200.
השעה הייתה 4 לפנות בוקר, יום עצמאות, הייתי בדרכי מהכנרת לשומרון. נסיעה מנהלתית איטית, כי אני עייף והאופנוע מאיר חרא (מחלה ידוע בבנדיטים) - רכבתי סביב המהירות החוקית, אולי אפילו פחות.
תתפלא - כביש ישר, עם נוף משמים בשעת לילה זה מתכון לאסון. גם אם זה לאורך "רק" 100 ק"מ, ובייחוד עם כבר רכבת/נהגת איזה 200-300 ק"מ לפני שהגעת למקטע ה"קצר" הזה...
התעוררתי כשכבר הייתי בתעופה. אני לחוד והאופנוע לחוד. למזלי, אז זה נגמר בסימנים כחולים, 6 שעות המתנה לגרר ונזק רב לאופנוע.
על הדרך, מר "רק 100 ק"מ", ספר לנו מה השיא האישי שלך בק"מ יומי. אני אפילו לא אדרוש הוכחות, אאמין למילה שלך - בכל מקרה אין איך לוודא.

ראיתי יותר מת"א אני שונא את ת"א ומשתדל לא להגיע לשם. אני גר בשטחים אז אני מכיר את הנהגים שם.
פס לבן רצוף או כפול כנראה מי שתכנן אותו היה מהנדס כבישים מטומטם שצריך לקחת לו את הרישיון - כי לפי מה שאתה אומר הוא רק קישוט או המלצה. אני לעומת זאת חושב שכנראה הייתה סיבה למה שמו אותו שם ולכן גם אם יש לי שדה ראיה מפה ועד השמים אני לא חוצה אותו, וכן אני חושב שנהגים שחוצים אותו כי הם יותר חכמים ממהמנדס מקומם בתורת האבולוציה של דארווין.
לגבי הגיר ו2 -3 הילוכים רב המכוניות היום זה אוטומט מחורבן אז קיק דאון מסוג זה או אחר אולי ייתן לך את תוספת הכח שאתה צריך, אבל לא ייתן לנהג את תוספת השכל שיש לו עוד 10 נוסעים ברכב שהוא צריך להביא אותם בשלום הביתה ולא חמש דקות מוקדם יותר לקבר.

ולגבי גיבור על - אני לא, אבל אם 850 ק"מ ציריך - אמסטרדם בחורף כשמתחילים ב1800 אחרי יום עבודה לבד ברכב עונה לך על השאלה אז זו התשובה

[600 ירושלמי]

אין לי בעיה עם עקיפה על פס לבן רצוף,

כדאי מאוד שיהיה לך בעיה עם עקיפה על קו לבן רצוף.
לא יודע מאיזו בועה צצת אבל אתה יודע כמה רוכבים קיפחו את חייהם כי לאדיוט המטומטם שבא מולם לא הייתה בעיה עם חציית קו לבן?

אני חושב שנהגים שחוצים אותו כי הם יותר חכמים ממהמנדס מקומם בתורת האבולוציה של דארווין.

ויפה שעה קודם!

[xlib]

אין לי בעיה עם עקיפה על פס לבן רצוף, כל עוד יש שדה ראיה שמאפשר לבצע אותה בביטחון יחסי, ירידה (או מנוע שיאיץ את הרכב כמו שצריך למרות העליה) והבנה של הסיכון.
יש לא מעט קווים רצופים שמסומנים עבור הפיאט בנזין העגלתית שלי, אבל לא בהכרח מוצדקים עבור טרנספוטר או ויטו טורבו-דיזל.

אולי אתה גיבור-על, אבל אני מודה ומתוודה - לפני כ-6-7 שנים נרדמתי בכביש הבקעה. בעצם, אולי רק ניקרתי, לא משנה כרגע. זה היה על גבי בנדיט 1200.
השעה הייתה 4 לפנות בוקר, יום עצמאות, הייתי בדרכי מהכנרת לשומרון. נסיעה מנהלתית איטית, כי אני עייף והאופנוע מאיר חרא (מחלה ידוע בבנדיטים) - רכבתי סביב המהירות החוקית, אולי אפילו פחות.

וואו. אתה פשוט אוסף של דוגמאות "מה לא לעשות". חצית קוו הפרדה, רכיבה במצב עייפות הם בין סיבות ראשונות לתאונות קטלניות. נכון - יש אותם חוקים לפיאט טרנטה ולפורשה.

חצית קוו הפרדה יוצרת מצב מסוכן לכל המשתתפים גם אם אתה עושה את זה על אופניים. אבל אני מניח ש-"זה בסדר כשאני עושה את זה כי נהג/רוכב כזה מנוסה". לא פלא שמחירי ביטוח בשמיים.

[Paz]

וואו. אתה פשוט אוסף של דוגמאות "מה לא לעשות". חצית קוו הפרדה, רכיבה במצב עייפות הם בין סיבות ראשונות לתאונות קטלניות. נכון - יש אותם חוקים לפיאט טרנטה ולפורשה.

חצית קוו הפרדה יוצרת מצב מסוכן לכל המשתתפים גם אם אתה עושה את זה על אופניים. אבל אני מניח ש-"זה בסדר כשאני עושה את זה כי נהג/רוכב כזה מנוסה". לא פלא שמחירי ביטוח בשמיים.

אני לא מצדיק שום עבירה על החוק ובטח לא אחת חמורה כמו קו הפרדה רצוף, אבל אני גם לא מתמם, הרבה רוכבים חוטאים ועוקפים בקו הפרדה רצוף, תוך נקיטת סיכון מחושב לעצמם ולרשיונם, בטח כשמדובר באופנועים כבדים ואתה תקוע מאחורי רכב שזוחל על 50 בכביש הררי ומפותל אי שם ברחבי הארץ. לאופנוע כבד יש המון כוח ובסיבוב קצר של המצערת אתה עוקף ללא שום בעיה.
שוב לא מצדיק את זה אבל זה המצב וכן יש הבדל בין רכב עגלה/רכב מסחרי לאופנוע שעוקף (לפעמים גם ללא מעבר של הפס הלבן אם הרכב נצמד לימין ונותן לעקוף).

[erani99]

אני לא מצדיק שום עבירה על החוק ובטח לא אחת חמורה כמו קו הפרדה רצוף, אבל אני גם לא מתמם, הרבה רוכבים חוטאים ועוקפים בקו הפרדה רצוף, תוך נקיטת סיכון מחושב לעצמם ולרשיונם, בטח כשמדובר באופנועים כבדים ואתה תקוע מאחורי רכב שזוחל על 50 בכביש הררי ומפותל אי שם ברחבי הארץ. לאופנוע כבד יש המון כוח ובסיבוב קצר של המצערת אתה עוקף ללא שום בעיה.
שוב לא מצדיק את זה אבל זה המצב וכן יש הבדל בין רכב עגלה/רכב מסחרי לאופנוע שעוקף (לפעמים גם ללא מעבר של הפס הלבן אם הרכב נצמד לימין ונותן לעקוף).

לכלי כבד לא צריכה להיות בעיה "לזחול" על 50 קמ"ש, גם אפילו על הילוך חמישי (או שישי אפילו, אבל זה לבהמות טורינג/ספוטורינג עטירות מומנט בלמטה).
ואין שום סיבה הגיונית לתת בגז כמו חנזיר ולעקוף על קו לבן!!, עדיף יותר לרדת בזהירות לשול מימין ולעקוף בעדינות, אם כבר אתה כ-ז-ה לחוץ כי הכלי הרוצחעטת! שלך לא בכבודו לזחול מאחורי פחית/יות.
וכן, אני מצהיר פה שקו לבן זה מבחינתי קו אדום, לא חוצה בשום צורה !!!!, שוב - רק אם זה חיים ומוות, גם עם פחית אחצה.

[Ami]

ואללה.
לא יודע מי אתה, מה אתה, ומה ראית בחיים חוץ מת"א. אתה יודע, אנונימיות זה חלק מהקטע של האינטרנט.
אני גר בשומרון משנת 95. זוכר כילד את כביש 505, שהיה אז הדרך לאריאל - כששוליו מלאים בזכוכית שבורה בימי האינתיפאדה.
השומרון הוא הבית שלי. כמו שאומרים ברוסית - "מולדתי הקטנה".
יש מעט מאוד כבישים באיזור שהאופנועים שלי לא הניחו את גלגליהם עליהם. את הפלטינה שלי קבלתי בירידות ממעלה אפרים לבקעה על 505.
446 ו-465 היו היומיים שלי כשעבדתי באירפורט סיטי.
578 דרך מכורה נכלל בכל נסיעה לצפון (יש כמה כאלה בשנה).
60 הוא הדרך החביבה עלי לירושלים.
90? הדרך לגולן, לים המלח ולאילת.

ב-3 שנים האחרונות, הפוקוס עבר לשטח - וגם אותו אני מכיר לא רע. אני מגיע מאיזור אריאל לרנטיס דרך השטח, מכיר היטב את ואדי קנה על הסתעפותיו, מבקר קבוע בחוות גלעד, ובשבת האחרונה שתיתי קפה בסבסטיה (הגעתי דרך השטח, כמובן. ונראה לי שביציאה מהכפר זרקו עלי אבן שפגעה בזרוע האחורית).

בקיצור, את פינת ההיכרות עם השומרון אני מאמין שסגרנו.

לתוכן ההודעה שלך - כנראה שאנחנו מגדירים "שאננות" בצורה שונה.
אין לי בעיה עם עקיפה על פס לבן רצוף, כל עוד יש שדה ראיה שמאפשר לבצע אותה בביטחון יחסי, ירידה (או מנוע שיאיץ את הרכב כמו שצריך למרות העליה) והבנה של הסיכון.
יש לא מעט קווים רצופים שמסומנים עבור הפיאט בנזין העגלתית שלי, אבל לא בהכרח מוצדקים עבור טרנספוטר או ויטו טורבו-דיזל.
לפעמים זה "על הקסקס", ואז אפשר להגדיר את זה בלי להתבלבל כביריונות.
אבל שאננות? לא. שאננות זה לנסות לבצע את אותה עקיפה עם הפיאט שלי, בלי להבין את הבדל ההאצה בין 1.4 בנזין ללא טורבו לטורבו-דיזל.
שאננות זה לצאת לעקיפה, במקום שבו באמת אין שדה ראיה.
שאננות זה לצאת לעקיפה הזאת בעליה, כי אתה זוכר שהצלחת לבצע אותה ללא בעיה בירידה בכיוון ההפוך.
שאננות זה לצאת לעקיפה הזאת, ולא להוריד את הגיר 2-3 הילוכים מראש.
שאננות זה לראות רכב שעשה את כל הטעויות האלה בניסיון לעקוף אותך - ולא לרדת לשול כמה שרוחבו מאפשר לך כדי למנוע תאונה חזיתית.
בזה הנהג הישראלי חוטא הרבה יותר מערביי השומרון.

ואחד אחרון.
אולי אתה גיבור-על, אבל אני מודה ומתוודה - לפני כ-6-7 שנים נרדמתי בכביש הבקעה. בעצם, אולי רק ניקרתי, לא משנה כרגע. זה היה על גבי בנדיט 1200.
השעה הייתה 4 לפנות בוקר, יום עצמאות, הייתי בדרכי מהכנרת לשומרון. נסיעה מנהלתית איטית, כי אני עייף והאופנוע מאיר חרא (מחלה ידוע בבנדיטים) - רכבתי סביב המהירות החוקית, אולי אפילו פחות.
תתפלא - כביש ישר, עם נוף משמים בשעת לילה זה מתכון לאסון. גם אם זה לאורך "רק" 100 ק"מ, ובייחוד עם כבר רכבת/נהגת איזה 200-300 ק"מ לפני שהגעת למקטע ה"קצר" הזה...
התעוררתי כשכבר הייתי בתעופה. אני לחוד והאופנוע לחוד. למזלי, אז זה נגמר בסימנים כחולים, 6 שעות המתנה לגרר ונזק רב לאופנוע.
על הדרך, מר "רק 100 ק"מ", ספר לנו מה השיא האישי שלך בק"מ יומי. אני אפילו לא אדרוש הוכחות, אאמין למילה שלך - בכל מקרה אין איך לוודא.

גם אני מהשומרון ואשמח להצטרף לטיולי שטח. WRR